"וכתב את האלות האלה בספר ומחה אל מי המרים.." (ה' כג).

מובא במדרש: מעשה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש בליל שבת בבית מדרשו, ואשה אחת היתה בדרשה, וכשסיים הלכה לביתה ומצאה שהנרות כבר כבו, שאלה בעלה היכן היית עד עכשיו? אמרה לו שומעת הייתי לרבי מאיר דורש. אמר לה אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר. עלה אליהו הנביא לרבי מאיר, א״ל בשבילך יצאה האשה מביתה, וסיפר לו את כל המעשה שהיה אם בעלה. מה עשה ר״מ הלך וישב לו בבית המדרש הגדול, באה אותה אשה להתפלל, אמר לה יודעת את ללחוש לעין, מתוך אותה פחד אמרה לו אותה אשה לא, אמר לה רקקי שבעה פעמים בפני וייטב לי, עשתה כן, אמר לה לכי אמרי לבעלך אתה אמרת שארוק פעם אחת ואני רקקתי ז׳ פעמים.

אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזים דברי תורה? אילו היית אומר לנו היינו מביאים אותו ומלקין אותו על ספסל ומחזירין אליו את אשתו. אמר להם לא יהא כבוד מאיר גדול מכבוד קונו, ומה אם שם הקדוש שנכתב בקדושה אמר הכתוב ימחה על המים להטיל שלום בין איש לאשתו, כבוד מאיר לא כל שכן. (רש״י אבות פ״א מי״ב הביא מעשה זה על אהרן הכהן).

כותב רבי אליהו לופיאן זצ"ל, למדים אנו מכאן דבר נפלא. הבה ונתבונן, תלמידי רבי מאיר הלא טענו טענה צודקת, רבנו, למה היה לך לבזות את עצמך, וכי חסרות אפשרויות בכדי להשיב את האשה אל ביתה, אפשר היה להלקות את בעלה על אכזריותו וליצנותו והיתה שבה אל ביתה. מה השיב להם רבי מאיר, למדתי מדרכיו של הקב׳׳ה איך להתנהג, וכי לא יכול היה הקב״ה לצוות שיבדקו המים את הסוטה ללא מחיקת שמו הקדוש? וכי חסרים דרכים למקום איך לבדוק, מדוע א״כ ציוה למחוק את משו הגדול? אלא רצון ה', היה ללמדנו – כדי להטיל שלום בין איש לאשה כדאי להתבזות!

אמנם צריך להתבונן מדוע ציוה הקב״ה שיבדקוה במים במחיקת שמו הקדוש, הלא אפשר לעשות זאת גם לולי מחיקתו?

אלא להורות לנו שמצוה זו חובת כל אחד ואחד, אפילו אצל הגדול ביותר. כתוב ב״פלא יועץ״(ערך שלום) כתיב ״בקש שלום ורדפהו״ – לא די לאיש במה שיעשה שלום לו עם הכל וירבה כבוד ביתו. אלא גם כי יהיה ריב בין אנשים או בין איש לאשתו יטרח בכל מאמצי כוחו להביא שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, שעושה נחת רוח גדול ליוצרו, הראיה, שהוא מהדברים שאוכל פירותיהם בעוה"ז, והקרן קיימת לו לעוה״ב, ותדע, שהרי הקב״ה שינה מפני השלום(יבמות סה:) והתיר למחוק שמו שנכתב בקדושה מפני הבאת שלום. וזוהי מידתו של אהרן הכהן שהיה מרבה שלום בעולם, ועל זה ציוו! הוי מתלמידיו של אהרן, וראוי לגדול למחול על כבודו ולילך אצל קטן בשביל לתווך שלום. שלא יהא כבודו יתר על כבוד שמים. ועיקר" מצוה זו כבודה בגדולים", כי שיח וכי שיג להם להסיר לב האבן בנועם, ודבריהם עושים פירות, או מפני הבושה או מפני הכבוד, ועל כן אמרו ״תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם״(ברכות סד:).

