היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט, נאם היום (שני) בועידת המשפיעים של חב' החדשות והתייחס באופן נרחב על שמירת עצמאות התקשורת, כמו כן התייחס באופן נרחב לחקירות ראש הממשלה, עליהם הוא מופקד ועוקב מקרוב, הטענות הקשות כנגד התנהלות המשטרה בפתיחת חקירות כנגד אישים בכירים וחוק הלאום האם הוא משפיע או לא.

נאומו המלא של היועמ"ש אביחי מנדלבליט: תקשורת חופשית היא מרכיב חיוני בחברה דמוקרטית ויש חשיבות עליונה להגן עליה ולשמור עליה.

כך במיוחד בעידן הנוכחי – עידן של מהפכת המידע והרשתות החברתיות.
לצד היתרונות של הרשתות הללו, בכל הקשור לנגישות מידע ושקיפות – אנחנו יודעים שיש בהן גם סיכונים.

בין היתר, הן משמשות לעיתים כפלטפורמה להפצת מידע לא מוסמך ולא אמין.
ניתן גם ליצור מניפולציות על דעת הקהל ולהטעות את הציבור באמצעות פרופילים מזויפים ואמצעים אחרים.

ברור שבמציאות כזו קיימת חשיבות עליונה לערוצי תקשורת ממוסדים, אשר נהנים מעצמאות מקצועית מלאה. חשובים לא פחות הערכים של אתיקה עיתונאית ועיקרון האמת בפרסום.

במהלך כהונתי כיועץ המשפטי לממשלה, עסקתי בהיבטים שונים של עצמאות אמצעי התקשורת, בעיקר בהקשר של הסדרת גופי התקשורת בישראל – ואפשר להזכיר לעניין זה את ההגבלות שהצבנו ליוזמה העברת תחנת גלי צה"ל למשרד הביטחון, את המכרז להפעלת ערוץ הכנסת, את ענייני תאגיד השידור הציבורי ועוד.

בכל ההקשרים הללו, עיקרון העל שהנחה אותנו היה תמיד ההכרח לשמור על עצמאותם המקצועית של אמצעי התקשורת – מתוך הבנת המעמד היסודי של חופש העיתונות במדינה דמוקרטית.

במובן הזה ניתן לומר שקיים דמיון בין עולם התקשורת לבין עולם אכיפת החוק, שגם ביחס אליו מובן כי עצמאות הפעולה של הגופים המרכיבים אותו היא עיקרון-על בלעדיו אין.

חיוניותה של עצמאות גופי התקשורת מקבלת משנה תוקף שעה שהם עוסקים בנושאים הרגישים ביותר של החברה והממשל במדינת ישראל וחושפים אותם לאור השמש.

או אז, עצמאותם של אמצעי התקשורת עומדת למבחן, ולעיתים קרובות גם מאותגרת. בדומה לכך, בימים אלה יש גורמים המנסים לאתגר גם את עצמאותה של מערכת אכיפת החוק ואף לכרסם בה.

אנו נדע לעמוד באתגר זה. אנחנו נמשיך ללכת בדרכנו – חתירה מתמדת לגילוי האמת, אכיפת החוק ומיגור הפשיעה, והכול במטרה לשרת את אזרחי מדינת ישראל ואת האינטרס הציבורי.

התייחסתי לאחרונה בהרחבה, גם בהופעה בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לסטטוס החקירות הנוגעות לראש הממשלה. אף בימים אלו ממש, פעולות החקירה נמשכות במרץ רב, במטרה לבצע את השלמות החקירה הנדרשות בתיקים 1000 ו-2000, ולהביא לסיום קרוב של פעולות החקירה בתיק 4000.

מלאכה זו נעשית תוך שיתוף פעולה הדוק עם אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, בראשות ניצב גדי סיסו, ובליווי צמוד של פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), בראשותה של עו"ד ליאת בן-ארי.

פרקליט המדינה, שותפי לדרך – עו"ד שי ניצן, ואני, מפקחים כל העת על התקדמות החקירות. אנו עושים זאת הכי מהר שאפשר, אך מבלי לוותר על המקצועיות.

השיקול היחיד שנלקח בחשבון בהקשר הזה הוא טובת החקירות – ולשם כך, מתמקדות פעולות החקירה בעיקר ולא בטפל; בהיבטים שביחס אליהם קיים פוטנציאל תרומה לחקר האמת וקיימת תוחלת למיצוי החקירה.

