"ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאוד כשדים" (טו ז')
שואלים רבותינו מדוע בניסיון העקידה התורה מאריכה בה לכדי פרשה שלימה, אולם בנסיון של אור כשדים לא הזכירה התורה רק בדרך רמז שנאמר "אשר הוצאתיך מאור כשדים". ועוד שלכאורה ניסיון אור כשדים היה גדול מניסיון העקידה, כיון שאור כשדים היה בתחילת חייו, והיה אז יחידי נגד כל העולם, ונסיון העקידה היה בסוף ימיו שהיו לו אז הרבה תלמידים. ועוד שהרי נסיון העקידה היה על בנו, משא"כ אור כשדים היה על עצמו. ומדוע לא סיפרה זאת?

תירץ בספר "פנים יפות", נסיון העקידה היה ללא סיוע מאת ה' וללא סייעתא משמיא לעבור את הנסיון, וכמובא בגמרא (סוכה נב) שאלמלא הקב"ה עוזרו עם יצרו אינו יכול לו. ובכל אופן עבר אברהם את הנסיון, הוא שבח גדול ועצום יותר מנסיון אור כשדים.

עוד תירץ שבאור כשדים אברהם לא היה מצווה כלל, רק בנסיון העקידה, וכידוע גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, ולכן נסיון העקידה גדולה ביתר שאת וביתר עוז.

ועוד מתרץ הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל, נכון מה שמסר אברהם עצמו לאור כשדים היה נסיון גדול, אבל כל זה היה ללא ציווי מאת הקב"ה, אלא מחמת ההכרה שלו בבורא עולם, וכל אדם פילוסוף מוכן למסור נפשו ולהישרף עבור דבר שהשכל מחייבו.

מה שאין כן בעקידת יצחק, שלא היה בזה שום הבנה שכלית כלל, אדרבה היה נגד השכל, ובכל אופן אברהם מסר עצמו על מצוה זו, זהו שבח גדול על אברהם אבינו, וכתבה זאת התורה באריכות גדולה.

והשל"ה הקדוש מיישב באופן אחר. שאין לאדם לרדוף ולחפש אחרי מצות מסירות נפש על קידוש השם, ורק אם בעל כרחו באו עליו להעביר דתו ימסור את נפשו. וכמו שאמר רבי עקיבא מסכת (נדה סב: ) "מתי יבוא לידי ואקיימנו". ולכן לא הזכירה התורה בפירוש את מסירות נפשו של אברהם אבינו באור כשדים, כי אם ברמז, כדי שלא ילמדו ממנו הדורות הבאים. כי שונה מעשה זה של אברהם אבינו, שלהוראת שעה עשה מסירות נפש בפועל והביא עצמו לידי כך, ואי אפשר ללמוד ממנו ולהתגרות באומות ולהביא עצמו למצב שיצטרך למסור נפשו עבור זה.

****

"ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (טו, יג)
אמרו חז"ל במס' סוטה (מו ע"ב): אמר ר' יהושע בן לוי, בשביל ארבע פסיעות שליוה פרעה לאברהם, נשתעבדו בניו ארבע מאות שנה, שנאמר "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה"

ביארו רבינו יוסף חיים זצ"ל בספרו "בן יהוידע" שגזירת השיעבוד ודאי לא היתה בשביל זה, וכי מה פשע אברהם שליווה אותו פרעה. אלא השעבוד נגזר בברית בין הבתרים, בגלל שאמר אברהם אבינו ע"ה "במה אדע כי אירשנה". אלא שלא הזכיר שם אצל מי יהיו משועבדים, ובזכות ארבע הפסיעות שליווהו פרעה זכה שאצלו יהיו משועבדים.

מוסיף "הבן יהוידע" שהיה בזה טובה גדולה לבני ישראל, שאם היו אצל מלך אחר, לא היה זדון לבו לעשות קושי השעבוד שעשה פרעה, ששעבדם גם בלילות. ואז היו צריכים להשלים ארבע מאות שנה שלמים. אך עתה שזכה פרעה, הרויחו ישראל לצאת בחצי הזמן, כי קושי השעבוד והלילות השלימו הזמן.

