שנים שלא ראיתי את דבורי. עכשיו היא מולי, מנופפת לי בידיה. מרחוק היא נראית בדיוק כפי שהייתה בתיכון. קטנטונת, מלאת שמחת חיים ושובבות ומחייכת. אפשר לראות את זה למרות החשיכה השוררת בחניון אולם החתונות בו אנחנו מחליפות חוויות וטלפונים. קולה מלא התרגשות. אולי זה האדרנלין שעוד זורם בדמה מהריקודים בחתונה ממנה יצאנו זה עתה.

אני שוב בודקת לראות שזה אמיתי. שהחשיכה אינה מטעה אותי אבל היא כבר עומדת לידי ועדיין מחייכת. מסתבר שהחיים לא חייכו אליה… היא מגדלת לבדה את ילדיה ונלחמת על הפרנסה. אבל זה לא ניכר כלל בלבושה המטופח. האמת היא ששמעתי בעבר שהיא אף נלחמה על חייה כאשר גילו אצלה את מחלת הסרטן. עכשיו, כך אני מסיקה מהיציבה שהיא מפגינה למרות העקבים הדקים, היא נקייה לחלוטין.

כמו בשיחות נשים, היא נפתחת מהר מאוד ומספרת לי על הרגע בו כבר לא יכלה להמשיך יותר את הזוגיות. נדמה לי שהיא מנסה לשכנע ספק אותי ספק את עצמה, שאישה לא עושה מעשה קיצוני כל-כך, שאישה לא מפרקת משפחה, אם היא לא מרגישה שהוגדשה הסאה.

אני באמת לא מאמינה. לא לה, אלא עליה. אני מתקשה להאמין שאישה במצבה ממשיכה לרקוד ולהיות שמחה. אין ספק, אני חושבת לעצמי, מדובר באישה ברזל. ואז אני שוב חושבת שצריך לשים לב לנשים כאלו. כי הן מניעות את העולם באמונה שלהן. בשמחה שלהן.

—

ואם כבר ברזל. ידוע שהמילה הזו היא ראשי תיבות של נשות יעקב: בלהה, רחל, זילפה, לאה. האימהות הקדושות של שנים-עשר השבטים. כנגדן אגב ישנו כוח מנוגד, כוח שבא לידי ביטוי בעוג מלך הבשן עליו נאמר "הנה ערשו ערש ברזל".

אבל אותנו מעניין משהו אחר. מדוע מציבה המילה ברזל את השפחות לפני הגבירות? בלהה לפני רחל וזילפה לפני לאה? על זה אומר הרבי מליובאוויטש כי הסדר הזה שהוא לכאורה שלילי (שפחה לפני גברתה), מצביע דווקא על מעלה:

כבר מאברהם אבינו אנו יודעים שהאימהות היו בדרגה גבוהה מהאבות. כמו שכתוב "שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות". למעשה, הקב"ה הטעים את האבות מעין המצב שישרור בעולם לעתיד לבוא, בו "נקבה תסובב גבר" ותתגלה מעלת האישה. חז"ל מספרים לנו: "שלשה הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין העוה"ב, אברהם יצחק ויעקב, שנאמר בהם בכל מכל כל".

כאשר מהרה ייבנה בית המקדש השלישי תתגלה מעלת ה"מלכוּת", הספירה האחרונה בעשרת הספירות, הספירה המסמלת את הנשים, את כנסת ישראל. אז גם תבוא לידי ביטוי העובדה שהברזל חזק מהאבן. שהשפחות הן נעלות גם מהאימהות כפי שהמלכות – הספירה האחרונה – נעלית משאר הספירות למרות שלכאורה היא משרתת אותן.

יהי רצון מה' יתברך שנזכה תיכף ומיד ממש לבואו של מלך המשיח לארץ "אשר אבניה ברזל", ארץ ישראל, ונזכה כולנו לטעום "בכל מכל כל" כפי שזכו האבות ותתגלה מעלת האישה היהודייה – שכולה ברזל דקדושה.

—
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ומגישת התכנית "עניין משפחתי" ב"קול חי"