מדי פעם אני שומע על פרשנויות כאלה ואחרות לגבי לוחות הזמנים לסיום החקירות ולקבלת ההחלטות בתיקים, ואף לגבי תוכנן של ההחלטות שצפויות להתקבל.

לא הייתי רוצה כמובן לפגוע בפרנסתם של הפרשנים, אבל אני שב ומפציר – התייחסו אך ורק לפרסומים רשמיים. תנו למשטרה לסיים את עבודתה.
לאחר מכן, ההחלטות המשפטיות תתקבלנה בהקדם האפשרי, באחריות ובמקצועיות, מתוך שיקולים משפטיים טהורים, ומתוך הבנת האינטרס הציבורי בקבלתן של החלטות אלו.

בנוסף, אני גם ער לניסיונות לצבוע את ההחלטות בנוגע לתיקי החקירה של ראש הממשלה בצבעים פוליטיים. מצדו האחד של המתרס טוענים כי אנו רודפים אחר תוצאה מסוימת, ומצידו השני של המתרס טוענים כי אנו רודפים אחר תוצאה הפוכה.

אלו וגם אלו שטוענים כי אנו רודפים אחר תוצאה שאינה עניינית, טועים ומטעים.
הדבר היחיד שאנחנו רודפים אחריו הוא האמת. והאמת הזו – כפי שהיא תתגלה מתוך הראיות שיאספו במסגרת החקירות – תהיה הבסיס היחיד לקבלת החלטות בתיקי החקירה.

כך פועלת התביעה הכללית בכל תיק פלילי, וכך אנו נפעל גם ביחס לתיקי החקירה האמורים. כל הניסיונות להסיט אותנו מן הדרך הזו – דינם להיכשל.

אותן קריאות, משני צידי המתרס, המייחסות שיקולים זרים כביכול להחלטות של גופי אכיפת החוק, נועדו להשיג מטרה נוספת, מרכזית ומסוכנת לא פחות. הן נועדו לערער את אמון הציבור בטוהר השיקולים של גופי אכיפת החוק, ולקעקע את הלגיטימיות של ההחלטות שצפויות להתקבל.

אסור לנו לתת לזה לקרות, ואנחנו לא ניתן לזה לקרות. אסור גם לכם לתת לזה לקרות.  אמון הציבור הוא מרכיב מרכזי וחיוני בעבודתם של גופי אכיפת החוק.
אנשי המשטרה, פרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי לממשלה הם משרתי ציבור.

הם פועלים למען הציבור, במטרה להגן על שלומו ועל ביטחונו, להילחם בפשיעה ולהיאבק בתופעות חברתיות פסולות. דבר טבוע ב-DNA של ארגונים אלו, ומהווה חלק בלתי נפרד מתפיסת ההפעלה שלהם.

לכן, הטענה שנשמעת לאחרונה כאילו חקירות מתבצעות מתוך שיקולים "פוליטיים", או מתוך שיקולים אחרים שאינם ענייניים – היא חסרת כל ביסוס.
כל הטענות הללו הן עורבא פרח.

אני אומר זאת בביטחון מלא כיוון שאני חי את עבודתם של הגופים הללו, וכן מכיוון שאני פועל כל העת לבדוק טענות מסוג זה כאשר הן מועלות.
כך עשיתי, למשל, בעניין טענות תת-ניצב גיא ניר, עניין שזכה לאחרונה לבולטות רבה בתקשורת. כל הטענות שהעלה בפנינו עד כה נבדקו במח"ש ביסודיות, והובאו בפני פרקליט המדינה ובפניי.

מנהלת המחלקה לחקירות שוטרים ופרקליט המדינה לא מצאו שיש בטענות אלה ובחומרים שהוא העביר עד עתה כל בסיס לפתיחה בחקירה או בדיקה פלילית.
לצד זאת, הקצין, באמצעות עורכי דינו, חוזר וטוען כי בידו חומרים נוספים, המוכיחים לכאורה ביצועם של מעשים חמורים, ואף עבירות פליליות לטענתו.

על כן, ביקשתי מעורכי דינו להמציא לידינו כל חומר כזה, ללא דיחוי וללא סייגים, על מנת שנוכל לבחון אף אותו. איני חושש לבדוק כל טענה וכל חומר שיועבר אלינו. ההפך הוא הנכון, אני נחוש לבחון כל טענה בצורה יסודית וממצה.

