"ויתרוצצו הבנים בקרבה" (כה, כב)
פירש רש"י רבותינו דרשוהו לשון ריצה כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עכו"ם עשו מפרכס לצאת.

בספר "מושב זקנים" שהיה מבעלי התוספות הקשה. איתא בגמרא (סנהדרין צא:) שאל אנטונינוס לרבי מאימתי היצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה? אמר לו רבי משעת יצירה, א"ל אנטונינוס א"כ בועט במעי אמו ויוצא, אלא אמר אנטונינוס רק משעת יציאה לאויר העולם שולט יצר הרע באדם. אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר "לפתח חטאת רובץ". רואים שהיצר שולט רק לאחר שיוצא התינוק לאויר העולם, אם כן צריך להבין מדוע כשעברה רבקה ליד פתחי עכו"ם עשו פרכס לצאת, הרי לא היה לו אז יצר הרע?

*בספר "שפתי כהן" תירץ שזו שאלתה של לרבקה בעצמה, וזו הסיבה שהלכה לדרוש את ה'. כי רבקה ידעה שהיצר שולט באדם רק אחרי שיוצא לאויר העולם, ולא הבינה מדוע כשהיא עוברת על פתחי עכו"ם העובר שלה מפרכס לצאת, ותאמר "אם כן למה זה אנכי" – שונה מכל הנשים שבעולם שאין להם יצר רע במעי אימם "ותלך לדרוש את ה'". "ויאמר לה ה' שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו" – ענו לה, כיון שבמעיך יש שני גויים, יעקב ועשו, שכל אחד יקים אומה נפרדת לא רצה ה' שיהיה להם קשר כלל ועיקר אפילו במעי אימם, לכן עשה דבר שונה שכבר בשעה שנוצרו בבטן אמם ישלוט בהם היצר הטוב והיצר הרע.

*בספר "חסידים" , כתב מה שמצינו בעשו שהיה בו יצה"ר בבטן אמו וכמוהו עוד אנשים (עיין יומא פ"ב), הם אלו שנבראו תתקע"ד (־974) דורות קודם הבריאה. כמו שאמרו חז"ל בגמרא (חגיגה יג:) קודם נתינת התורה היה צריך להיברא אלף דור, ורק לאחר מכן הייתה ניתנת התורה, שנא, "דבר צוה לאלף דור" (תהלים קה). ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בלא תורה כל כך הרבה דורות, נתנה הקב"ה לאחר כו' דורות. ובמדרש כתוב ראה הקב"ה שהיו דורות אלו רשעים, נתן הקב"ה את התורה לאחר כו' דורות מבריאת העולם, והתתקע"ד דורות שתלן בכל דור ודור, והן הן עזי פנים שבדורות. נמצא שהתתקע"ד דורות בטבעם רשעים הם, שהרי קודם שבראם הקב"ה ראה שיהיו רשעים, לכן אלו כבר במעי אמם יש להם יצה"ר, והם אלו עשו וכמוהו הרשעים במעי אמם.

*המהר"ם בן חביב כתב שלעולם בעוד העובר במעי אמו יש בו יצה"ר, אבל לא ניתן רשות לגמרי ליצה"ר שישלוט באדם עד שעת יציאה. ומדוייק כך, שהרי אמר אנטונינוס מאימתי שולט באדם.

* החיד"א בספרו "פני דוד" הביא בשם "לבוש האורה" ובספר "באר שבע" שכתבו לחדש שיש יצה"ר מחשבי ויש יצה"ר מעשי, יצה"ר המחשבי נמצא כבר במעי אמו, ויצה"ר המעשי שמסיתו למעשים רעים בא לאדם רק לאחר יציאתו לעוה"ז שנא' לפתח חטאת רובץ. וכיון שכן מובן מדוע עשו רצה לצאת לבתי ע"ז. וסיים החיד"א ודבריהם דחוקים. ואולי הוקשה לו כיון שאין יצה"ר מעשי רק מחשבי מדוע רצה עשו לצאת.

***

"בא אחיך במרמה" (כז, לה)

פירש רש"י במרמה – בחכמה.
יש להבין איזו חכמה היתה כאן ליעקב בזה שהצליח לרמות את עשו, וכי מה שהתחפש לעשו, יש בכך משום חכמה?
אלא ביאר בעל ה"שבט מוסר", בספרו "מנחת אליהו” שכתב רש"י על הפסוק "וקח לי משם שני גדיי עזים" וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו, והאחד עשה מטעמים. ומביא ששמע מפי זקן חכם, שיעקב נתן ליצחק אפיקומן אחרי שאכל. וזהו כוונת הפסוק "בא אחיך במרמה.." "במרמה" גימטריא אפיקומן [287]. וכוונת יעקב בזה, שלא יוכל לטעום לאחר מכן מצידו של עשו, מאחר שכבר אכל אפיקומן, ואסור לאכול אחר אפיקומן.

ומוסיף – והקשתי לו הרי האכילה הזאת היתה ביום הפסח, וביום אין אוכלים כלל אפיקומן? ואחר ימים מצאתי חוזק לדבריו, שראיתי בהרב רבי משה פזינטי זצ"ל וזה לשונו: שמעתי שצריך לאכול כזית מצה [של אפיקומן] ביום כמו בלילה, ויש מקומות שנוהגים כן ע"כ, והטעם כדי שיהיה טעם מצה בפיו ויזכור יציאת מצרים כל היום כמו בלילה. ובזה פירש כונת מאמר חז"ל בבראשית רבא בא אחיך במרמה – בחכמת תורתו, כי לכאורה קשה למה לא אמר בפירוש בא אחיך בחכמה, אלא רצתה התורה לרמז על אכילת אפיקומן שכן במרמה גימטריא אפיקומן. אמר יצחק לעשו, בא אחיך במרמה והאכילני אפיקומן, וכיון שכן איני יכול לטעום עוד דבר ממאכלך, ומי גרם לו זאת, חכמת תורתו גרמה לו זאת. שידע סברת הפוסקים שאוכלים אפיקומן ביום כמו בלילה, כדי שיהיה טעם מצה בפיו כנ"ל.

שבת שלום ומבורך!