מטעמים לשבת: פרשת מקץ \\ הרב אמיר קריספל

    הרב אמיר קריספל No Comments on מטעמים לשבת: פרשת מקץ \\ הרב אמיר קריספל
    הרב אמיר קריספל
    9:52
    29.03.24
    הרב אהרן לוי No Comments on מלכודת גיוס החרדים \\ פרשת צו עם הרב אהרן לוי

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    "ויהי מקץ שנתיים ימים" (מא, א)
    איתא במדרש "אשרי הגבר אשר שם בה, מבטחו" זהו יוסף, "ולא פנה אל רהבים,, ע"י שאמר לשר המשקים וזכרתני והזכרתני נתווספו לו שתי שנים. לכאורה דברי המדרש תמוהים, שהרי בתחילת הפסוק יוסף מתואר כאיש אשר שם בה, מבטחו, ולבסוף מציין אותו בחוסר בטחון, שעל זה נענש בעוד שתי שנים? ועוד תמוה מדוע נענש יוסף על זה שביקש משר המשקים שיזכור אותו, הרי עשה בזה השתדלות המותרת ואף רצויה?

    בספרים הקדושים נאמרו בזה כמה ביאורים:

    הרש"ש וה"בית הלוי" ביארו, דהנה התורה התירה לאדם לעשות השתדלות ע"י תחבולות אנושיות, כמאמר חז"ל בספרי "יכול יהיה יושב ובטל" [ולא יעשה שום השתדלות לפרנסתו ושאר עניניו] תלמוד לומר (דברים כ"ח) "למען יברכך .. בכל אשר תעשה". אמנם שיעור ההשתדלות המותרת אינו שווה בכל אדם, כל אחד לפי ערכו במידת הבטחון, כך צריך למעט בהשתדלות. כלפי יוסף הצדיק לפי מדרגתו במידת הבטחון, גם השתדלות קטנה היתה מיותרת, ולכן נענש עבור שאמר לשר המשקים שיזכרהו. וזה כונת המדרש "אשרי הגבר אשר שם בה, מבטחו" זהו יוסף שלעולם "לא פנה את רהבים" אלא, תמיד היה בוטח רק בקב"ה, ומה ראיה לך שהרי ע"י שאמר לשר המשקים וזכרתני והזכרתני נתווספו לו שתי שנים, מוכח שהיה במדרגה גדולה של בטחון בה', שגם על שתי מילים של השתדלות נענש.

    ועוד אפשר לתרץ ע"י המעשה שסיפר הגאון הצדיק ר' יוסף אהרן רבינוביץ מח"ס "פרי דוד", את המאורע הבא:

    יהודי חסידי בוורשא פנה אליו פעם בשאלה: היות והוא סובל מחמצן בקיבתו, פקדו עליו הרופאים לאכול רק מאכלים קלים ותכופים לבשולם, הרשאי הוא איפוא לאכול פשטידה [קוגל] בשבת? ענה לו הרב – רשאי הנך לאכול פשטידה בשבת ולא יזיק לך מאומה בעזרת ה' יתברך, שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא… אין לך איפוא ממה לחשוש, שוב חזר האיש ושאל האמנם, רבי, לא יזיק לי? והיה בטוח שיקבל הבטחה נוספת. אמר לו הרב, לא, שוב אסור לך לאכול! הישנות שאלתך מוכיחה שאמונתך בכוחה של השבת רופפת היא, משום כך אסור לך לסמוך על זאת, אלא עליך למלא בדיוק אחרי הוראות הרופא. בזה מובן גם אצל יוסף, אלמלי הסתפק יוסף בבקשה אחת משר המשקים "כי אם זכרתני", לא היה בכך משום עוול, השתדלות שכזו לא היתה מהווה סתירה לבטחונו, ואילו הוא שנה פעם נוספת "והזכרתני אל פרעה", פעמיים שטח את בקשתו לפני שר המשקים, בכך היתה משום הגדשת הסאה לבעל בטחון כיוסף הצדיק, בכך הרי מתח על עצמו חשד שאף הבקשה הראשונה נובעת היתה מחוסר בטחון דק מן הדק, לפי ערכו, בבחינת "הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה", ונענש בשתי שנים נוספות.

