"כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר" (כב, ו')
שאלו חז"ל במדרש (ב"ר, ז) מנין ידע בלק שברכות וקללות בלעם מתקיימות, עד שאמר – "כי ידעתי את אשר תברך מבורך", אלא, בשעה שביקש סיחון להלחם במואב, לא היה יכול לכובשה כיון שהיו גבורים, מה עשה? שכר את בלעם ואביו לקלל את מואב, וקלל בלעם את מואב שיפלו במלחמה, ובירך את בלק שהוא יהיה המלך, וכך היה. (מובא ברש"י פרק כ"א פסוק כז). וזה שאמר לו "כי ידעתי את אשר תברך מבורך" – ברכתך שאני אהיה מלך נתקיימה, "ואשר תאר יואר" – וקללתך שמואב יפלו נתקיימה.

הקשה החיד"א בספרו "ראש דוד" בשם רבי חיים אבולעפיא זצ"ל. יש לדקדק בלשון הפסוק שאמר "את אשר תברך מבורך" בלשון עבר, היה צריך לומר את אשר תברך יבורך לשון עתיד, כמו שאמר "ואשר תאר יואר"?

עוד הקשה ה"אור החיים" הקדוש לכאורה מה שקללותיו הועילו מובן, משום שהיה יודע את הרגע שהקב"ה זועם, והיה מקלל ברגע הזעם, אבל ברכותיו מדוע היו מתקיימות, וכי טובות הן מברכת חמור?

אלא ביארו: בלעם הרשע היה מערים על בני אדם, וכשהיה רואה באצטגנינות שלו שפלוני יעלה לגדולה וכדומה, היה בא אליו ומברכו, וכשהדבר היה מתקיים, היה אותו אדם חושב שברכתו של בלעם היא אשר גרמה לו את הטובה ההיא, אבל אינו כן, אלא מזלו גרם. אותו תכסיס עשה בלעם גם לבלק, כשראה בכוכבים שעתיד למלוך במואב, קדם אצלו וברכו, לרמותו כי הוא הסובב לזה, נמצא א"כ שאין בברכותיו כלום.וזה שאמר בלק "כי ידעתי את אשר תברך מבורך" לשון עבר, כלומר יודע אני היטב את רמאותך, וכל מי שאתה מברך, מבורך ועומד הוא עוד קודם ברכתך, על כן אמר לו בלשון עבר. ובזה מבואר מדוע ביקש בלק שיקלל את ישראל, ולא ביקש ממנו שיברך אותו? אלא, ידע בלק שאין בברכותיו מאומה.

—

"אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה'" (כב, יח)

כתב רש"י למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים, אמר ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו. וקשה שהרי במסכת אבות(פ"ו מ"ג) מסופר על רבי יוסי בן קסמא שפגש אותו אדם, ואמר לו רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים מרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו: בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה,. ובוודאי שלא נאמר עליו שנפשו רחבה ח"ו, א"כ מדוע על בלעם דרשו שנפשו רחבה אף שבקש רק אם יתן לי מלא ביתו, ור"י בן קסמא אמר כל כסף וזהב וכר שבעולם?

נאמרו בזה כמה ביאורים:
א. במדרש תלפיות מביא קושיא זו בשם התוספות, ותרצו, ששונה תשובת בלעם מר"י בן קסמא. בלעם אמר דבר שיכול להיות במציאות – "מלא ביתו כסף וזהב", אבל ר"י בן קסמא אמר כל כסף וזהב שבעולם, דבר שלא שייך במציאות, כי מי יוכל למצוא כל זה, ובוודאי שכוונתו היתה לומר כשם שאין יכולת בידך לתת לי את כל הסכום הזה, כך איני רוצה לדור כי אם במקום תורה.

ב. ה"תורה תמימה" מבאר באופן נוסף: במעשה דר"י בן קסמא, האיש שפגש אותו הציע לו שיבוא אליהם ויביא לו תמורת זה אלף אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, השיב לו ר"י בן קסמא, באותו נוסח שדיבר והוסיף אפילו אם תתן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה. אבל בלעם, מי דיבר איתו על כסף ומי הציע לו זהב, כל מה שאמר לו בלק שיתן לו כבוד, ומדוע אמר בלעם אם יתן לו מלא ביתו כסף וזהב… אלא שחומד ממון אחרים.

