מאת הרה"ג רבי יצחק מאיר ליברמן שליט"א. רב קהילת בשבילי אורייתא – ווארקא, מו"צ בית הוראה הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א.

א. ט"ו בשבט חל השנה בשבת, ויכין פירות מסוגים שונים שברצונו לאכול, לפני כניסת השבת.

הכנת פירות מע"ש

ב. כל הפעולות שניתן לעשות מערב שבת, הקשורים לבורר, בדיקה מתולעים וכו' חיתוך דק- טוחן וכו', עיצובים,

צורות וכו' יעשה מערב שבת.

ויזהר בכל איסורי בורר בהכנת הפירות ובקילופן, הפרדת הגרעינים וכו' לפני ובעת הסעודה.

אכילת פירות בסעודה

ג. יאכל פירות בסעודת הלילה, או לאחר מכן. או בסעודת הבוקר או לאחריו.

בשבת בבוקר ימנע מלמלאות כריסו מפירות בקידושא רבה, בכדי לא לפגוע בתיאבון לסעודת שבת (בה"ל סימן רמ"ט

סוף ד"ה מותר: עכ"פ לכו"ע נכון להדר שלא למלא כריסו משארי אכילות קודם סעודת הפת).

תפילה על אתרוג בשבת

ד. איתא בספרים הק' להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ויפה שיזמין השי"ת בעת המצטרך למצוה. בשבת

אפשר להתפלל על אתרוג מהודר, והרי הוא בקשה רוחנית (משבט הלוי).

אב הרחמים, צדקתך

ה. ט"ו בשבט שחל בשבת, אין אומרים "אב הרחמים" ולא "צדקתך צדק במנחה" (ס' מנהגים לר"י טירנא. וראה שו"ע סי'

רצ"ב סעיף ב'. לקט יושר. אבל במנהגים דק"ק וורמיזא כתב שמזכירין נשמות ואומרים צדקתך).

ראש השנה

ו. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו (משנה מס' ראש השנה ב.) ובגמרא (ראש השנה י"ד.) מפרש; הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. ברש"י שם מפרש; שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מעתה.

בירושלמי (ר"ה פ"א הל' ב' ו:) כתב; ר' זעירה רבי אילא רבי לעזר בשם רבי הושעיה, חד אמר כבר יצאו גשמי שנה כולה

וכבר רובה של תקופה מבחוץ (כמו טעם הבבלי) וחורנה אמר עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה, מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה.

מהי חנטה

ז. חנטה, היא העת שבה נופל הפרח ומתחיל פרי קטן לבקוע תחתיו (רש"י במדבר י"ז כ"ג).

המאירי (ראש השנה משנה א') כתב שני פירושים לחנטה;

א. חנטה היא הוצאת פרי קטן (וכ"מ בתוס' ר"ה י"ב: ד"ה התבואה).

ב. יש מפרשים חנטה שהיא קודם שיצא הפרי כלל, אלא הוצאת מה שהוא כעין פרחים (ראה עוד כפתור ופרח פרק נ"ג.

חזו"א שביעית פ"ז אות י"א, י"ב. ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"ד הל' ט יש דעה אחרת).

שנה חדשה

ח. יום ט"ו בשבט מתחילה שנה חדשה לאילנות, לגבי דיני מעשר, ערלה, נטע רבעי, ושמיטה (לדעת כמה פוסקים).

מעשר

ט. התורה אמרה (דברים י"א) עשר תעשר וכו' שנה שנה, חז"ל למדו (תו"כ פ' בחקותי סו"פ י"ב) שאין מעשרין משנה אחת על חברתה. וזה נוגע למעשה בשני מישורים:

א. ט"ו בשבט הוא זמן קביעת תחילת שנה, לאיזה סוג מעשר להפריש. מפני שכשמונים משנת השמיטה, אז שנות; א' ב' ד' ה', הם מעשר שני. ושנות ג' ו', הם מעשר עני.

ב. גם לענין סדר המעשרות, שאין מעשרין משנה על חברתה. פירות שחנטו לפני ט"ו שבט מועשרים על שנה קודמת ופירות שחנטו לאחר ט"ו שבט, מועשרים על שנה הבאה.

אין תורמין מפירות אילן שחנטו פירותיו קודם לכן (לפני ט"ו בשבט), על פירות האילן שחנטו לאחר מכאן (אחרי ט"ו בשבט) (רש"י ר"ה י"ד.).

