מטעמים לשולחן שבת: פרשת צו – שבת הגדול

    הרב אמיר קריספל No Comments on מטעמים לשולחן שבת: פרשת צו – שבת הגדול

    הרב אמיר קריספל עם דברי תורה לפרשת "צו" –שבת הגדול

    הרב אמיר קריספל
    22:01
    28.03.24
    המהדורה המרכזית No Comments on השרה מירי רגב: "לא מאמינה שהחרדים יפרשו מהממשלה"

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    "צו את אהרון ואת בניו לאמר זאת תורת העולה.." (ו' ב')

    כתב רש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות, אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.

    כתב ה"כלי יקר": בענין חסרון כיס האמור כאן רבו הדיעות, ואוסיף אני לקח משלי. הנה מצינו בירושלמי מסכת תרומות (פ"ח הל' ד') מעשה בר, יוחנן שנגנב לו כיסו [ארנקו] וכששאלו אותו בעניני תורה לא ידע להשיב להם מחמת הצער שנגרם לו, שאלו ריש לקיש וכי מפני שאבדה כיסך אבדה דעתך, אמר לו: דעתא בליביה תליא ולבא בכיסא תליא [-הדעת תלויה בלב והלב תלוי בכיס], ריש לקיש רדף אחרי הליסטים והשיב לר' יוחנן את כל הכסף וחזר ר' יוחנן לקדמותו.

    מכאן, שחסרון כיס יהולל חכם ויאבד לב מתנה אשר נתן לו אלוקים לחשוב בחרושת עץ חיים, והשיאו לבו לחשוב ולהרהר בעבירה.

    כידוע שקרבן עולה מכפר על הרהור הלב, והנה אם לא עשה הכהן קרבן כמשפט, צריך לעשות אחר, והראשון בטל ואבד כפי שפירש החזקוני, וצריך הכהן לשלם לבעלים קרבן אחר מכספו. וקרוב הדבר שעל ידי חסרון כיס זה יאבד דעתו ולבו ויבוא לידי הרהור עבירה, ואז לא יהיה גם הקרבן השני כפרה על ההרהור, שהרי הוא מצוה הבאה בעבירה, ואיך יכפר על הרהור והרי הקרבן מוסיף לו הרהור עבירה ע"י חסרון כיס, לפיכך הכהן צריך זירוז ביותר בקרבן העולה דווקא. ע"כ דברי הכלי יקר

    אמנם קשה המעשה הנ"ל שלכאורה הוא פלא, היתכן שרבי יוחנן האמורא הגדול שידע להחיות מתים בגלל בצע כסף, יטרד כל כך עד שאינו יכול ללמוד תורה? עד כדי כך
    מסופר על אחד ממשפחתו של הגר"א זצ"ל, שנגנב לו כל כספו סכומי עתק, והלך ממקום למקום כדי לחפש אחר הגניבה, בדרכו הגיע לעיר וילנא עיירתו של הגר"א, כשנכנס אליו שאלו הגר"א לשם מה בא לעיר וילנא, אמר לו שנגנב לו סכום גדול של כסף ובא לחפש אותו, אמר לו הגר"א לא ידעתי שבמשפחתנו יהיה מישהו שילך לחפש אחר כסף… וק"ו שרבי יוחנן לא יטרדו אותו בצע כסף.

    אלא, מסופר על הגר"ח מוואלז'ין זצ"ל, באו פעם עסקנים לביתו להתייעץ עמו על כמה עניינים שעמדו על הפרק. על השולחן היו מונחים כלי זכוכית וכלים מכלים שונים. באמצע שיחתם בלא יודעים משך אחד מן העסקנים את מפת השולחן, וכל הכלים נפלו לארץ בקול רעש גדול. כל העסקנים ישבו שם המומים ומלאי בושה וכלימה על ההיזק שניגרם מחמתם. ניחם אותם רבי חיים ואמר: אל דאגה שום כלי לא נשבר! תמהו כולם למשמע דבריו, וכשהרימו את הדברים נוכחו כי באמת כך היה לא נשבר אפילו כלי קטן.

