דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע היום (חמישי) לאירוע הרמת כוסית לקראת ראש השנה עם ראשי הרשויות, בפתח דבריו דיבר ראש הממשלה על העבודה המשותפת עם הרשויות המקומיות: "כפי שאתם יודעים, ולא מהיום, אני מייחס חשיבות רבה מאוד לשיתוף הפעולה בין השלטון המרכזי והשלטון המקומי. כולנו רוצים שתהיה לנו מדינה חזקה, מדינה מתקדמת".

עוד אמר ראה"מ: אנחנו עושים זאת בשתי זרועות – הזרוע הממשלתית, שאחראית גם למדיניות הלאומית, גם לתקציבים וגם לביצוע תשתיות, לא רק תשתיות פיזיות, תשתיות פיזיות ואחרות שתכף נדבר עליהן, והזרוע המוניציפלית שעוסקת בביצוע בשטח, כל יום, בשטח, שעה שעה.

נתניהו דיבר על ראשי הערים: יש פה עדיין ותיקים שקמים בחמש בבוקר ובודקים שאספו את האשפה, שהכביש נקי, שאפשר ללכת לבתי הספר, וכל שאר הדברים שאתם אמונים עליהם. זה הרי גם מדיניות וגם פרטים. השילוב של שני הדברים זה מה שיוצר מנהיגות אמיתית, גם ברמה הגבוהה וגם ברמת הפרטנות. מי שלא יודע לעשות את זה, בסוף לא מוביל למצוינות.

ראש הממשלה התייחס גם להתפתחות בפריפריה: אנחנו משלבים יחד את שתי הזרועות, ואנחנו מחוללים תנופת פיתוח אדירה בדרום, בצפון, במרכז, בכל מקום. אזרחי ישראל יודעים זאת, כי כל הצלחה וכל הישג הוא תמיד יחסי, ולכן יש דרך לבדוק את זה. כיוון שהישראלים נוסעים ברחבי העולם, כי עשינו ליברליזציה גדולה – אז אפשר להשוות. אני שר החוץ, אני לא יכול להגיד את המדינות, אבל כשאתם נוסעים למדינות מתקדמות.

מה שפעם היה מעלינו, ותמיד אמרו לנו: "תסתכלו ותלמדו מהם", עכשיו כשאתם נוסעים למדינות חשובות באירופה, חוזרים לארץ ואתם רואים כאן את המנופים, אתם רואים את הפיתוח, אתם רואים את הכבישים, אתם רואים את המחלפים, אתם רואים את מה שאנחנו עושים בתחום התקשורת, הפיזית, ואת מה שאנחנו עושים בתחומים אחרים – אתם מבינים מה אנחנו מחוללים כאן. בצפון, בדרום, במרכז – בכל מקום.

ראש הממשלה התייחס גם לצד הביטחוני: עדיין אתגרים ביטחוניים רבים לפנינו. הם תובעים הקצאת משאבים גדולה מאוד. ככל שאנחנו מתקדמים, צריך להכיר בכך שגם אויבינו מתקדמים. תזכרו שכוח זה ביטחון, זה הצלחה, זה תמיד מבחן יחסי. אתם בוודאי מכירים את זה בבחירות הפנימיות, משום שלא חשוב איזה מספר קיבלת, חשוב איזה מספר קיבלת ביחס למתחרים.

ביבי דיבר על איראן, ועל העדפתו לשים קודם את נושאי הביטחון: זה מחייב אותנו לפעול פעולה עקבית ונחרצת נגד הניסיונות של איראן וגרורותיה באזור הזה לפגוע בנו. צה"ל וזרועות הביטחון, בהנחיית הממשלה בראשותי, פועלים יום ולילה להבטיח את השטח והביטחון בכל הגזרות. אבל בד בבד – אני שמתי את הביטחון ראשון.

בצדק, גם אתם מבינים את זה. כולנו מבינים שזו האחריות הראשונה של כל ממשלה – אבל בד בבד איננו מזניחים את נושא הפנים- את הכלכלה, את ההתיישבות, את התחבורה, החינוך, הרווחה, הבריאות – כל אלה עומדים כל הזמן לנגד עינינו.

