- רדיו קול חי - -

סגולות ומנהגים לראש השנה \\ הרב רועי מושקוביץ

המקורות ל'סימנים':
אמר אביי כיון שאמרנו שסימנא מילתא לכן יאכל אדם בראש השנה דברים שהם סימן טוב לכל השנה כעין אתרוג כרתי רוביא וראש של דג.

מוסיף המהרי"ל: אף תפוח בדבש, ומביא לכך רמז מהתורה מהנביאים ומהכתובים, מהתורה – שנאמר "שם שם לו חק ומשפט" שזה רמז ליום המשפט ראש השנה והמשך הפסוקים "וימתקו המים" שיש למתק את ראש השנה בתפוח בדבש, מהנביאים – שהרי לגבי אביגיל נאמר "ויהי בעשרת הימים" שהם היו עשרת ימי תשובה וסמוך לכך "ונבל יין ומתוקים".

מהכתובים – "משפטי ד' צדקו יחדיו" משפט זהו יום הדין וסמוך לו "ומתוקים מדבש ומנופת צופים", וכן "תקעו בחודש שופר" ובהמשך "ומצור דבש אשביעך", משום כך יש לאכול דבש ובתפוח רמז "לשדה תפוחים" כמו שאמר יצחק אבינו "ריח בני כריח השדה אשר ברכו ד'" אות וסימן שנזכה לברכת ה' לשנה טובה ומתוקה.

יש שנהגו וכך נוהג שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט"א לאכול הסימנים בליל ראשון ובליל שני אבל בליל שני לא נוהג לומר את היהי רצון שהרי שמא כבר נחתמו לחיים, חמיו הפוסק הדור הרב יוסף שלום אלישיב זיע"א היה נוהג לאכול תפוח בדבש גם בסעודות בוקר ראש השנה.

נפסק בשולחן ערוך: כי בליל ראש השנה אוכלים ראש כבש ואם אין בידו יאכל ראש עגל או עוף ויש המקילים אף ראש של דג ויאמר "יהי רצון…שנהיה לראש ולא לזנב". מה פירוש הבקשה הזאת שנהיה לראש? הצדיק רבי אליעזר מדז'יקוב שאל – האם לא מצאנו לנו זמן אחר לחפש שררה חוץ מבלילה הקדוש הזה?! אלא, תירץ הרבי – וודאי אין המדובר כאן בשררה חלילה או ברצון להתגדל בעיני הבריות.

אלא הכוונה שנזכה להתגדל בתורה ובמידות ולעשות את רצונו של ה' יתברך במקסימום האפשרי. ואנו מבקשים שנהיה "לראש" שהם ראשי התיבות ל'עשות ר'צון א'בינו ש'בשמים, בשעה זו בעיצומו של יום הדין אנו מכריזים – אבינו מלכנו כל חפצינו הוא לעשות רצונך.

אכילת הסימנים בליל ראש השנה:
כשמברך על הסימנים יתחיל תחילה לברך על התמר, שהינו בעל מעלות רבות ונפלאות, ראשית כמובן הוא פרי משבעת המינים אך גם רומז הוא על עץ הדקל הגבוה והרם שהוא נמי לסימנא טבא לשנה החדשה, וכמובן רומז כאן באכילתו כנגד הפסוק "צדיק כתמר יפרח" שיזכה לבנים צדיקים תלמידי חכמים, ולכן ראוי להתחיל ולאוכלו ראשון שהרי 'מה תמר זה יש לו לב אחד לגזעו אף ישראל יש להם לב אחד לאביהם שבשמים'.

לאחר מכן עדיף טפי לקחת פרי אדמה שודאי מברכים עליו בסעודה כגון בננה או אבטיח ויברך עליו ברכת "אדמה" כדי לצאת ידי חובת ברכה על אכילת ירקות, ולאחר מכן המנהג לקחת סילקא ואמנם יש הנמנעים מלקחת סלק אדום מחמת צבעו ומסתפקים בסלק ירוק.

