השבוע הייתה לי הרצאה בבני ברק (תעצומות). הכותרת של ההרצאה הייתה, "ובחרת בחיים.." כמובן הקדשתי את ההרצאה לחני וינרוט שאני עדיין מתקשה לומר ע"ה. הקראתי משהו שחני כתבה בנושא בחירות דיברתי על איך שחני בחרה כל יום לחיות!

בחירה היא לא רק בין טוב לרע. בחירה היא גם לבחור את הכותרות של חייך. בחירה היא לבוא הביתה ובמקום לומר, שוב הם עשו בלגן. ואין לי כבר כוח לילדים. ולמה הם שכחו, או לא עשו וכו' אפשר לבחור לומר, תודה ה' שנתת לי את הילדים האלה. יש כאלה שלא זכו. יש אמהות שמתפללות בדמעות שכבר יהיה מישהו בבית שיעשה בלגן..

בסוף ההרצאה, ניגשה אלי אישה צעירה ממררת בבכי. היא מספרת לי על תחושה נוראית של החמצה. היא רצתה להכיר את חני. היא שמעה עליה אבל איכשהו זה לא יצא. ועכשיו היא בוכה כל כך שלא הספיקה להכיר את האישה הקסומה והמופלאה הזאת.

מאחר ואין לה אינטרנט וגם לא סמארטפון (ואני מקנאה בה על זה) הצעתי לה ללכת ולקנות את הספרים שחני כתבה. דרך הספרים תוכלי להכיר אותה, להתאהב בה ולהתחזק באמונה..

גם אני שזכיתי להכיר אותה, בתחושה נוראית של החמצה. איך לא ניצלתי את הזמן שהיא הייתה כאן וצברתי עוד שעות של חני.. אני מבינה שכך ה' רצה ותודה על הזכות ועל השעות הקסומות במחיצתה!

וכדי שלא נמשיך להחמיץ את חיינו, תאמרו היום לאנשים שחשובים לכם כמה אתם אוהבים אותם, כמה הם חשובים לחיים שלכם. לכו לבקר הורים או סבא וסבתא מתבגרים, אם יש מישהו שכבר הרבה זמן אתם רוצים לבקש ממנו סליחה, תעשו את זה היום. אולי מחר זה יהיה מאוחר מידי..

תחייכו יותר, תהיו טובים אחד לשני ותקדישו עוד שניה ותאמרו לעילוי נשמת חנה בת משה אליעזר.