ערלה

י. בתחילת גידולו, נחשב העץ ל"נטיעה" וראש השנה שלו הוא בא' תשרי. לאחר מכן נחשב ל"אילן" ור"ה שלו הוא בט"ו שבט (ר"ה ט:. ט"ז יו"ד סימן רצ"ד ס"ק ז').

ולכן אם (לדוגמא): נטע, מ"ד יום, לפני ראש השנה של שנת תש"ע (דקיי"ל שלשים יום בשנה חשוב שנה לענין נטיעה, אלא שאין נטיעה קולטת פחות מי"ד יום. שו"ע סי' רצ"ד ש"ך ס"ק ט'). הרי, "מ"ד יום" משנת תשס"ט, שנת תש"ע, שנת תשע"א,

נחשבות לג' שנים. ופירות שחנטו עד ט"ו שבט בשנת תשע"ב אסורים משום ערלה, מפני שמשתייכים לשנה הקודמת. (שו"ע יו"ד סימן רצ"ד סעיף ד').

נטע רבעי

יא. פירות אלו שגדלו (כנ"ל סעיף ה'), מט"ו בשבט שנת תשע"ב, עד יום ט"ו שבט תשע"ג, יש להם דין נטע רבעי (שו"ע שם).

שמיטה

יב. דעת רבינו חננאל (ר"ה ט"ו:) שראש השנה לשביעית בפירות האילן, הוא ט"ו בשבט, בין להקל (פירות שחנטו בשנה שביעית לפני ט"ו בשבט, של שישית הם). ובין להחמיר (פירות שחנטו בשמינית לפני ט"ו בשבט, של שביעית הם). וכן דעת השל"ה (שער האותיות אות ק').

אבל דעת הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל, פ"ד הל' ט) שגם לפירות האילן, השנה שלהם מראש השנה (תשרי) עד ראש השנה.

וכ"ד רוב הפוסקים, הרדב"ז, מהר"ם לובלין, כפות תמרים. פני יהושע. פאת השולחן. וראה שפת אמת (סוכה ל"ט:).

תענית

יג. יום זה אסור בתענית (שו"ע סימן תקע"ב סעיף ג'. הגהות מיימוניות פ"א מהל' שופר אות א). וכתב רבינו גרשום בתשו' (סימן י"ד. מובא בתשו' מהר"ם מרוטנבורג סימן ה') שדין ט"ו בשבט כיומא דפגרא כיון שנשנו יחד עם הארבעה ראשי שנים, לכן הוקשו זה לזה.

גם כשחל יום פטירה של אב או אם, יא"צ, אין מתענים (רמ"א סי' תקס"ח סעיף ט').

תענית חתן

יד. חתן אינו מתענה ביום חופתו כשחל בט"ו בשבט, משנזכר בגמרא שהוא יו"ט אין להתענות (מג"א סימן תקע"ג ס"ק

א. מובא במשנ"ב שם ס"ק ז').

תחנון

טו. אין אומרים ביום זה תחנון (שו"ע סימן קל"א) כיון שנקרא ראש השנה (ר"ה ב.) וכמו כל הד' ראש השנה שהן יו"ט (הגר"א שם ס"ק י"ג).

ואין אומרים תחנון גם במנחה שלפניו (ס' המנהגים לר"י טירנא. כנסה"ג סי' קל"א הגב"י. משנ"ב קל"א ס"ק ל"ה בשם ס' עולת תמיד. בס' לקט יושר ע' קנ"ג מביא מנהג לומר תחנון במנחה שלפניו. ובס' נוהג כצאן יוסף (קצ"ב) כתב, לומר תחנון בט"ו במנחה וגם במנחה שלפניו).

יומא דפגרא

טז. ט"ו בשבט היה כעין יומא דפגרא לתלמידים (יון מצולה. מנהגים ק"ק וורמיישא ע' רמ"ט. מועד לכל חי סי' ל').

אוסטרליא, ארגנטינא

יז. ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות בכל הארצות, אפילו באותם מקומות שזמן הגשם הוא לאחר הפסח כמו; אוסטרליה, ארגנטינה, וכדומה, שבעיקר נגררים אחרי ארץ ישראל (הר צבי ח"ב או"ח סי' כ"ט).