בעת אכילת הסלק אומר את ה'יהי רצון' "שיסתלקו אויבנו וכל מבקשי רעתנו", ולכאורה יש להקשות מהו הענין לכפול את הבקשה? הרי כבר ביקשנו בעת אכילת התמר שיתמו אויבנו? התשובה היא שצריך לדעת שבעת אכילת התמר יש לכוון על אותם השונאים בהאי עלמא שיתמו שונאינו, ובעת אכילת הסלק שיסתלקו אויבנו אלו השונאים מלמעלה, החטאים וכל המקטרגים שיסתלקו מתחת כסא הכבוד.

אמירת ה'יהי רצון':
נהגו לקחת תפוח בדבש ולטבול ולומר 'יהי רצון מלפניך ד' אלוקינו ואלוקי אבותינו שירבו זכויתינו' והנה כך הביא הבית יוסף וזהו מנהג בני עדות המזרח אמנם הרבה מקהילות האשכנזים לא נהגו לומר שם ה' בעת אמירת ה'יהי רצון' אלא לומר יהי רצון מלפניך או מלפני אבינו שבשמים והנה מי שאינו יכול לאכול הסימנים משום בריאות יכול להניח הפירות לפניו ולהביט בהם ולומר ה'יהי רצון' ויש אומרים שאף אם אינם כלל לפניו יכול לומר ה'יהי רצון' כיון שהוא נוסח תפילה ותחנון.

מסופר כי באחד הפעמים הגישו בראש השנה סלק ירוק לפני אימו של רבי יהודה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף, אך היא לא אכלה ממנו היות והיה נגוע בחרקים, אלא רק אמרה את הנוסח "יהי רצון… שיסלקו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו" וזרקה מיד את הסלק.

תקיעת שופר

מהתורה צריך אדם לתקוע תשע תקיעות. ורבנן, מחמת ספק בגדרי התרועות וטעמים נוספים, תקנו לתקוע שלושים תקיעות שלוש פעמים תשר"ת, שלוש פעמים תש"ת ושלוש פעמים תר"ת. תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמיושב", משום שמעיקר הדין יכול הציבור לשבת בהן רק שנהגו לעמוד גם בשעת תקיעות אלו. מנהג עדות המזרח כן לשבת בתקיעות אלו. ה'טור' מביא ש'יש לדעת שהתקיעות העיקריות הן אלו ששומעים בעת מוסף וממילא יכוון בברכה לצאת ידי חובת תקיעות דמעומד ולכן יש להיזהר מלהפסיק בשיחה עד לאחר שמיעת תקיעות אלו'.

חכמינו זכרונם לברכה, הצריכו לתקוע בשופר גם בסדר הברכות שבשמונה עשרה של מוסף, על סדר "מלכויות", "זכרונות" ו"שופרות". והמנהג לתקוע בכל אחת משלושת סדרות אלו עוד עשר תקיעות תשר"ת, תש"ת ותר"ת בכל סדר, שהן יחד שלושים תקיעות. תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמעומד", מפני שצריך לעמוד בהן ולא לשבת.

ואינו מצד הדין אלא ממנהג לתקוע בסוף התפילה עוד ארבעים קולות, כדי להשלימן למאה תקיעות, כנגד מאה הפעיות שפעתה אם סיסרא, כאשר אנו מדגישים את ההבדל שבין שרה אמנו שפעתה מאה פעיות לאחר עקידת יצחק ובין אם סיסרא שבכתה על בנה, יש התוקעים ארבעים תקיעות אלו בבת אחת ויש שמחלקים אותן לשתי סדרות של שלושים ועוד עשר.