בתוך כך, אין זה מתקבל על הדעת שקצין בכיר במשטרת ישראל מחזיק בידיו, ככל הנראה משך זמן רב מאוד, חומרים המוכיחים לטענתו ביצוען של עבירות חמורות לכאורה, והוא מתנה תנאים למסירתם לגורמים המוסמכים.
התנהלות זו עומדת בסתירה מוחלטת לחובותיו ולאחריותו מתוקף דרגתו ומתוקף השתייכותו למערכת אכיפת החוק.

לכן, אני מצפה כי החומרים שבידיו יועברו כאמור ללא דיחוי וללא כל תנאי, על מנת שנוכל לבחון את טענותיו. בינתיים, כאמור, מבחינת החומרים שהועברו בפועל עד כה, לא נמצאה עילה לפתיחה בבדיקה או בחקירה פלילית.
באופן דומה, גם כאשר עלו טענות בנוגע לאופן שבו נפתחה חקירתו של תא"ל (מיל') גל הירש, נערכה בדיקה של הדברים.

ראש אגף החקירות והמודיעין ופרקליט המדינה אף הגיעו לוועדת הפנים של הכנסת והתייחסו לעניין בהרחבה.  פרקליט המדינה הציג שם את השתלשלות הדברים בתחילתה של פרשה זו, וכפי שהוא הסביר, המידע הראשוני שהגיע אל היועץ המשפטי לממשלה דאז בעניינו, כלל לא הגיע מפנייה של משטרת ישראל אלא מגופים אחרים.

בעקבות קבלת אותו מידע ראשוני, התבקשו יתר גופי החקירה הרלוונטיים, לרבות המשטרה, להעביר את המידע הקיים אצלם בעניין. בהמשך לכך החלה בדיקה, בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה דאז ושלא באמצעות המשטרה.
נוכח ממצאי הבדיקה, אשר גילו מסד ראייתי המלמד על חשד סביר לביצוע עבירה, נפתחה חקירה משטרתית.

זאת, מספר חודשים לאחר שכבר הוסרה מועמדותו של תא"ל (מיל') גל הירש לתפקיד המפכ"ל.  בנוסף לבירור השתלשלות הדברים במקרה הפרטני כאמור, הנחיתי לקיים עבודת מטה נרחבת בשני נושאים. הנושא הראשון, בהובלת המשנה ליועמ"ש לממשלה (משפט פלילי), עו"ד עמית מררי, בשיתוף המשטרה, הפרקליטות וגורמים רלוונטיים נוספים, נוגע לטיפול במידע מודיעיני והעברתו לגורמים חוץ משטרתיים. תוצרי עבודת המטה יובאו בפניי ובפני מפכ"ל המשטרה ופרקליט המדינה.

כמו כן, הנחיתי את המשנה ליועמ"ש לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי), עו"ד דינה זילבר, לקיים עבודת מטה בנוגע לבחינה משפטית מקדימה של מינויים בכירים, ולבדוק במסגרת זו את האפשרות לעיגון ולהסדרת הפעולות הנדרשות בהקשר זה, ביחס לתפקידים בכירים בעלי רגישות מיוחדת.

עבודת המטה בשני נושאים אלה, תשפר לטעמי את דרכי עבודתנו מתוך ראיה צופה פני עתיד, ותחזק עוד יותר את אמון הציבור במערכות אכיפת החוק.
אנו פועלים, אם כן, לבירור טענות שמועלות בנוגע לעבודתנו, וכך עשיתי גם במקרים אחרים בהם עלו טענות שונות, שלא בהכרח הגיעו לפרסום תקשורתי.
זוהי תרבות העבודה שלנו.

אם ישנן טענות ביחס לעבודתנו – חשוב לברר אותן. אינני חושש מביקורת. מתוך תפיסה זו גם פעלתי – עם כניסתי לתפקיד – לעיגון בחוק של תפקיד נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, המוסמך לבחון אף את פעולותיי שלי.
אולם, חשוב גם שבירור מסוג זה ייעשה באופן ענייני, אשר אינו פוגע בעבודתם של גופי אכיפת החוק.

לא נוכל להסכים לשימוש בטענות כאלה כדי לפגוע במערכת אכיפת החוק, וקל וחומר שלא נוכל להסכים לפעולות כאלה ואחרות שעלולות לעלות לכדי שיבוש חקירה מתנהלת.

חוק הלאום, כעת אבקש להתייחס בקצרה לסוגיה חשובה אחרת, שעמדה על סדר היום הציבורי בתקופה האחרונה, בה עסקתי ב"כובע הייעוצי" שלי, להבדיל מ"הכובע הפלילי".