אכילת פירות

יח. נוהגים להרבות באכילת מיני פירות של אילנות בט"ו בשבט

נוהגים האשכנזים להרבות בו במיני פירות של אילנות לכבוד שמו של יום (ס' עיבור שנים לרבי ישכר בן סוסאן. כנסת

הגדולה סי קל"א הגב"י, מביאו מס' תיקון יששכר דף ע"ב. המגן אברהם סי' קל"א ס"ק ט"ז. מובא באליה רבה שם ס"ק י"ד. פרי חדש ס"ק ו'). ובס' שבט מוסר (פרק ט"ז) כתב; שהוא מנהג ותיקין.

טעם לאכילת פירות

יט. כמה טעמים נאמרו לאכילת פירות בט"ו בשבט;

א. כדי שיזכרו שהיום ר"ה לאילנות ויתפללו עליהם שיתברכו הפירות (אדני פז דף י"א ע"ד).

ב. כתיב, שבטי י' עדות לישראל להודות לשם ה', היינו כי י'ה' שבט (ט"ו בשבט) נועד לישראל להודות לשם ד' בברכה (תולדות יצחק).

ג. על ידי ההנאה מבריאת הקב"ה ושבח וקילוס יגיע מזה תענוג לד' כדכתיב כל פעל ד' למענהו. ובט"ו בשבט שעולה השרף באילנות, המנהג לאכול פירות לשבח ולקלס לד' על העבר וגם על התחדשות הכוח והשרף באילנות וכו' (תורת אמת. לובלין).

סוגי פירות

כ. מנהג לאכול סוגי פירות מפורש גם על פי הירושלמי (סוף מס' קידושין); רבי חזקיה ר' כהן בשם רב, עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת עינו ולא אכל. ר' אליעזר חשש להדא שמועתא ומצמיח ליה פריטין, ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא.(אולי רמז לט"ו בשבט).

בפני משה מבאר; משום שאינו נותן לבו לחזור אחריהם לברך להודות השם ב"ה שברא מינים אלו להחיות בהם בני אדם, וכמו שאינו נחשב בעיניו טובתו יתעלה ב"ה. ובס' פרי עץ הדר (נדפס ליוורנו תר"ל) נתן רמז לענין.

ל' מינים. ט"ו. י"ג. י"ב.

כא. יש נוהגים לאכול שלושים מיני פירות (רבי חיים ויטאל. חמדה"י ח"ב שובבים פ"ג).

יש נוהגים לאכול ט"ו מיני פירות (מאמר המנהגים מהר"ם חאגיז משם האר"י), ויש הנוהגים לומר אחד מט"ו פרקי "שיר המעלות" בין פרי לפרי (מועד לכל חי סי' ל' ס"ק ז'). ויש נוהגין לאכול ז' מיני פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל (מל"ח שם ס"ק ח. וראה עוד בב"ח סי' ר"ח; דקדושת הארץ הנשפעת מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ וכו' ולכן הנוסח בברכה ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה, כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה)

יש נוהגים לאכול י"ג מיני פירות כמספר "אחד" (מנכד הישמח משה, קו' כרם שלמה). ועכ"פ לא יחסרו מי"ב מינים (ס' אבן ישראל עמ' כ"ח. בתוס' חיים על חיי אדם, שזה נגד י"ב צירופי הוי').

ביום או בלילה

כב. יש נוהגים לאכול פירות ט"ו בשבט ביום הט"ו (אבן ישראל שער ה') ויש שנהגו לאכול הפירות בלילה (יפה ללב ח"ב אות ט"ו. מועד לכל חי סי' ל' ס"ק ז').

אכילת אתרוג

כג. כתב רבי יצחק פלאג'י שעושין האתרוג רוקח מרקחת אחר החג בכדי להעלותו על השולחן ב(ליל) ט"ו בשבט בכלל הפירות (יפה ללב ח"ב אות ט"ו. סי' תרס"ד אות ט"ו. בן איש חי פ' ראה אות י"א. משמרת שלום סי' מ"ד ס"ק ב'. כפה"ח שם ס"ק ס'. דרכי חיים ושלום אות תתל"א. מנהג בעלז. ליקוטי מהרי"ח ח"ג ע' קט"ו:).

סגולה

כד. בספה"ק נכתב בענין וסגולה מיוחדת באכילת אתרוג:

א. מי שאוכל אתרוג יזכה להשלים שנתו (אהל ישכר ע' ק"כ משם היהודי הק' מפשיסחא)

ב. סגולת אכילת אתרוג להשפיע כח בפרי העץ ולזכות לאתרוג נאה (עוללות אפרים)

ג. אתרוג בט"ו בשבט הוא סגולה לרפואה (מדרש ויקרא ל"ז ב'. זרע קודש)

ד. סגולה למעוברת שתלד בנקל ולמקשה לילד שתלד בריווח (אורחות חיים, ספינקא, סי' תרפ"ד סעיף ד' אות ח').