בהתייחסו לערי הפיתוח וסבל העולים הראשונים, אמר נתניהו: אני רוצה להתייחס למושג שאני מתקומם נגדו כל השנים הללו – ערי הפיתוח. אני אמרתי שהגיע הזמן שהערים הללו יהיו מפותחות. אני ראיתי את הסדרה, יכול להיות שגם אתם צפיתם בה, "סאלח, פה זה ארץ ישראל".

צריך להצדיע, ממש כך, להמוני העולים שנשלחו אל היישובים המרוחקים בנגב ובגליל. הם מצאו את עצמם פעמים רבות בלב השממה, סבלו מפגעי מזג האוויר, ידעו מצוקות מים, התמודדו עם תנאי ביטחון קשים מאוד.

אתה זוכר, ידידי מלכה, מה היה בקריית שמונה, את גשם הטילים? שמנו את זה. טיפלנו גם בזה. אותו דבר קיים כמובן במקומות אחרים בארץ, גם בזה אנחנו מטפלים.

חבלי הקליטה הללו הכבידו באופן יום יומי, אבל התושבים לא הרימו ידיים. הם גילו יוזמה ותושייה, הם גילו דבקות, אמונה, עשייה. ומן המעברות צמחו שכונות, ומן השכונות עיירות, ומן העיירות ערים – ואלה ערים מפותחות. האדמה הצחיחה הניבה פירות.

עוד סיפר ראה"מ: אתמול ביקרתי באחת מהערים הללו, בדימונה, לא בפעם הראשונה. קיימנו שם טקס מכובד וחשוב לזכרו של הנשיא התשיעי שמעון פרס ז"ל. קראנו את הקריה למחקר גרעיני על שמו של שמעון פרס – מפעל אדירים, שלשמעון היו זכויות רבות בהקמתו.

אני טסתי לדרום במסוק ובדרך ראיתי את השינוי העצום שאנחנו מחוללים בנגב – כבישים חדשים, בנייה, מחנות צה"ל, תעסוקה. פיתוח הפריפריה היא לא סיסמה ריקה, לא עבורנו. אנחנו יוצקים בה תוכן ממשי על ידי שילוב של השקעות ממשלתיות בתשתיות עם יזמות עסקית של גורמים במגזר הפרטי. זה השינוי הגדול.

השינוי הגדול הוא קודם כל שהמדינה היא קטנה – היא מדינה ענקית ברוח, במעש, אבל היא קטנה, ואני מצאתי את עצמי במצב שאני זוכר אותו מהתקופה שלי כחייל וקצין בסיירת מטכ"ל.

נוסעים לרמת הגולן או לתעלה, נוסעים בכביש בית ליד עד שאתה מגיע לוואדי ערה, נוסעים דרומה עד שאתה מגיע לצומת מסמיה – ונתקעים. גם אז התשתיות לא היו משהו בחדרה-גדרה, אבל אחרי זה – זה בכלל לא היה קיים.

אני שאלתי את עצמי למה? יש כאן שתי מדינות? חדרה-גדרה, עם איזה בליטה לירושלים, ולכל השאר לא? וכשהגיעה אותה עת שיכולתי לעשות משהו בדבר הזה, אמרתי את זה אנחנו עומדים לשנות.

עוד סיפר ראה"מ על ההתפתחות התחבורתית במדינה: לקחנו כשלושים מיליארד שקל לתכנית רב שנתית ושמנו את זה בכבישים מהירים צפונה וכבישים מהירים דרומה, ורכבות צפונה ורכבות דרומה, רישתנו את מדינת ישראל, ובסופו של דבר מקריית שמונה עד אילת לא יהיה רמזור אחד ואפילו תהיה רכבת אחת.

זה חזון שאנחנו מממשים אותו. אם אנחנו גם פותחים את הקרקעות, כוחות השוק דוחפים כבר לביצוע. אתם זוכרים את עיירת הפיתוח קריית גת? אתם יודעים מה קורה שם? אתם מכירים את עיירת הפיתוח דימונה? אריה דרעי סיפר לי בכנס שעשינו בגליל איך בשנות ה-90', כשהוא היה מנכ"ל משרד הפנים, הוא בא לגבי ללוש ז"ל חברנו האהוב, שהיה אז ראש עיריית דימונה, הוא אמר לו: 'גבי, תהרוס, תסגור מאות דירות, הן עומדות ריקות, פרוצות, עם עכברים. בושה. אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. מאות דירות נסגור בדימונה כי אף אחד לא בא'. היום בדימונה יש 40,000 איש ועשינו עכשיו תכניות ל-100,000 איש.