הכוונה היא לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, המכונה גם בשם "חוק הלאום".  אתייחס לדברים בתמצית ובזהירות המתבקשת, בשים לב לכך שיש עתירות לבג"ץ שתלויות ועומדות ביחס לחוק.

כידוע, למדינת ישראל אין חוקה שלמה, אלא חוקי יסוד המהווים את פרקיה.
חוקי היסוד הראשונים הסדירו את המוסדות היסודיים של המדינה – הכנסת, הממשלה, השפיטה, נשיא המדינה, מבקר המדינה, הצבא, וכן הלאה.

בתחילת שנות התשעים נחקקו חוקי היסוד בדבר כבוד האדם וחירותו ובדבר חופש העיסוק, המסדירים את ההגנה החוקתית על זכויות הפרט.
וכעת נחקק חוק יסוד המגדיר את אופייה הלאומי של המדינה.

ההחלטה על חקיקתו של חוק יסוד מעין זה היא בוודאי בתחום סמכותה של הכנסת – בית הנבחרים של מדינת ישראל. מדובר בהחלטה המצויה בתחום אחריותו של הדרג המדיני ובגדר סמכותו של המחוקק.

לעת הזו, בוודאי מוקדם להעריך מה תהיה השפעתו המעשית של חוק היסוד החדש, ושאלות אלו ייבחנו ויוכרעו בבוא העת בהקשרים הקונקרטיים שיובאו לפתחי, וניתן להעריך שגם לפתחו של בית המשפט העליון.

עם זאת, כבר עתה חשוב לתקן טעות נפוצה – לעמדתי, אין בחוק האמור, כדי לפגוע כהוא זה במעמדן של זכויות היסוד החוקתיות המוגנות בחוקי היסוד הקיימים.

חוק היסוד החדש מצוי באותו מישור של הירארכיה-נורמטיבית כמו חוקי היסוד הקודמים, ועצם חקיקתו איננה מנמיכה את המעמד של זכויות הפרט החוקתיות.
שתיקתו של חוק הלאום בהקשר הזה איננה משנה, משום שבפרשנותם של דברי חקיקה, ישנם חזקה פרשנית בדבר קיומה של הרמוניה חקיקתית עם חקיקה קיימת.

חזקה זו איננה נסתרת בהקשר הנוכחי, וההיסטוריה החקיקתית אף מלמדת כי המחוקק השמיט במכוון הצעה שנועדה להעניק מעמד גבוה יותר לחוק היסוד החדש.

לבסוף, הטיפול המשפטי בחוק יסוד זה ממחיש, פעם נוספת, את אופיו המיוחד של "הכובע הייעוצי" של היועץ המשפטי לממשלה. בהקשר זה קיימת הבחנה בין הטיפול המשפטי עליו אני אמון, במסגרתו אנו פועלים לסייע לדרג המדיני להגשים את מדיניותו תוך עמידה על גבולות הדין, לבין הדיון הציבורי והחברתי הנדון בשדה הפוליטי.

במסגרת הזאת אנחנו לא עוסקים בדעות האישיות שלנו, אלא בשרטוט מתחם הפעילות החוקי של הדרג המדיני, כאשר בתוך המתחם החוקי – הדרג המדיני מחליט מה שהוא מוצא לנכון.

לשם כך הוא נבחר, והוא זה שנושא באחריות מול הציבור. "הכובע הייעוצי" כן מתאפיין בשיח מתמיד בין הייעוץ המשפטי לממשלה לבין הדרג המדיני.
בהקשר הנוכחי של חוק הלאום, פעלתי מול הדרג המדיני על מנת להביא לכך שיצאו מגדרה של החקיקה שני הסדרים אשר סברתי כי מעוררים קושי מיוחד במדינה יהודית ודמוקרטית.

הכוונה היא להצעה שכבר הזכרתי קודם, להעניק לחוק הלאום מעמד גבוה יותר מדברי חקיקה אחרים, כולל חוקי יסוד אחרים. דבר שהיה שובר את המשוואה הקיימת שבה האופי היהודי והאופי הדמוקרטי של המדינה הם שווי מעמד.

וכן, להצעה שביקשה לאפשר הקמתם של יישובים שבהם לא יוכלו להתגורר אנשים מלאום או ממוצא מסוימים, אך ורק מטעם זה. בראייתי, הסדר כאמור איננו תואם את אופייה הדמוקרטי של המדינה. לבסוף, עמדתי בעניין זה התקבלה ואף הדרג המדיני שוכנע כי אין מקום להכלילו בחוק היסוד.