ברכת אתרוג

כה. ברכת האתרוג הוא בורא פרי העץ. גם אחרי בישול וריקוח מפני שזהו דרך הכנתו לאכילה. (ט"ז סי' ר"ה ס"ק ג'. תשו' חתם סופר או"ח סי' ר"ז. לחם הפנים סי' נ"ב סעיף י"ב בשם מהר"ם אש. תשו' לבושי מרדכי תנינא סי' מ"ד. כפה"ח סימן ר"ב ס"ק נ"ה. אבל המו"ק סי' ר"ה כתב שמברכין על מרקחת האתרוג שהכל).

ברכת שהחיינו

כו. אין מברכין ברכת שהחיינו על אכילת אתרוג בט"ו בשבט, מפני כמה טעמים;

א. פרי שאינו מתחדש משנה לשנה, אפילו אם יש ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך שהחיינו. ואתרוג הרי דר באילנו משנה לשנה (שו"ע סי' רכ"ה סעיף ו'. משנ"ב שם ס"ק ט"ז. ובתשו' שער אפרים סי' ל"ה).

ב. מפני שכבר ברכו שהחיינו בעת נטילת ד' מינים בסוכות, לכן אין לברך שוב באכילה. שהרי עיקר ברכת שהחיינו על פרי חדש הינו בשעה שרואהו לראשונה (עירובין מ: רש"י, שו"ע סי' רכ"ה ס"ג) (לקט יושר ע' 149. תשו' מהר"י אשכנזי או"ח סי' ט'. בן איש חי פ' ראה אות י"א. האלף לך שלמה או"ח סי' צ"ב. הכתב סופר או"ח סי' כ"ג דחה סברא זו מפני ששהחיינו קאי על המצוה לא על הפרי, וכ"כ פסקי תשובה ח"א סי' צ"ט).

ג. אין שמחה בלבו של אדם על הראיה או אכילה רק אחרי שנעשה בו תיקון גדול בתערובת מינים שונים (כתב סופר או"ח סי' כ"ג. בשדי חמד ברכות אס"ד סי' ב' או' ב' משיב על דברי הכ"ס).

ד. אחרי הטיגון- בישול, אין ניכר באתרוג אם הוא חדש או ישן. ולפני הטיגון- בישול, לא עומד כלל לאכילה (א"א בוטשאטש סי' רכ"ה. ליקוטי מהרי"ט ע' ל"ג הערה י"ח. בדי השולחן סי' ס"ג ס"ק א').

תפילה על אתרוג

כז. קבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר שיזמין הש"י בעת המצטרך למצוה, כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות והוא כפי הזכות של כ"א מישראל וכו'. ותפלתו תעשה פירות (בני יששכר מאמרי שבט מאמר ב' אות ב'. בו איש חי לשון חכמים ח"א סי' ל"ו. ילקוט אוהב ישראל ע' קנ"ו. אבן ישראל שער ה' אות ג').

מסוגל לישועות

כח. מקובל מצדיקים שבט"ו בשבט הזמן מסוגל להמשיך ישועה להיפקד בזש"ק (שער יששכר מאמר פרי עץ אות ב').

כי האדם עץ השדה (דברים כ' י"ט)

כט. יש ראשונים שפירשו שהוא לשון בתמיהה, האם עץ השדה הוא כאדם ?

בתרגום אונקלוס; ארי לא כאנשא, אילן חקלא. וכ"ה בתרגום יונתן. ברש"י; כי משמש בלשון דילמא, שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר, למה תשחיתנו. וכ"נ דעת הספורנו. ומפרשים ראשונים אחרים פירשו שהאדם הוא אכן כעץ השדה.

האבן עזרא כתב; כי חיי בן אדם הוא עץ השדה וכו' לא תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם רק מותר שתאכל ממנו ואסור לך להשחיתו. וכ"נ דעת הרמב"ן. וכ"נ בדעת זקנים מבעלי התוס'.

בספרים הק' הרבו לבאר את הקשר בין אדם לעץ השדה לגבי עבודת השם והתחדשות ביום ט"ו בשבט.