    ועוד תירוץ בספר "אם למקרא" ביאר באופן נוסף, עפ"י דבריו של ה"חתם סופר". בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, אדם שמאמין אך ורק בקב"ה מסייעים לו מן השמים שיאמין רק בו, אמנם אדם שבוטח בנדיבים, משמים מוליכים אותו בדרך זו, ונותנים לו לראות שבדרך זו לא יצליח, ורק הבוטח בה' חסד יסובבנו, וממילא יבוא למצב שיהיה מאמין רק בה,. וזה ביאור המדרש, "אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו" זהו יוסף, "ולא פנה אל רהבים" שע"י שאמר לשר המשקים זכרתני הוסיפו לו ב' שנים. בדרך שרצה ללכת הוליכו אותו, והוכיחו לו שלא הועיל במעשיו מאומה רק קילקל, וממילא הגיע למסקנה שרק ה' יכול לעזור, ושם בטחונו בה'.

    ועוד תירץ בספר "טעם ודעת" שמבאר, ההשתדלות שעשה יוסף ודאי היתה מותרת ואף רצויה, אלא על מה נענש יוסף? ששם מבטחו בשר המשקים שדרכו תבוא הישועה, ולא כן הוא. אמנם רצון ה' שהאדם יעשה השתדלות, אבל לידע שאין ההשתדלות מביאה התוצאות, רק הקב"ה המנהיג את העולם מביא את התוצאות, ולקב"ה דרכים משלו להושיע.

    ומספר שהגאון ר' משה שפירא זצ"ל שלח פעם אברך כדי שיאסוף כסף עבור הישיבה, והאברך טרח הרבה והלך ממקום למקום ולא עלה בידו מאומה וחזר בידים ריקניות. כעבור יומים בא תורם ותרם תרומה נכבדה, מיהר רבי משה ואמר לאברך שבזכותו ניצלה הישיבה, משהשיב האברך שאין כל קשר לנדבן ההוא, ענה לו שהעיקר היא חובת ההשתדלות של האדם, ומאחר שהוא עשה למען הישיבה הקב"ה עשה את שלו לספק הצרכים ע"י אחר.

    ועוד תירוץ ה"חזון איש" בספרו ("אמונה ובטחון") מבאר, יוסף ידע שאין הצלתו תלויה בהשתדלות, והכל מיד ה', אבל כיון שחייב האדם בפעולות ולא לסמוך על נס חייב יוסף את עצמו לבקש משר המשקים. אמנם בהיות תכונת הרהבים שאין בטבעם לזכור ולהטיב לזולת, אין ראוי המעשה הזה רק מתוך יאוש, שמי שמיואש עושה כל מה שיכול, אף בדברים הרחוקים מכל תועלת, אבל אין לבוטח לעשות כל אלה, ואין פעולה זו מפעולות החובה, ואחרי שאינה חובה היא אסורה.