מביא החיד"א (ב"פתח עינים") יש מקשים מכאן על הרמב"ם (הל' תשובה פ"ו) שכתב הטעם שלקה פרעה, אע"פ שהקב"ה אמר "ועבדום וענו אותם", משום שהקב"ה לא אמר שיהיו במצרים דווקא, ופרעה ששעבדם לקה. לפי זה חוזרת הקושיא למקומה מדוע לקה, הלא זה שכרו בשביל הלוויה שליווה את אברהם?

ותירץ ששכר הלוויה היה תלוי ועומד, כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ומאז שליווה לאברהם אבינו היה מוזמן לקבל שכרו, ואם לא היה משעבדם היה לו שכר אחר. ולכן כשרצה הוא לשעבדם נקבע אז שזה שכרו שיהיו בידו שני גלותם, אולם מה שלקה זה על מה שהוא בחר בשכרו לשעבדם .

ובספר "מאיר עיני חכמים" הקשה מה ההבדל בין פרעה לנבוכדנצר. פרעה זכה עבור ד' פסיעות שליוה את אברהם, לארבע מאות שנה, ואילו נבוכדנצר, כמובא במסכת (סנהדרין צו.) זכה עבור ד' פסיעות שרץ לכבוד ה' יתברך, להחריב בית המקדש ולשעבד את בני ישראל רק שבעים שנה, וכיון ששניהם פסעו אותן פסיעות למה נשתנה שכרם?

ותירץ שבפסוק לא מצינו שפרעה בעצמו ליווה את אברהם שהרי כתוב "ויצו עליו פרעה אנשים" היינו שציווה אנשים שילוו את אברהם וכמו שפירש רש"י שם, ומהו שאמרו בשביל ד' פסיעות שליווה פרעה. על כרחך יש לומר שפרעה עם האנשים ליוו את אברהם. והטעם שלקח פרעה עמו אנשים משום שזהו כבודו של מלך ללכת בליווי שני אנשים. אולם נבוכדנצר באותה שעה שרץ לכבוד הקב"ה, עדיין לא היה מלך, אלא סופר של מרודך בלדן בן בלדן, וממילא רץ לבדו ללא שום ליווי. על כן, נבוכדנצר שרץ לבדו קיבל שכרו שבעים שנה, אבל פרעה שהלך עם עוד שני אנשים, קיבל שכר פי שלש שעולה בסך הכל מאתים ועשר.

ובספר "דולה ומשקה" (פ' וירא) מבאר באופן נוסף, שמפרש רבינו עובדיה מברטנורא (עירובין פ"ד, מ"ה), שפסיעה של אדם היא שליש מגובהו, כי גובה אדם בינוני הוא שלש אמות ופסיעה בינונית היא אמה (כך פרש"י שבת קיג:). ואמרו חז"ל במסכת (מו"ק יח.), פרעה שהיה בזמן משה הוא אמה וזקנו אמה ומעתה, גובה היה פרעה רק כשליש אדם בינוני.

בזה מיושב היטב, נבוכדנצר הלך לכבוד ה' ארבע פסיעות, זכה להחריב את בית המקדש ולהשתעבד בבני ישראל שבעים שנה. אולם פרעה כיון שהיה ננס וכדי ללוותם ארבע פסיעות שלהם, היה צריך ללכת שתים עשרה פסיעות, לכן זכה להשתעבד בישראל שלש פעמים שבעים שנה ־־ כמנין מאתים ועשר שנים.

אמנם יש להקשות על תירוץ מדברי חז"ל, דמפורש בדבריהם שגם נבוכדנצר היה ננס, וזה לשון תנא דבי אליהו (פרק ל'יא): אמרו עליו על נבוכדנצר הרשע, קצר בקומה היה, וכשהיה הולך ממדינה למדינה ומעיר לעיר, נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו, והיו משחקים זה עם זה, ואומרים זה לזה, וכי זה ימלוך מסוף העולם ועד סופו.

ואפשר לתרץ, שהרי נבוכדנצר זכה בדבר שלא זכה בו פרעה, והוא להחריב את בית המקדש, ודבר זה ודאי עולה שכרו כנגד שנים רבות של שעבוד.

שבת שלום ומבורך!