רוב בכלי התקשורת בארץ ובארה"ב יצאו הבוקר (לילה שעון ארה"ב) בכותרות בומבסטיות, שכולן כולן נעות סביב שורש המילה 'הפסד'. "טראמפ נחל כישלון", "טראמפ הפסיד" ו"מכה לטראמפ" היה הצד השווה שביניהן.

למרות זאת, מבט פנימה יגלה כי אחרי הכול מדובר בעיקר במשאלת לב. ולמה? כי טראמפ אולי חטף מכה קלה עד בינונית בכנף, אבל בטוח לא הפסיד. אולי אפילו ניצח.

כדי להבין עד כמה הדמוקרטים מאוכזבים, מספיק לראות את דבריו של ואן ג'ונס (פרשן דמוקרטי שהיה בעבר עוזרו של אובמה וידוע בשנאתו העזה לרפובליקנים) שאמר עם היוודע התוצאות המסתמנות "הלב שלי נשבר הלילה".

אז במה טראמפ ניצח ובמה לא, הנה סדר קצר בדברים: כשחיילי הצבא הבריטי הפסידו לאמריקנים הנלחמים על חירותם אי שם במלחמת העצמאות האמריקנית, הוחלט בארה"ב לבזר את כוחם של מוקדי הכוח כדי לאפשר ממשלה דמוקרטית כמה שיותר מחד, וכמה שפחות נתונה לקפריזות של נבחרים שידבקו לכיסאותיהם מאידך. כך למשל, הנשיא לא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות והכוח נתון גם להחלטת בית הנבחרים. אלא שגם בית הנבחרים הוחלש במכוון וכוחו מחולק לשניים: בית הנבחרים התחתון הידוע בכינוי 'הקונגרס' ובו 435 חברים, ובית הנבחרים העליון הידוע בכינוי 'הסנאט' ובו 100 חברים.

בית הנבחרים התחתון אמנם מתעסק בחקיקת רוב החוקים, אבל חוקיו הם ללא שיניים ללא אישור בית הנבחרים העליון. כלומר, בסופו של דבר מי שישלוט בקונגרס, לא באמת יוכל לעשות משהו, אם המפלגה השנייה תשלוט בסנאט ותכבול את ידיו. נוסף לזאת, הסנאט הוא גם זה שקובע את מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב – ומכאן חשיבותו לישראל, בפרט כאשר הוא נשאר בידיים רפובליקניות האוהדות את ישראל.

הבחירות לבתי הנבחרים האלו נערכות פעם בשנתיים, ובפעמים שהן נערכות שנתיים לאחר בחירת הנשיא ושנתיים לפני הבחירות הבאות, הן נקראות "בחירות האמצע".

נקדים ונאמר שלמעט שני מקרים חריגים מאוד, הנשיא המכהן מפסיד בבחירות האמצע, כיוון שהן סוג של משאל עם המסכם את תפקידו בשנתיים מאז שנבחר: למרות שהנשיא עצמו לא עומד לבחירה, אלא סנאטורים וחברי קונגרס ממפלגתו, המצביעים תמיד נוטים להראות לנשיא שהציבור לא שבע רצון על מהלכים כאלו ואחרים שעשה, ושעדיף לו לתקן את דרכו אם ירצה להיבחר שוב בעוד שנתיים.

ולעניינו: הדמוקרטים אמנם ניצחו בקונגרס, אבל הפסידו ודי בגדול בסנאט. משאת ליבם של הדמוקרטים היה הסנאט, אבל בלעדיו הניצחון שלהם הוא ללא שיניים. ולא רק זאת, טראמפ אף הגדיל את הרוב הזעום שהיה לו בסנאט מ-51 רפובליקנים מול 49 לדמוקרטים והוסיף לעצמו עוד כמה חברים (נכון לשעת כתיבת כתבה זו עוד לא הסתיימה הספירה בכמה מדינות ולכן לא ברור למי משתייכים הסנאטורים שלהן).

העובדה שטראפ השקיע את כל כובד משקלו כדי לעזור למתמודדי מפלגתו לבית הנבחרים העליון, מראה מה באמת חשוב לו ומראה גם שמבחינתו במה שהוא השקיע – נקצרה הצלחה יפה.

וכאילו לא די בזאת: כשנחשב את העובדה שתוך כדי הקמפיין טראמפ נאלץ להיאבק בכלי התקשורת שהפיצו עליו שוב ושוב "פייק-ניוזים" ולגלגה עליו, הניצחון שלו מקבל מימד גדול בהרבה.

ואם טראמפ מנצח, תהיו בטוחים: זה טוב ליהודים.