ג. החיד"א (בספרו "ראשי אבות") כותב: בקטנותי הקשה לי מורי הרב ז"ל את הקושיא הנ"ל. ואני בעניי השבתי לו, שבלעם אמר "לא אוכל לעבור" משמע מדבריו, שאם היה יכול, היה לוקח ממון הרבה. אבל ר"י בן קסמא אמר "אפילו אם אתה נותן לי איני דד אלא במקום תורה", נמצא כי מחפצו ורצונו אינו רוצה לכסף ולזהב. ועוד תירץ דכיון שדיבר איתו האיש בהפלגה ענה לו ד יוסי באותו סגנון שדיבר הוא, אבל בלעם כפי חמדתו השיב.

ד. בספר "דברי מהרי"ץ" תירץ, בלעם אמר "אם יתן לי בלק מלא ביתו לא אוכל" משמע שאם יתן לו יותר מביתו, יתפתה וישמע בקולו אפילו לעבור את פי ה'. אולם ר"י בן קסמא אמר "אפילו תתן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה", אין לך אפשרות לפתות אותי בכל כסף שבעולם.

ה. ויש מבארים את ההבדל, אצל בלעם כתוב "אם יתן לי בלק מלא ביתו" – מזכיר בית בלק, לכן דייק רש"י ואמר מכאן למדנו שמחמד ממון אחדים. אולם ר"י בן קסמא הזכיר באופן סתמי "אם תתן לי כל כסף וזהב… שבעולם".

ו. ועוד אפשר ליישב בעוד אופן: דהנה הקשו המפרשים, וכי מדיבור אחד שפלט בלעם כבר לומדים את תכונת לבו שחומד ממון אחרים

ונראה לבאר עפ"י מה שאמרו חז"ל (סנהדרין קה): בכל המלכים וההדיוטות שמנויים שם במשנה אל תתפוש עליהם דרשות לגנות אותם, חוץ מבלעם שכל מה שאתה מוצא עליו גנאי תדרוש, דכל המידות הרעות יש בו. לפי זה מיושב היטב, אפילו שבלעם פלט מפיו פעם אחת דבר דרך גוזמא, דורשים אותו לגנאי משום שכל המידות הרעות יש בו. אבל אדם אחר לא היינו דורשים אותו לגנאי בגלל פליטת פה, שמצוי אצל בני אדם שמדברים בדרך גוזמא, וכל שכן על ר"י בן קסמא.

ז. ועוד נראה לבאר מובא בספרים אודות אדם אחד שיצא בהתלהבות מופלגת מחוץ לדרך הטבע לאיזה דבר מצוה, ואמר עליו צדיק אחד שאין זה אלא מעשה שטן, כי ליצר הטוב אין כח להלהיב באופן מופרז כזה. וכך יש לומר כאן, אם בלעם הרשע ויתר כל כך מהר על כל עושרו של בלק, על כרחך הוא מעשה שטן ויצה"ר, שחומד ממון אחרים.

וכן יש לבאר המעשה של ר"י בן קסמא שדחה את אותו אדם שהציע לו אלף אלפים דינרי זהב, ואמר לו אם תתן לי כל כסף וזהב שבעולם, איני דר אלא במקום תורה. צריך להבין מדוע דחה אותו ר"י בן קסמא מיד ולא שאלו מאומה, אולי המקום ההוא מקום תורה? אלא כיון שהפריז אותו אדם על המידה, ואמר אתן לך אלף אלפים משמע שזהו מעשה שטן, כי אם באמת היו שם בני תורה ושורש הדבר הוא מעצת יצר הטוב, לא היה מתלהב כל כך, ולא היה מבטיח סכום גדול כזה בשביל שעוד ת"ח יבוא לדור בעירם. וזהו מוסר השכל גדול בחיי היום יום!.

שבת שלום!