בעוד תשומת ליבה של המדינה מוסבת כלפי הגבול הצפון והסכנות הנשקפות לנו מסוריה ומאיראן, העולם וכלי התקשורת הבינלאומיים מתרכזים במצב הלא פחות נפיץ בדרום. בזמן שאנחנו מתמודדים מול המצב בגבול הסורי, אסור לנו להתעלם מהחזית עם חמאס שעלולה להתפוצץ אף היא.

מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינאית, מוכן להילחם נגד חמאס עד לחייל הישראלי האחרון. עם כל השנאה העזה שחש אבו-מאזן כלפי ישראל ומנהיגיה, הוא פוחד מחמאס אף יותר מכיוון שבעוד שהראשונה מתנגדת למדיניותו ההרסנית האחרון מאיים על חייו. ברור אם-כן שאבו-מאזן יעשה הכל על מנת לחסל את מנהיגי החמאס לפני שהם יפגעו בו. התוצאה האידיאלית אליה שואף אבו-מאזן היא לגרום לכך שישראל תעשה את המלאכה עבורו, תוך כדי שהיא מואשמת בפשעי מלחמה ומוחרמת ע"י העולם.

בדומה למבקר המדינה ואלופי צה"ל, אבו-מאזן מבין שהמצב ההומניטרי בעזה הולך ומתדרדר. כיום קרוב למחצית בני הנוער הצעירים בעזה אינם עובדים, יש מספר שעות בלבד ביום של אספקת חשמל וכמעט שאין מים ראויים לשתייה. הייאוש הולך וגובר ומזכיר מצב דומה, ב-2014, בו חמאס הרגיש עצמו נדחף עם הגב לקיר ופתח באש. אבו-מאזן יודע שלא יידרש הרבה על מנת להגיע שוב אל אותה נקודת שבר והוא משתדל להביא אותנו לשם.

בתקופה האחרונה אבו-מאזן קיצץ ב-30% את משכורותיהם של פקידי הרשות ברצועה, מדובר בכ-50,000 איש, ופיטר אלפים אחרים. הוא מפסיק להזרים קצבאות למשפחות עניות ומצמצם משמעותית את ההקצאות התקציביות לעזה בכלל. בנוסף הוא לוחץ על ישראל ומגביל עוד יותר את אספק החשמל לרצועה על מנת לגרום סבל נוסף לתושבי עזה בחודשי החורף הקשים ואף גורם לעליית מחירי הסולר. אכזרי מכל, אבו-מאזן מפסיק את העברתם של תרופות חיוניות לעזה, כולל לתינוקות, ומקצץ משמעותית את מימון הטיפול הרפואי לעזתיים בבתי חולים ישראליים.

צעדים אל-אנושיים אלו, שננקטים על-ידי מנהיג פלסטיני נגד בני-עמו שלו, מיועדים להגביר את סבלם לעין ערך. אם חמאס שוב יעלה להשיב באש, לישראל לא תותר ברירה אלא להגן על עצמה. מדובר על מלחמה שונה בתכלית מהמערכות הקודמות שהסתיימו ללא הכרעה משום שהציבור בישראל איננו מוכן לסבול עוד סיבוב כזה. רוב הסיכויים שצה"ל לא יסתפק הפעם במתקפה אווירית ובחדירה יבשתית חלקית אלא, כפי שדרשו שרים בכירים עוד במהלך צוק איתן, תפעל להביס ולסלק את החמאס. מדובר על מבצע גדול בהרבה אשר עלול לגבות מחיר דמים לא רק מחיילינו אלא גם מתושבי עזה. ישראל תואשם בפורומים בינלאומיים בפשעי מלחמה ומי שיוביל את ההאשמות הללו יהיה אותו אבו-מאזן. כלומר, הוא ירוויח פעמיים- ראשית כמי שהטיל מכה צה"לית-סופית על חמאס, ושנית כגיבור המגן על הפלסטינים מפני עוולות הציוניים.

ניתן להניח שהמטרה הסופית של אבו-מאזן היא שהקהילה הבינלאומית תכפה על ישראל את חזרתה של הרשות הפלסטינאית לעזה. החזון של אבו-מאזן הוא לשוב ולהיות שליטה הבלעדי של יהודה, שומרון ועזה על חודם של כידונים ישראליים מגואלים בדם פלסטיני ובהאשמות של רצח-עם נגד ישראל.

כיצד אפשר למנוע תרחיש סיוטי זה? התשובות אינן פשוטות. התשובה ההגיונית ביותר היא להרחיב את העברת הסחורות החיוניות לעזה, לרבות אוכל ותרופות, ולשקול פתיחה של מעבר נוסף לסחורות בצפון הרצועה ולחבר אותו בעזרת רכבת לנמל אשדוד. במקביל יש להגביר את אספקת החשמל. אך לצערנו במזרח התיכון ההיגיון לא תמיד שולט, כך שחמאס חפר מנהרה התקפית מתחת למעבר הסחורות היחיד לרצועה, בכרם שלום, עם אפשרות לפוצץ את עורק החיים הראשי של רצועת עזה. בזמן שהאוכלוסייה האזרחית רועדת מקור בחושך, במנהרות ובבתי מנהיגי החמאס יש אספקת חשמל 24/7. למרות זאת, עם כל האבסורד שבעניין, על ישראל לפעול מיד לטיפול במשבר ההומניטרי בעזה אם לא על מנת למנוע את המלחמה המלחמה אז לכל הפחות לספק לנו חומת מגן דיפלומטית ומשפטית אם תיפתח. חשוב מכל, על ישראל לפעול מדינית והסברתית בכל הכוח ובאופן מידי לחשוף את פניו האמתיות של אבו-מאזן ואת המטרות הזדוניות המסתתרות מאחוריהן.

את הפרק הזה ראינו לא את בעבר, אבו-מאזן דוחף את ישראל למלחמה נגד חמאס ואח"כ מזמין את דו"ח גולדסטון. אך הפעם התסריט עלול להפוך לסרט אימה יותר מאי-פעם ועלינו למנוע את הקרנתו. אם ניאלץ להגן על עצמנו מפני חמאס נעשה זאת לא כדי להשביע את תאבונו של אבו-מאזן אלא רק על מנת להגן על האינטרסים החיוניים של ישראל.