    שאלוהו וכי נביא אתה? ענה להם לא נביא ולא בן נביא אנכי, אלא כיון שכספי כשר הוא, ובכסף כשר אין הפסדים.

    וכך יש לבאר צערו של ר' יוחנן, כאשר ראה שגנבו ממנו את ממונו ונגרם לו הפסד, חשש שמא ח"ו ממונו אינו כשר. ורק לאחר שהשיב לו ריש קיש את כל כספו נחה דעתו עליו.

    "ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד" (ח, ג)

    כתב רש"י זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.

    ואמרו חז"ל (בתו"כ) ביום שהוקם המשכן בירך משה את בני ישראל, ובמה ברכם? רבי מאיר אומר "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים.."

    יש להבין מדוע בירכם דווקא ב"אלף פעמים"?

    אלא ביאר בספר "פנים יפות" עפ"י דברי רש"י, שהחזיק פתח אוהל מועד המועט את כל בני ישראל המרובים. והנה חצר המשכן לפני פתח אוהל מועד היה – 50×50 אמה, ס"ה 2500 אמות. ומנין בני ישראל שהיו שם שש מאות אלף ושלושת אלפים מישראל, ועוד כ"ב אלף לווים – ס"ה 625,000.

    וכיון שהיו ישראל עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, וכל הנכנס לעזרה היה זקוק להשתחוויה שטח של ד' אמות, הרי עלינו להכפיל את מניינם הכולל כפול ארבע, נמצא שחצר אוהל מועד ששווה – 2500, נתרחב וגדל לשטח של שתי מליון וחמש מאות אלף אמה (היינו 625,000 כפול 4 אמות שוה 2,500,000) כפול אלף ממידתו.

    לכן ברכם משה "יוסף עליכם בכם אלף פעמים" כמו שהוסיף עליכם אלף פעמים במדות המשכן כך יוסיף עליכם בריבוי הבנים..


    "שבת הגדול"
    שבת זו נקראת "שבת הגדול" וכמה טעמים נאמרו בזה :

    א. הטור מביא בסימן תל' את הטעם, מפני שבשבת זו ארע הנס הגדול של: "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח" (שמות יב, כא), שהרי חג פסח באותה שנה שיצאו ממצרים היה ביום חמישי, ועשירי בניסן חל בשבת וכל אחד מישראל לקח באותו יום שה לפסחו, והיה בזה נס גדול, כי המצרים ראו שישראל נוטלים את אלוהיהם לשחיטה ולא יכלו לומר להם דבר.

    ב. המהרש"ל מביא טעם נוסף על שם הנאמר בהפטרה של שבת זו (מלאכי ג, כג): "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".

    ג. בספר 'ראשי בשמים' באר: הרי שבת זו היא זכר ל"משכו וקחו לכם צאן". ואמרו חז"ל: "משכו" ידיכם מעבודה זרה, "וקחו לכם צאן" להקריב. מי היה הראשון שנלחם בעבודה זרה? אברהם אבינו ששבר את פסילי אביו. וחז"ל (מסכת סופרים כא, ט) הרי כינו את אברהם אבינו "האדם הגדול בענקים", לכן לשבת זו שבה משכו ידיהם מעבודה זרה והלכו בדרכיו של אברהם אבינו, "האדם הגדול בענקים", קוראים "שבת הגדול".

    ד. ה'שפת אמת' כתב לבאר, שעד לזמן יציאת מצרים השבת הייתה רק "זכר למעשה בראשית", אבל מיציאת מצרים ואילך נוספה לשבת עוד מטרה, והיא להזכיר את ניסי מצרים, ולכן היא כעת גם "זכר ליציאת מצרים". נמצא, שמעתה גדולה יותר מצוותה של שבת, והינו "שבת הגדול"…

    ה.טעם נוסף, כשהיו ישראל במצרים ביקש משה מפרעה יום אחד של מנוחה עבורם, ובחר ביום השבת. ובכל מוצאי שבת היו יוצאים ממנוחה ועונג ליגיעה ועינוי. ואילו בשבת זו לא חזרו להשתעבד, לכן היא נקראת שבת הגדול.

