"חכמה שלאחר מעשה", אינה חכמה כידוע, אבל מאידך חשוב מאוד שלפחות "לאחר מעשה" נניח את האצבע על הסיבות האמיתיות, ולא נטעה בהסקת המסקנות.
בניתוח מעמיק של תוצאות הקלפיות לפי אזורים, מתברר שבניגוד לדעה הרווחת והמוטעית, הכישלון בבית שמש אינו מעיד על "התפרקות הקולקטיב החרדי", או על "הצבעה חרדית אזרחית" על ניקיון וטיפוח. מתברר שהבסיס החרדי הטבעי, דווקא הצביע לראש העיר החרדי ולא "התפרק" כלל וכלל… מאידך, ראשי המפלגות החרדיות, לא ידעו למפות נכון ממה וממי מורכב אותו "רוב חרדי בטוח" בבית שמש.
הם לא הבינו ש"החרדים בבית שמש" מורכבים ממסה רחבה של קהילות ואנשים, שההזדהות שלהם עם הקולקטיב המפלגתי החרדי, בדגש על "המפלגתי", אינו כפי שהם מכירים בשאר הריכוזים החרדיים בארץ. ולכן לא די ב"קול קורא" או בהתגייסות הקהילות החזקות למחנה פוליטי מגובש, אלא יש צורך בהשקעה רצינית יותר באיגוד החרדים המגוונים של בית שמש מאחורי מועמד מפלגתי חרדי.
התקלה, השבר והכישלון \\ בצלאל קאהן [1]
בהינתן שהמועמדת מול אבוטבול הייתה אישה דתייה, שדיברה בשפה דתית והצליחה למתג את עצמה כ"דתייה על מפלגתית", הניצחון הפסיק להיות פתאום מובן מאליו מבחינת חלקים שונים בגוש החרדי.
להלן רשימת המקומות שהוזנחו, והביאו למעשה את הניצחון לבלוך. קולות אלו נחשבו כ"בנקר" חרדי, אך ביום פקודה התברר שאלו אלפי קולות "חרדיים" שלא דומים כלל לחרדי הקלאסי של מודיעין עילית או אלעד. וכשהם יצאו מהמשוואה, התברר שאין למעשה "רוב חרדי פוליטי" בבית שמש.
ואלו הקבוצות:
1) "ירושלמים וקנאים למחצה". בבית שמש, בניגוד לאלעד ומודיעין עילית, יש קהילות קנאיות אותנטיות עם אלפי משפחות, שבכל מקרה לא הולכים לבחירות. אך מתוכם יש מאות "קנאים למחצה" שיילכו לבחירות רק כש"לוחצים עליהם", או כשהם ירגישו שבית שמש החרדית נמצאת בסכנה אמיתית. "הקנאים שהולכים לבחירות" מורכבים בעיקר מקהילות ברסלב וירושלמים בלתי מזוהים, שמייצגים כ-2000 מצביעים פוטנציאליים. אלו התגייסו בחלקם הגדול בבחירות הקודמות (גם בזכות הפיצול החרדי הפנימי). הפעם לא היה מי שיזעיק מספיק את אלפי המצביעים הפוטנציאליים האלו, כי איש לא הרגיש שזה קריטי כל כך, והניצחון נחשב מובטח.
2) "חרדים לייט" ברמת בית שמש א'. במערכות הבחירות הקודמות, הוקמו מטות ייעודיים לדוברי אנגלית, שהביאו אלפי קולות ממגזרים עם "ראש אמריקאי", שאולי מרגישים חרדים, אבל הם לא "החרדים של מודיעין עילית". תושבים אלו היו מצביעים דווקא לאבוטבול, אם המועמד שכנגד היה חילוני, ואלמלא ההסברה האפקטיבית של עליזה בלוך. מה שקרה, שהקמפיין של עליזה הדתייה פנה אליהם, ומאידך לא התקיימה פעילות נגדית של המטות החרדיים. בשלב מסויים, חלק לא מבוטל מהציבור הזה עבר צד. הם הבינו שייתכן שהם קרובים יותר לעליזה בלוך הדתייה, מאשר לאבוטבול החרדי השסני"ק. לכן, מי "שהתכתב" איתם ודיבר איתם, הוא שזכה בקולותיהם. והם לא היו אבוטבול ודגל, שגם כאן, כמו אצל ה"קנאים לייט", חשבו שהפעם לא צריך להתאמץ מדי כדי להביא את האמריקאים לקלפי. למה להתאמץ כשיש "באנקר"?
3) "קהילות ספרדיות קטנות". לפי החישוב, מדובר במצטבר במעל 1,000 קולות בעיר הוותיקה וברמת בית שמש, כולל רבנים ופעילים ספרדיים, שניסו ממש ערב הבחירות לקבל הבטחות שונות, אך לא קיבלו את מבוקשם… כי שוב, אף אחד לא חשב שיש סיבה מיוחדת "להיכנע" לדרישותיהם של מי שהכוח שלהם מגיע מקסימום ל-1000 קול. בדיעבד הסתבר, שגם הם לא תמכו באבוטבול, ובמצטבר כבר הגענו לכמה אלפי קולות "חרדיים" שהלכו לטמיון, כי איש לא חשב שצריך להתאמץ במיוחד בגללם.
4) הקבוצה האחרונה והקטנה שבהם: "חרדים בלתי מזוהים" – מיעוט מתוך הבסיס החרדי הטבעי, שהפעם החליט להיות אדיש, גם בגלל התחושה של המסחרה הפוליטית בכל הארץ ותחושת הניכור ל"מערכת החרדית". אלו מצאו סיבות מוצדקות לכאורה, כמו הניקיון והטיפוח. אך, בניתוח הקלפיות מתברר שלמרות התחושה הרווחת, קבוצה זו היא דווקא הקבוצה הקטנה ביותר ממי שעזב את הקולקטיב החרדי הפוליטי. ההוכחה: ה"נשירה" העיקרית הייתה דווקא ברמת בית שמש א' ולא ברמת בית שמש ג' המתאכלסת, שסבלה לכאורה מבעיות ניקיון ותשתיות, אך בניתוח תוצאות הקלפיות התברר, שרמת בית שמש ג' שאינה "אמריקאית" כמו רמה א', נשארה דווקא ברובה נאמנה למפלגות החרדיות, בעוד שרמת בית שמש א' "האמריקאית" היא זו שנשרה… בדיוק ההפך ממה שחשבו.
לסיכום, בית שמש החרדית, היא כנראה לא מיקרוקוסמוס של מודיעין עילית או אלעד, ואפילו לא של ירושלים. היא משהו אחר לגמרי, ותוצאות הבחירות הוכיחו זאת.