    "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים" (מא, לג)
    יש להקשות מי ביקש זאת מיוסף להיות יועצו של המלך, הרי לא נתבקש אלא לפתור חלום?
    מרן החיד"א זצ"ל מבאר בשם מהר"ש פרימו זצ"ל, כתוב לעיל "וייקץ פרעה ויחלום שנית", בפשטות מבינים שפרעה הקיץ מהחלום הראשון, ושוב ישן וחלם שנית. ופירש דאינו כן. אלא, הכל היה בתוך החלום, כלומר פרעה חלם שהוא הקיץ וחולם שנית, אבל האמת שלא הקיץ בפועל, וזה מה שכתוב בסוף החלום השני "וייקץ פרעה והנה חלום", תיבות "והנה חלום" לכאורה מיותרות, אלא שאז פרעה קץ בפועל ונוכח לדעת שיקיצה הראשונה היתה רק חלום. אמר יוסף לפרעה, שמה שראה בחלומו שהוא מקיץ גם לזה יש פתרון, והוא, כדי שיתעורר מיד לקום ולהעמיד איש נבון וחכם על ארץ מצרים. מעין זה ביאר בספר "הכתב והקבלה", דמזה שפרעה חלם ב' חלומות והקיץ באמצע, ולא חלם הכל בבת אחת, לומר שיתעורר ויעמיד איש על ארץ מצרים. (בפרט אחד שונה ממהר"ש פרימו דלפי דבריו באמת התעורר באמצע החלומות, ולדברי ר"ש פרימו רק חלם שהתעורר).

    האלשיך הקדוש ביאר עפ"י מה שכתוב במסכת ברכות (דף נו:) הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה שנא' "קנה חכמה", וכיון שפרעה ראה בחלומו קנה, שנא' "עולים בקנה אחד" פתר לו יוסף שמרמזים לו לחפש אחר החכמה.
    הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל (מובא בספר "קול יהודה") ביאר באופן נוסף, נאמר בפסוק "ועתה ירא פרעה", את תיבת "ועתה" אמר פרעה ולא יוסף, כלומר אחרי שפתר יוסף ואמר שיהיו שבע שנים של שובע ואחריהן שבע שנים של רעב, שאל פרעה את יוסף "ועתה"? כלומר, עכשיו מה יש לעשות, ואז ענה לו יוסף "ירא פרעה איש נבון"

    בספר "קול יהודה" לגאון רבינו יהודה צדקה זצ"ל ביאר קצת באופן שונה, אחרי שפתר יוסף את החלום, שאל פרעה "ועתה"? מדוע זה עתה מראה הקב"ה מה יהיה בעוד ז' שנים, די לצרה בשעתה, ענה לו יוסף כדי שתתכונן ותמנה אדם נבון שיאסוף תבואה לשנים ההם. ובספר "קהלת משה", הוסיף שזאת באמת הסיבה שלא האמין לכל פתרונות החרטומים, שאם כדבריהם מדוע מראה לו מה יהיה בעוד שבע שנים.

    בספר "שער בת רבים" מבאר זאת, עפ"י מעשה שהיה בעיר פראג, שני גבירים שכנים היה להם ב' חצרות זה כנגד זה, ויהי היום ויבוא איש מנגן בכינור וינגן באמצע ב' חצרות אלו, ויהי ריב ביניהם זה אמר למעני ולכבודי בא לנגן, וזה אמר למעני ולכבודי בא לנגן, וילכו שניהם למשפט לפני הגאון בעל הנודע ביהודה זצ"ל. כל אחד ערך טענותיו, כי אך לו משפט הכבוד, ואחרי אשר שמע הרב את טענותיהם, הניחו לפניו מאה שקלים כדי שיגיד להם דבר משפטם. ויען הרב ויאמר להם, האמת אגיד לכם שלא בא לנגן לא בשביל זה ולא בשביל זה, רק למעני למען ארויח מאה שקלים. כן כאן, פרעה אמר בלבו כי אם הראו לו מן השמים חלום כזה הנוגע לכל העולם, בודאי הוא החשוב והיקר בעיני ה', ומצרים אמרו בשבילם הוא, כדי שיכינו תבואה ולא ימותו ברעב, לכן הודיעו דבר זה למלכם. אך יוסף בגודל חכמתו אמר להם כי אין החלום לא בשבילכם ולא בשביל פרעה, רק בשביל איש אחר שיעלה לגדולה עי"ז, לכן "ועתה ירא פרעה", אמר פרעה מזה שרק אתה הבנת את פתרון החלום משמע שהחלום הוא רק למענך לכן אתה תהיה על ביתי.

    שבת שלום וחנוכה שמח!



    0 תגובות