ראש הממשלה הרחיב על ההתפתחות בדרום ובצפון הרחוק: המגדלים צומחים בדימונה ולא רק בדימונה. זה קורה כי אני חסיד גדול של חזון בן גוריון, אבל עם שינוי קטן – זה לא רק השקעות ממשלתיות מושכלות, בתחבורה, בקיצור הזמן, זה לתת לשוק הפרטי לעבוד. את המגדלים האלה בונים עסקים פרטיים, לא חברה ממשלתית. גם זה מעת לעת, אבל אנחנו מביאים לשם משהו.

לבאר שבע הבאנו עוגן ממשלתי, חייבים להשקיע בזה, סייבר. לפני כמה שנים אמרתי – אנחנו נהיה אחת מחמש מעצמות הסייבר. קראו לי אז ראש ממשלה וירטואלי, לא כל כך הבינו אז מה המשמעות של הדבר הזה. אבל הבאנו מנוע עולמי לבירת הנגב. הכלכלה הדיגיטלית צומחת, וכל מה שצומח דורש הגנה קיברנטית. אנחנו הופכים את באר שבע לבירת סייבר עולמית. יש שם פתאום את צה"ל, אוניברסיטת בן גוריון ובמרחק של מאה מטר פארק תעשייתי שהחברות הגדולות ביותר בעולם באות היום לנגב.

ואז אמרתי: 'מדוע שלא תהיה לנו ליד זה מכללת סייבר בדימונה?', אני שם את דימונה כמשל, וזו החלטה שקיבלנו לפני יומיים. אין חלוקה. כי מדימונה תצא תוכנה, ולא רק שם. כל ילד וילדה בישראל ביישוב דרוזי או ביישוב ערבי, בדימונה או ברמת השרון – כל מי שיכול לתרום, ניתן לו את ההזדמנות. גם להגשים את עצמו או את עצמה, אבל גם לתרום לכלכלה שלנו.

עכשיו אני רוצה שתבינו – בזה אני שונה. אני משקיע עכשיו כמה עשרות שנים בפיתוח כלכלת ישראל, בשחרור כלכלה. כי טכנולוגיה לבד לא עושה את זה. טכנולוגיה צבאית לבדה לא עושה את זה, אפילו טכנולוגיה מסובכת ביותר. לבד זה לא קורה.

אם אתה נשאר חברה טכנולוגית ללא שוק, אתה תהיה צפון קוריאה. יש להם יכולות טכנולוגיות, יש להם אוכלוסייה פי כמה מונים מאיתנו – והתל"ג שלהם בערך עשירית משלנו. טכנולוגיה לבד לא עושה את זה, אתה חייב לפתוח שוק חופשי לתחרות. זה מה שעשינו. אבל מה שאנחנו אמרנו זה שאת השוק הזה נביא גם לכל חלקי הארץ על ידי תשתיות מושכלות. זה מה שאנחנו עושים באופן שיטתי מאוד.

תשתיות ממשלתיות מושכלות, כמובן גם בחינוך, ובמקביל פיתוח יזמות חופשית. זה השילוב המנצח, זה מה שמאפשר צמיחה כלכלית לאורך זמן.

גם דמוגרפית, ישראל היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסייה שלה הולכת וגדלה. זה דבר מאוד מבורך. זה מגדיל לנו את התל"ג וזה נותן לנו את המשאבים לטפל בביטחון. המשאבים לטפל בביטחון באים מהכלכלה, לא מהכלכלה האמריקנית.

אני מודה ומעריך כל דולר שמגיע מארה"ב לעזרה שלנו, ועשיתי לאחרונה הסכם עם הנשיא לשעבר אובמה על קרוב ל-40 מיליארד דולר תוספת לביטחון שלנו. אבל כשאני מסתכל על הוצאות הביטחון הכלליות שלנו, תלוי איך אתה מודד, זה בערך 12%, מקסימום 15%. 85% מצרכי הביטחון באים מהכלכלה, ולכן אנחנו צריכים גם כאן כלכלה צומחת. כלכלה צומחת לביטחון, לרווחה, לחינוך, לשלטון המקומי.