    ו.טעם נוסף שהרי כתוב בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת" (ויקרא כ"ג) הכוונה למוצאי יום טוב הראשון של פסח, שמתחילים בו ימי ספירת העומר, שכן יום טוב ראשון של פסח נקרא 'שבת'. הצדוקים מכחישים מסורת זו ואומרים ממחרת השבת – שבת ממש. כדי להוציא מלבם של הצדוקים קראו לשבת שלפני פסח בשם: 'שבת הגדול', לומר שמיד אחריה באה עוד שבת, והיא יום טוב ראשון של פסח, שאחריו מתחילה מצוות הספירה.

    ז. טעם נוסף: שכידוע קידוש של יום שבת בבוקר נקרא: "קידושא רבא" שפירושו: "הקידוש הגדול". ומדוע נתנו לו חז"ל את השם הזה? הרי הקידוש של ערב שבת ארוך יותר?! הטעם הוא: שחז"ל לא רצו שיזלזלו בקידוש של יום שבת ולכן בלשון "סגי נהור" קראו לזה "הקידוש הגדול". כך גם הטעם לגביי השבת הזו: "שבת הגדול" דאגו חז"ל שמא יבואו האנשים לזלזל בשבת זו: ימעיטו במטעמים, יפחיתו במספר החלות ובתבשילי החמץ. כיוון שעוד מעט נכנס החג ומבקשים "לחסל" את החמץ וכדי שלא יבואו לידי זלזול בשבת זו קראו חז"ל בלשון "סגי נהור" לשבת זו "שבת-הגדול".

    ח. בספר "שבולי הלקט" (סימן רה) מובא שהרב מאריך לדרוש בשבת זו, ודומה לאנשים כיום ארוך וגדול, כשם שנקרא יום כיפור "צומא רבא" (הצום הגדול). ולפי טעמו מתורץ למה קוראים לזה שבת "הגדול" ולא "הגדולה" שהרי שבת זה לשון נקבה, ומכיון שהגדול מתייחס לרב ולא לשבת, מובן.

    ט.האבודרהם הסביר כי בשבת זו קיבלו ישראל את המצווה הראשונה שלהם, ונהיו כקטן הנכנס לגיל בר מצווה ונקרא "גדול".

    י. או יש שכתבו מפני ש"הגדול"(דהיינו הרב) דורש בבית הכנסת בהלכות הפסח לכן השבת נקראת על שמו.

    יא. הגאון ר' שלמה קלוגר כתב ששבת זו נקראת כך כדי להדגיש את מעלתה של השבת על פני יום טוב של פסח הקרוב, הנקרא גם כן שבת, על פי מה שנכתב בתורה "ממחרת השבת" לגבי ספירת העומר .

    יב. "החתם סופר" מביא טעם שביום זה משכו ישראל ידיהם מעבודה זרה, ומכיון שחטא עבודה זרה נקרא "גדול" כמבואר במסכת ערכין (טו:).

    יג. יש אומרים שמכיוון שמנהג אשכנז היה להתכונן לקריאת ההגדה של ליל הסדר ולומר בשבת את ההגדה מעבדים היינו עד לכפר על כל עוונותינו, נקראה השבת "שבת הגדה" שם שנשתבש במרוצת הדורות לשם שבת הגדול. (כמו שהביא הראבי"ה ( – מסכת פסחים סימן תכ"ה) נהגו התינוקות להקדים ולקרות האגדה ביום שבת הגדול . וכענין זה כתוב בסדר רב עמרם. ונראין הדברים שכדי להסדיר בפיהם ויבינו בפסח וישאלו).

    שבת הגדול שלום ומבורך!



    0 תגובות