בדיוק לפני שבוע, רגע קצר לפני חג האורות,
בשעה הזאת הייתי באדמת נכר,
בשדה התעופה של אוקראינה בקייב, בדרכי לציון הקדוש שבאומן,
הציון של אור האורות רבינו, ר' נחמן מברסלב.
אין שום קדושה באדמת אוקראינה, אלא רק מקום קבורתו של אותו צדיק,
שעורר ומעורר במשך למעלה מ – 200 שנה, לבעור באש האהבה לרבש"ע.

ועלי נאמר, אומר רבינו: האש שלי תוקד עד ביאת המשיח.

מאז שחזרתי, כולם שואלים אותי:
נו? איך היה? ומסתכלים לראות האם קרן אור פני?
הם חזרתי באורות דולקים או כבויים.
והודו לה', אני יכולה לומר שהנסיעה הייתה מבורכת,
ועם המון שמחה, ושיעורים והתעוררות רוחנית.

אבל זה לא משנה האם התעוררת,
או שאולי הלב היה אטום,
האם בכית מקירות לבך?
או שמשהו נותר שם חסום.

כולם רוצים להתעורר ולבכות,
קצת כמו כשהולכים לחדר כושר או סתם לפעילות גופנית –
אדם רוצה להזיע – להרגיש שהוא השיג משהו.
אם לא בכיתי, התפרקתי או התרגשתי,
בשביל מה נסעתי עד לפה?

הרבה אנשים חושבים שנסיעה לאומן היא כמו נסיעה לקברי צדיקים,
אני נוסע, ומבקש מריבונו של עולם שהצדיק יהיה שליח נאמן,
לשגר את הבקשות והתפילות שלנו.
או התפיסה הפשוטה של: ברכה שיגרת ונענית!
חיכית לפרי בטן, והנה נפקדת,
רצית זיווג ונישאת..
אבל זה לא עובד ככה.
ז"א יש אנשים שזה קורה להם,
אבל שמעתי מספיק סיפורים על אנשים,
שנסעו לצדיק האמת, וכל החיים שלהם עברו תהפוכות מהקצה אל הקצה,
לפעמים נקלעו לקשיים יותר גדולים ממה שהיו בהם.
ואז הם אומרים לעצמם: בשביל זה נסעתי?
מכירה מישהי שנסעה לרבינו לפני כמה שנים,
כדי להתפלל על פרי בטן. היא הייתה נשואה כבר שלוש שנים ולא נפקדו.
בציון עשו מכירה של הפרשת חלה, וכמה בנות ניהלו קרב למי תהיה הזכות לבצע את אותה הפרשת חלה, כשהן לא יודעות שכל אחת מהן רצתה לקנות את המצווה הזו, עבור אותה אישה.
היא ביצעה את הפרשת החלה בהתרגשות עצומה והלב שלה נפתח בציון,
והיא בכתה דליים של דמעות.

כשהיא שבה לארץ, הם התחילו להתקרב לאיזה רב,
ונראה שהכול פנה לכיוון טוב,
היא החליפה את השם שלה, בעצה של איזה מקובל,
ולאחר כמה חודשים היא התגרשה.

מה? בשביל מה נסעתי לצדיק, אותה אישה יכלה לשאול?
כל החיים שלי התהפכו.. אני חיפשתי ישועה.
אבל חשוב שנבין שהנסיעה אל הצדיק היא לא מעשה קסמים של זבנג וגמרנו..