לא רק דימונה מתפארת ברבי קומות, במגדלים, יש מנופים בכל מקום. כך קורה בגליל, ואני מחויב לעשות בגליל מה שעשינו בדרום. בדיוק אותו הדבר. המטרה שלנו היא לייצר הזדמנויות חדשות ולצמצם פערים.

ישראל היא סיפור הצלחה כלכלי. אבל אומרים לנו שעשירים נעשים יותר עשירים ועניים יותר עניים. יש מי שמודד את זה כל שנה. קוראים לזה מדד אי השוויון, – ג'יני. אז מודדים את הג'יני והג'יני יצא מהבקבוק. כל שנה בעקביות הוא יורד, מאז שעשינו את הרפורמות הגדולות.

כי אנשים הולכים לעבוד, הם נכנסים לשוק העבודה. וכשנשים וגברים נכנסים לשוק העבודה – העוני יורד ומדד הג'יני יורד גם כן. מדד אי השוויון בישראל, שהייתה אחת המדינות במערב, נדמה לי אחרי ארצות הברית, הכי לא שוויונית, יורד בעקביות. ישראל, אני שמח להגיד, במדד הזה – יורדת, זה טוב מאוד. כלומר, אין ניגוד בין כלכלה חופשית לבין צמצום פערים, אלא ההפך הגמור. ככל שאתה מנגיש את האפשרויות, ככל שאתה מביא אנשים, מעודד אותם להיכנס לשוק העבודה, וזה קורה גם בציבור החרדי וגם בציבור הערבי – כך יורד אי השוויון.

אנחנו מחויבים לצמצם את הפערים, לתקן את עיוותי העבר ולהבטיח את עתידו של הדור הצעיר.

אני רוצה לברך על התהליכים של ההתייעלות שאני רואה בשלטון המקומי, ולצד זאת אני מתרשם מתהליכי חדשנות מרתקים. אתה הזכרת חלק מהם, חיים (ביבס), ערים חכמות. באמת הגיע הזמן שהסנדלר יפסיק ללכת יחף. יש לנו כאן טכנולוגיה מדהימה. זה מזכיר לי ב-96', אתם אולי לא זוכרים את זה, אבל כשנכנסתי פעם ראשונה לתפקיד ראש הממשלה, וראיתי חברות ישראליות שמסייעות לשוק הפיננסי ברחבי העולם, מעבירים מיליארדים של דולרים בהיקש אחד, ובישראל אי אפשר היה להוציא יותר מ-1,500 דולר בלי איזה אישור של פקיד בבנק המרכזי. תארו לכם את הנס הכלכלי של ישראל, איך הוא היה מתרחש אם אותם חסמים, אותן בקרות על העברת כספים, מטבע חוץ, היו נשארים? אז החלטתי יום אחד פשוט לבטל אותן בהינף יד.

כמובן כל הנבואות השחורות שקיבלתי, גם מאנשי האוצר, שהון עתק יזוז כשנעשה את זה, הן התרחשו – רק שהון עתק במקום לצאת מהמדינה נכנס למדינה. כי תמיד השקעות, יזמות, כסף, הולכים אל הכלכלה החופשית יותר ובורחים מהכלכלות הסגורות יותר.

לכן אותו הדבר קורה כאן, קורה אבסורד. מדינת ישראל מייצרת את התוכנות המדהימות ביותר, גם בחינוך, גם בערים חכמות, והסנדלר, הגיע הזמן שהסנדלר יפסיק ללכת יחף – ואתם עושים את זה. אתם מובילים את זה. אתם מיישמים את זה. אני מעודד כל אחד ואחד מכם ליישם את זה.

אני מאחל לכם שתמשיכו להיות קשובים לצרכי התושבים. אני מאחל לכם שתזניקו את הרשויות שלכם מעלה מעלה. אנחנו נוסיף לשתף פעולה, נבטיח את איכות החיים של כל אזרחי ישראל, ונביא ברכה לכל יישוב במדינה. אני מאחל לכם המשך עשיה מוצלחת, אני מאחל לכם שנה טובה במיוחד".