"חביב אדם שנברא בצלם… חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם"… (מסכת אבות)

זה סיפור קצר על אדם יקר שאין דרך אחת להגדירו אך אם ארצה לצמצם מאד את אישיותו המיוחדת ואהבת התורה שלו שלא ידעה שובע וגבולות כל חייו, אצטרך להסתפק בשתי מילים: "אוהב השם". לאדם הזה קראו רבי אהרן, ואני קראתי לו סבא אהרן. ולמרות שהכרתי אותו מילדות והייתה לי הזכות ללמוד איתו תורה יותר מפעם אחת, עדיין אני מרגיש שלא זכיתי להכירו מספיק טוב, ובמיוחד אני חש תחושת החמצה על כך שלמדתי רבות על סיפור חייו המופלא ועל הישרדותו בתנאים הקשים ביותר, רק אחרי שנשמתו הטהורה עזבה את העולם הזה ועל פי אמונתי ממשיכה ללמוד תורה ברמה אחרת לגמרי מזו שלמד כשהיה בו.

הסיפור מתחיל במפגש אחד של סבא ונכד שישבו להם יחד בבית כנסת ריק, ביום יפה של החופש הגדול, ובמקום ללכת לסרט או לאכול גלידה, פתחו שניהם תלמוד בבלי מסכת גיטין וישבו ללמוד ביחד דף גמרא כדי שהנכד יקבל יתרון של כמה דפים על פני חבריו לישיבה. עד לאותו לימוד משותף, ידעתי שסבא שלי נהנה להקשיב לכל הסיפורים והבדיחות שלי, אבל מאותו יום הבנתי שגם לו יש הרבה מה לספר לי וללמד אותי. ומאותו שיעור ראשון זכור לי רגע אחד בו קראתי טקסט של אחד המפרשים על הגמרא, ומסגנון הקריאה שלי הבין הסבא החכם שלי שלא הבנתי כלום ממה שקראתי. ואז, בקריצה נבואית קטנה לעיסוקי כיום כעיתונאי, אמר לי סבא משפט שלא אשכח לעולם: "כשקוראים פירוש רש"י זה לא כמו לקרוא עיתון. צריך להבין כל מילה שקוראים". מאז התמקדתי בכל מילה שכתב רש"י כדי להבין טוב יותר את משמעות הפירוש, ולהפנים שבלימוד תורה כל מילה היא כמו פנינה יקרה שצריך לברור ואחר כך לשמור לתמיד.

לאחר השיעור, כשחזרנו ביחד הביתה ואל ההווה של החופש הגדול מימי הגמרא והמביא גט ממדינת הים, אמר סבא, שבתחילת השנה היה חולה ונאלץ להעביר את חגי תשרי בבית חולים ומחוץ לסוכה שכה אהב, כמה הוא מודה לאלוקים על זה שהוא זוכה ללמוד תורה עם הנכד שלו. ומה לעשות שנער הייתי ולא ידעתי להעריך את הידע החשוב שסבא העביר לי בזמנו.

רק הרבה שנים אחר-כך למדתי שכסבא שלי היה נער, בקרקוב שבפולין, הוא בילה שעות רבות מימי נעוריו בצלו של רבו הרב שם קלינברג מזלושיץ זצ"ל, והתרגש כל-כך מחוויות כמו קידוש ליל-שבת, תפילות יום הכיפורים, ובעיקר מסעודה-שלישית בשבת בצל הרבי שלו.

דברים שנראים לי כל-כך רגילים וחלק משגרת חייו של כל יהודי, הפכו אצל סבא שלי כנער לחוויות רוחניות ונשגבות, עד כדי-כך שתיאר אותן במילים-"אין אדמה- רק שמיים". החלקים הרוחניים החשובים האלה בחייו של סבי חזקו אותו בשנים הקשות שעבר בתקופת השואה, ובאחד מכתביו הוא אף מספר כי הסיבה שנשאר ביהדותו אחרי השנים הנוראות שעברו עליו, זה רק בזכות ההשפעות שקיבל מרבו בימי נעוריו. בגלל החוויות האלה הצליח סבא לשמור על אמונתו גם בתוך גיא צלמוות, ואפילו סיפר באחד מזיכרונותיו על פתק שקיבל מרבו כשהיה במחנה-ריכוז, והכיל הוראות על חשיבות קיום הגוף, ותפילה שהנער אהרן ינצל מכל "מרעין-בישין", ויזכה לשוב לבית אביו בשלום.

סבא אהרן אכן זכה לשוב בשלום בבחרותו לבית אביו, אך רק כדי לגלות שנשאר לבדו, שריד אחרון מכל משפחתו הגדולה, ובמשך ימים ארוכים סירב לזוז מהבית הריק ולהמשיך בחייו. עד שפגש את עדינה, אשתו וסבתי לעתיד, שסייעה בדיוק לאנשים כמוהו ששרדו את המלחמה, אך איבדו את התקווה כשגילו שבני משפחתם לא שרדו את התופת. מתוך האפר והאבק, קמה לה משפחה יהודית חדשה, כשעלו לישראל ונולדו להם שלושה בנים, שאחד מהם הוא אבי. אותו בחור בשם אהרן, ששרד מכל משפחתו את השואה הנוראה, זכה בחסדי השם להיות סבא לנכדים רבים, ולשבת עם אחד מהם בבית-כנסת שלם ויפה, בחלונות פתוחים, וללמוד גמרא עם רש"י בלי פחד או צער, בארץ התנ"ך ובאוויר מחכים.

בשנים שחלפו מאז שנשארנו בלי נוכחותו המרגיעה והחשובה של סבא אהרן בחיינו, נזכרתי מאז בדרך המיוחדת שלימד אותי בלימוד רש"י וזכרתי גם את הפירוש של אותו פרשן חשוב על התורה, לפסוק שמספר על יעקב אבינו ועל הדרך שבה סידר את משפחתו כשהציגה לפני עשו אחיו במפגשם המחודש, ושם נאמר: ואת לאה וילדיה אחרונים – ורש"י מפרש: 'אחרון-אחרון-חביב'. ולא צריך להיות למדן גדול, כדי להבין עד כמה המילה אחרון מזכירה לי את השם אהרן, ואין לי ספק שהרב והסב אהרן, הניצול האחרון ממשפחה גדולה שבניה ובנותיה נרצחו על קידוש השם, היה לא רק חביב על הבריות, אלא גם זכה שהתקיימה בו הברכה המופיעה בברכת המזון: "ונמצא חן ושכל טוב בעיני א-לוקים ואדם".

תוך כדי כתיבת הסיפור הזה, מצאתי בחוברת בה נאספו חידושיו של סבא זצ"ל כי החודשים סיוון וכסלו בגימטרייה יוצרים את המילה אריאל(שמי), שהוא כינוי לבית המקדש, וקבלת תורה וחנוכת המזבח יוצרים חיבור בין הקב"ה לישראל, וחידוש נוסף שמגלה שנר חנוכה שווה בגימטריה "שיבה טובה", ועל כך כתב סבא: "שנר חנוכה הוא האור מתוך החושך, שנותן תקווה שיהיה טוב לבסוף- כמו שהיה קשה להאמין שישמעאל הרשע יעשה תשובה- והייתה אחריתו טובה לבסוף- כן תהיה לנו אמן כן יהי רצון". איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש החביב והקדוש הזה, כמו רבי אהרן, כמו אוהב השם אמיתי, או פשוט כמו סבא שלי.

אין עוד מלבדו!