—
״דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל״ ( ו' כג)
רבים הקשו: איך אדם שאינו כהן, כאשר מברך הוא את חבירו, מברכו בברכת ״יברכך ה' וישמרך״, ובפרט יש לתמוה על המנהג שאבות מברכים את בניהם בליל שבת בברכה זו, והלא הפסוק אומר: ״דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל״, ומכאן למדו חז״ל שרק בני אהרן מברכים ולא ישראל (דהיינו לאו הבא מכלל עשה)?

אכן יש שרצו להביא מכח זה ראייה למה שקיימא-לן שמצוות צריכות כוונה (ולכן כאשר אינו מתכוון למצות נשיאת כפיים – שוב אינו עובר), אולם הגאון רבי חיים חזקיהו מדיני מחברון, בעל ״שדי חמד״, הביא ששמע ליישב על פי מה שכתב הב״ח (בתחילת סימן קכח), שאין איסור לזר לברך ברכת כהנים – אלא באופן שבו מברכים הכהנים, דהיינו בנשיאת כפיים, אבל זר המברך ללא נשיאת כפיים – אין שום חשש בדבר.

כך כתב החפץ חיים בספרו ״משנה ברורה״ (בביאור הלכה, סימן קכח), והוסיף יישוב נוסף: כיוון שתיקנו רבנן שלא לישא כפיים אלא בשעת תפילה, שוב מי שאומר פסוקים אלו של ברכת כהנים בלא תפילה, בין כהן ובין ישראל, הרי הוא כמכוון בפירוש שלא לקיים בזה את מצות ברכת כהנים – ולכן אין איסור בדבר.

בשו״ת מהרי״ט (חלק א/ סימן קמט) כתב ליישב, שדוקא בזמן המקדש, שהיו מברכים בשם המפורש – יש איסור לזר לברך, אולם בזמן הזה שממילא לא מברכים בשם המפורש, שוב אין איסור לזר לברך.

ומובא בסידור הגר״א לגבי ברכת הבנים בליל שבת־קודש ויום טוב – שיש להניח רק את יד ימין על ראשי הבנים, שכן אסור לישראלים לברך בהנחת שתי ידיים, אלא לכהנים. ובספר "כתר כהונה" (סימן בי, סעיף די) הביא שאם מברך בשתי ידיו – צריך לעשות זאת בשינוי, כגון לברך בישיבה, או כקורא בתורה.

עדות היסטורית על הקפדתו של הגר״א בענין זה, הביא הגאון בעל ה״תורה תמימה״ על אתר: "ואני שמעתי מאיש אמונים, שהגר״א מוילנא בירך את הג״מ רי״ח לנדא, מו״ץ דוילנא בשעת חופתו, והניח ידו אחת על ראש הגרי" ח בשעת הברכה. ושאלוהו על ככה, והשיב כי לא מצינו ברכה בשתי ידיים, רק לכהנים במקדש… והיא הערה נפלאה".

לעומתו, הגאון רבי יעקב עמדין – היעב״ץ, סבר שאין להקפיד על כך, ואדרבה יש להקפיד בדווקא לברך את הבנים בשתי ידיו ולא ביד אחת. בתשובותיו הוא מאריך להוכיח זאת על פי הנגלה ועל פי הסוד, וכן הוא כותב בסידור היעב״ץ ומעיד כי אביו, הגאון י – ה״חכם צבי״, נהג לברכו בשתי ידיו, וכ"כ רבי חיים פלאג'י בספרו "נפש כל חי" לאחר שהביא את דברי "החמדת ימים" לאסור לברך בשתי ידיים ומאידך את דברי היעבץ שסובר ההיפך, הכריע שעדיף בשתי ידיים, וכן פסק מורנו מרן הגרע"י זצ"ל בספרו "יחוה דעת" שהורים המברכים את בניהם רשאים לברכם בברכת כהנים, ולגבי האם ביד אחד או בשתי ידיים פסק ודעביד כמר עביד, ושם תמה על שו"ת נודע ביהודה קמא שהכריע שמשמע בגמרא שר"י אסר לישראל לברך את ברכת הכהנים, ושיש בזה הזכרת ש"ש לבטלה ע"ש.

שבת שלום!