ואומר רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן חלק א', תורה קפ"ח שנאמרת בציון –

דַּע שֶׁצָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹ
כִּי קדֶם שֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם
מְלַמְּדִין וּמַרְאִין לוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיך לַעֲשׂוֹת וְלַעֲבד וּלְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם
וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם מִיָּד נִשְׁכַּח מֵאִתּוֹ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
וְהַשִּׁכְחָה הִיא בְּחִינַת אֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה,. אֶת הַשּׁוֹכֵחַ אוֹבֵד
כְּמַאֲמָרָם, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מָהִיר לִשְׁמעַ וּמָהִיר לְאַבֵּד' וְכוּ'
וְצָרִיך לַחֲזר וּלְבַקֵּשׁ אֲבֵדָתוֹ
וְהָאֲבֵדָה שֶׁלּוֹ הִיא אֵצֶל הַצַּדִּיק
כִּי הַצַּדִּיק חוֹזֵר עַל אֲבֵדָתוֹ עַד שֶׁמּוֹצְאָהּ
וְאַחַר שֶׁמּוֹצְאָהּ חוֹזֵר וּמְבַקֵּשׁ אַחַר אֲבֵדוֹת אֲחֵרִים
עַד שֶׁמּוֹצֵא גַּם אֲבֵדָתָם
עַד שֶׁמּוֹצֵא הָאֲבֵדוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם
עַל כֵּן צָרִיך לָבוֹא לְהֶחָכָם לְבַקֵּשׁ וּלְהַכִּיר אֲבֵדָתוֹ, וְלָשׁוּב לְקַבְּלָהּ אֶצְלוֹ
אַך הַצַּדִּיק אֵינוֹ מֵשִׁיב לוֹ הָאֲבֵדָה
עַד שֶׁיִּדְרְשֶׁנּוּ אִם אֵינוֹ רַמַּאי וְשַׁקְרָן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַד דְּרשׁ אָחִיך וַהֲשֵׁבתוֹ לוֹ"
'עַד שֶׁתִּדְרשׁ אֶת אָחִיך אִם אֵינוֹ רַמַּאי' .
כשהתינוק נמצא במעי אמו הוא לומד על כל הדברים שהוא צריך להשיג בעולם הזה:
הן מבחינת עיסוק, הן מבחינת עבודה על המידות והתיקון שלנו, החפצים שאנחנו נקנה ויהיו בבעלותנו, הספרים, האנשים.
כל הדברים שאליהם התפזרו הניצוצות שלנו שזקוקים לגאולה שלנו.
השכחה מאפשרת לנו לגלות את זה בעצמנו. ואומר הרב מיכי יוספי: אם מלמדים אותנו מדוע משכיחים מאתנו? ואם משכיחים, מדוע מלמדים? אלא שלא יהיו בעיניך כחדשים.
אתה תרגיש את המוכרות שבחפץ, שבתורה, שבאנשים שקשורים בך ובנשמתך ובתיקון שלך בהאי עלמא.

כשמגיעים אל צדיק האמת, אתה מקבל את האבידות שלך,
אותם האנשים שנוסעים אל הצדיק ומרגישים שעברה עליהם טלטלה גדולה,
דווקא אחרי הנסיעה – דעו לכם,
אתם כבר בטיפול המסור של הצדיק, לכל נשמה יש את התפקיד שלה בעולם,
ואת התיקון המיוחד לה.
ייתכן שלא הייתם בנתיב הנכון לכם, אז רבינו פשוט מתחיל להציב אתכם על המסלול שלכם אל עבר התיקון שלכם.
כמו נוסע שעולה על הטיסה הלא נכונה,
הדיילת מסתכלת בכרטיס ושולחת אותו אל היעד הנכון שלו.
נכון.. זה לא נחמד, הוא כבר עשה את כל הדרך,
הוא כבר חיכה בתור, אבל אם הוא לא ישנה את המיקום שלו,
הוא עשוי למצוא את עצמו ברומא, במקום ביעד שאליו הוא אמור להגיע.
אליו ייעד אותו הבורא להגיע.

אומרים שלוקח שנה לפתוח את המתנות של רבינו,
ומניסיון הנסיעות הקודמות,
זכיתי לקרוע הרבה אריזות.
תודה לה' שזיכה אותי בכל המתנות שזכיתי להן עד עתה,
אני כבר נרגשת לפתוח את האריזה הבאה.