הקטע הרצו"ב נדפס בגליון רוממות לפני תקופה, וכן נדפס בספר "טובך יביעו" פרשת ויחי, וכן בסידור "עבודת אלימלך" עמ' תע"א.

סיפר הג"ר רפאל דוד אויערבך זצ"ל, אחיו של מרן הגרש"ז זצ"ל ודודו של רבינו הקדוש זצ"ל , שלפני כמאה שנה, כאשר אביו הג"ר חיים לייב אויערבך זצ"ל היה אברך צעיר לימים, ניגש פעם אל מסיק התנור באחד מבתי הכנסיות בעיר העתיקה בירושלים ופתח עימו בשיחה.
המסיק היה כבר בן למעלה מתשעים וחמש שנה ולמרות גילו ותשישותו, השכים מדי בוקר והסיק את התנור. מתוך שיחה עימו נודע שאביו היה נוסע להרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זצ"ל.
ביקש ממנו רבי חיים לייב שיספר מה שמע מאביו על אותו צדיק, וסיפר לו הקשיש שנים עשר סיפורים על בעל ה"נועם אלימלך". הגרחי"ל סיפר לבניו את כל הסיפורים אך רבי רפאל דוד זצ"ל זכר מתוכם רק שלושה, ואותם סיפר לתלמיד-חכם הטברייני.
מסיק התנור סיפר ששמע מאביו שמנהגו של הרבי ר' אלימלך זי"ע היה לומר בסעודה שלשית שני חלקים של דברי תורה. האחד על ענייני פרשת השבוע והשני על ימות המשיח. שלוש האמרות שזכר רבי רפאל דוד היו בעניין ימות המשיח. אנו מביאים הדברים כלשונם, כמעט ללא שינויי סגנון.
האחת, שבדור שלפני הגאולה ירמסו את החרדים לדבר השם בצורה כזו שאילו היו עושים כן בדורו של הבעש"ט, לא היה אותו הדור מסוגל לשאת זאת מחמת עדינות הנפש שהיתה בהם, אך בדור שלפני הגאולה יירדו לעולם נשמות שיש בהן טמטום הלב עד שלא יהיה אכפת להם כל כך ויוכלו לשאת מצב כזה של השפלה ורמיסה.
האמרה השניה, שבדורו של משיח ימתח הקב"ה כביכול חבל אחד ארוך מסוף העולם ועד סופו וכל בני ישראל יאחזו בחבל זה. הקב"ה יאחז בקצהו של החבל וינער ויטלטל אותו עד שכולם יטולטלו באוויר.
לא כולם יוכלו להחזיק מעמד בטלטול חזק שכזה, ורבים יפלו ארצה. השוטים יאמרו: אם הקב"ה מנער אותנו בצורה כזו, בוודאי רצונו שנַרפה מאחיזתנו בחבל, ועל כן ישחררו ידיהם ויפלו ארצה. רק החכמים המעטים יחזיקו בכל כוחם בחבל נחלתו ויתדבקו בו בכל כוחם ומאודם.
וזה הוא 'חבלו של משיח'.
השלישית, שבדורו של משיח תהיה בורות נוראה ובלבול בין טוב לרע, והבירור יהיה באופן הדומה לניפוי הקמח בנפה וכברה, כי כאשר מניחים את הקמח בנפה מטלטלים אותו הנה והנה, וכל חלקי הקמח, הנקי והפסולת גם יחד, נחבטים בדפנות הנפה, ואחר כך כל הקמח הנקי העובר בסדקי הנפה נופל לכלי שתחתיו ונחבט שוב בנפילתו, ואילו למעלה נשארת כל הפסולת.
והנה, כשרואה הפסולת את הקמח הנקי, הוא הסולת, נופל למטה ונחבל פעם נוספת, היא מתגאה עליו לאמר ראה גודל שפלותך שנפלת למטה ונוספה לך על ידי זה עוד חבטה, ואילו אני הפסולת נשארתי למעלה וגם לא קיבלתי חבטות. באותה שעה אין הפסולת יודעת שנשארה למעלה רק לרגע קט, כי כעבור רגע יהפכו את הנפה וישליכו את כל הפסולת לאשפה. אבוי לאותם רשעים. כן באופן זה בדיוק יהיה הבירור בין טוב לרע בדורו של משיח.
בתחילה יטלטלו ויחבטו כולם, טובים ורעים כאחד, כדרך הניפוי, ואז יפלו יראי ה' למטה והרשעים הדומים לפסולת יישארו למעלה, ועל ידי זה יתגאו וידרסו וירמסו את יראי השם ויאמרו להם ראו שנפלתם כל כך למטה ונחבטתם, ואילו אנו עומדים מעליכם ורומסים ודורסים אתכם, וזה הוא הסימן שאנחנו טובים מכם.
אך אוי ואבוי לאותם רשעים שאינם יודעים שכל היותם למעלה הוא כדרך הפסולת הנשארת לבדה ביד מי שמנפה את הקמח, וכשם שהמנפה בסיימו את מלאכת הניפוי משליך את כל הפסולת כי אין לו חפץ בה, כך לאחר הבירור של ימות המשיח, יטול השי"ת את כל הרשעים שעלו למעלה ורמסו את החרדים על דברו וישליכם מעל פניו כהשליך את הפסולת שבנפה.
או אז יתברר להם שהיותם שולטים על יראי השם לא היה לטובתם ולמעלתם, אלא אדרבה נהפך להם לרועץ. עד כאן דברי הגאון רבי רפאל דוד אויערבך זצ"ל ששמע מפי הקשיש ששמע מפי אביו שהיה מחסידיו של בעל ה"נועם אלימלך"