המוח מסרב להכיל, והלב ממאן להאמין, שהנה חלפו להן חמש שנים מאז פטירתו של גדול הדור אביר הרועים מופת הדור רבינו הרב עובדיה יוסף זיע"א. האיש שכל התורה הייתה פרוסה לפניו כשמלה, ונהירין לו שבילי השולחן ערוך כשמש בצהרים, וככל שננסה לא נוכל להכיל את דמותו הטמירה והמאירה של מרן ע"ה. שהוא שימש כמנהיג הדור שכולם הלכו לאורו ולמדו מדרכיו והליכותיו ואיתנו הוא לעד.

בנימה אישית אוכל לומר שמזה תקופה ארוכה לפני נישואיי בס"ד, הייתי נמצא רבות בשכונת הר נוף ובבית מדרשו של מרן ע"ה בפרט. בכל פעם שהייתי מגיע להתפלל בבית המדרש הייתי רועד מחדש ונרגש במאוד מהזכות הטמירה שיש לי להתפלל במחיצתו של מרן להסתכל עליו בתפילה וללמוד מדרכיו והליכותיו.

ואספר על דרך בחינוך שלמדתי ממנה רבות לחיים, הישיבה הגדולה בה למדתי הייתה ממוקמת בשכונת הר נוף בבירה הירושלמית, זוהי שכונה מגוונת באוכלוסיה הרבה השוכנת בה. באחת השבתות התפללתי את תפילת השחרית בבית מדרשו של מרן ע"ה, בשעת קריאת התורה באו נכדיו של מרן והצטנפו בפינה השוכנת לצידו, והחלו לדבר אחד עם השני כדרכם של ילדים, מרן סימן להם באצבעו בתנועה לשמור על השקט, מיד שתקו הנכדים ושמרו על השקט, אמנם מיד לאחר כמה דקות מרן קרא לנכדיו אליו ונתן להם לכל אחד סוכריות מהקופסא השוכנת לצידו, נישקו הנכדים את ידיו של מרן ע"ה ושבו למקומם.

היום שנים אחרי, שאני נזכר בסיפור זה מתמלא אני התפעמות גדולה ממרן מאור ישראל האדם, אשר הנחה דרך בחינוך גם כשגוערים בילדים צריך לדעת עם זאת לחבק ולאהוב. לפעמים גערה של הורים בילדים על מעשה טוב שלא עשו יכולה להשאיר פצע עמוק בנפשם לאורך המון שנים, אבל החכמה היא שאנו לומדים ממרן זה חוץ מהזמן העקרוני שגוערים, זה לדעת מתי לחבק וללטף חזרה, לא לזרוק את הילד!

ישנם הורים שאומרים "למה שאעניש את הילד אם הוא עשה מעשה לא טוב?" אבל לפעמים אנו לא יודעים מה זה יכול לעשות לילד, זה אמנם יחנך אותו אך אם לא נלטף אותו אחרי כן כיצד נשיג את מטרתנו?

מרן ע"ה היה גם אבא שידע לחנך ולתת את הקו האמיתי איך מחנכים ילדים קטנים ואפילו לפעמים את הנכדים הקטנים. ולא בכדי אמר מרן הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א בהלוויתו של מרן ע"ה בבכי קורע לב : "אבא של דיינים, אבא של ראשי ישיבות, אבא של לומדי תורה, אבא של כלל ישראל" וזו באמת היה הגדלות האמיתית של מרן לשמוע אל כולם לא משנה מי הוא ומה הוא.

מרן קיים באמת את הפסוק: "כקטון כגדול תשמעון", את האוזן הקשבת הזאת, היית יכול לראות בפתח דלת ביתו בבית המדרש המפורסם ברחוב הקבלן 45 בקבלת הקהל את האנשים שהיו באים למרן היו שם חתנים שבאו לבקש ברכה ביום חתונתם. וכן אנשים קשי יום ותלמידי חכמים שבאים למרן בשאלות סבוכות בהלכה, ועל הכל מרן היה עונה במאור פנים ובסבר פנים יפות על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

מרן היה חס מאוד על זמנו, זמן לימוד תורה שווה יותר מכולם, וכן גם כן במעמדים המרוממים של כתיבת מערכות חידושי התורה של ארגון "ועתה כתבו לכם" שנוסד על ידיו, בכל מעמד כזה מרן היה מתווה דרך בלימוד, מוסר וחיזוק בלימוד התורה, ודאג להראות לבני הישיבות שהם שווים, חשובים ורצויים לפני ריבונו של עולם. וכך גם כן במעמד סיום הש"ס בשנת התשע"ב שמח מרן ע"ה שמחה גדולה עד למאוד, בראותו את אלפי בני הישיבות שגדשו אז את איצטדיון טדי בירושלים, "כשהיינו בפורת יוסף היינו אז מיעוט לומדי תורה היום ב"ה יש כאן אלפים כן ירבו", מקווה שמדקדק אני כלשונו, שמחה אמיתית בתורה הקדושה וכבר האריכו גדולי ישראל בדרשותיהם על מרן ע"ה ומה לי כי אאריך.

ולסיום לקראת יום ההילולא שרוחו הטהורה מרחפת כעת עלינו נבקש שיעתיר לפני הקב"ה שישלח רפואה שלמה לכל החולים מעמך בית ישראל וישלח משיחנו ויבנה לנו בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו אמן ואמן.

שבת שלום ומבורך.

—
המאמר נכתב לרפואת יונתן בן ספיר רעיה הי"ו בתושח"י.