אין להפסיק בין סדרי התקיעות כגון בין תשר"ת לתש"ת, בשביל לומר וידוי, וכמו שכתבו בכמה סידורים, כי נכנס לחשש ברכה לבטלה של התקיעות. אולם רשאי רק להרהר בין התקיעות, בוידוי שבין סדר לסדר בלי לאומרו בפיו כלל. ומכל מקום בשעת התקיעות ממש, יכוין כל מחשבתו לצאת ידי חובת המצוה לשמוע קול שופר ולקיים מצות עשה לשמוע קול שופר.

כשאיחר לבוא לבית הכנסת וכבר ברכו את הברכות. אם לא התחילו עדיין לתקוע, יברך לעצמו בלחש. ואם החלו לתקוע, או שלא הספיק לברך, ימתין לברך עד שורת התקיעות שאחר כך ואז יברך ומי שאחר בביהכנ"ס בו תוקעים בשופר באמצע "שמונה עשרה" של מוסף בלחש יברך בתוך תפילת "שמונה עשרה" שלו לפני התקיעות על סדר "מלכויות" אלא שאסור לו לברך באמצע ברכה של תפילת מוסף רק בין ברכה לברכה סגולה נפלאה בימי הדין והרחמים להיות מעביר על מידותיו להתנהג לפנים משורת הדין ויזהר שלא לכעוס כלל וכלל ובכך יזכה לגזר דין טוב לפנים משורת הדין.

נשים בתקיעת שופר:
למרות שמעיקר הדין נשים פטורות מתקיעת שופר, אלא שקבלו הן על עצמן לשמוע את התקיעות ברם נשים יכולות להסתפק בשמיעת שלושים הקולות שלפני תפילת המוסף. ואם רוצות כדאי שתשמענה גם את שלושים הקולות שבתפילת מוסף.

התוקע לאשה הנוהגת כהרמ"א והתוקע יצא כבר ידי חובתו, תברך האשה את הברכות התוקע לקטנים יברך הקטן, ואם אינו יודע לברך, יברך הגדול ובנות ספרד אינן מברכות כלל ברכה.

סגולות ומנהגים נוספים:
סגולה בעת אמירת אבינו מלכנו שיכוון וירגיש עצמו כבנו ממש של הקב"ה וכשם שאבא חפץ בטובתו ובשמחתו של הבן וודאי אינו רוצה חפץ בכאבו, כך מבקש הוא שיתנהג עמו אביו שבשמים, וזוהי סגולה נפלאה לזכות לרחמים בימי הדין.

יש שנהגו לאכול מצות בשולחן ראש השנה בכדי להזכיר זכות יציאת בני ישראל ממצרים כדכתיב ' זכרתי לך חסד נעורייך'.

יש שנהגו ללבוש את הקיטל בעת התקיעות כשהוא עדיין לא נקי מרשומי סעודת ליל הסדר להזכיר זכות המצוות של ליל הסדר. כשם שמובא במשנה ברורה בשם ה'מטה אפרים' להקדים הברית מילה לתקיעות בכדי שיהיה בידם זכות המילה בעת התקיעות.

שאל פעם הצדיק רבי שלמה מלונטשיץ: אנו מבקשים מאת הקב"ה שתהיה השנה גם "מתוקה" וכי לא די בכך שהיא "טובה?!" השיב הצדיק במתק שפתיו – היהודי מחויב לומר על כל המוצאות אותו "גם זו לטובה", ואפילו על דבר רע הקורה חלילה לאדם עליו להאמין כי הוא מאת הקב"ה והכל לטובה ואין רע יורד מלמעלה (וגם אם נראה הדבר כן הרי שבהמשך יתברר הדבר כטוב…), על כן סיים הגאון: אנו מתפללים ומבקשים מאת ה' שלא תהיה זו רק שנה "טובה" אלא גם "מתוקה" דהיינו שנה טובה שנרגיש את הטוב ותערב לנו מתיקותו.

בברכת שנה טובה ומתוקה!


הרב רועי מושקוביץ שליט"א הוא ראש כולל "הלכה למעשה" ומקים בית המדרש להוראה 'רועה ישראל' – פ"ת.