ביום שלישי, ה' דחול המועד סוכות, לא מזמן, התרחשו שני אירועים. לאחד מהם ציפיתי מתחילת החג ואת השני ניסיתי להדחיק מליבי.

באחר הצהרים של אותו יום התכוננתי לקראת מסיבת חג בסוכה עם קבוצת בנות צעירות מיישוב חרדי-לאומי אותן אני פוגשת כל שבוע. באותן שעות ממש הבית המה מהמולת התארגנות ואריזה. מזוודות שונעו למעלה ומטה, בגדים נערמו ונאספו מהחדרים, ערימות מצעים ומגבות נערמו בפאתי המסדרון בדרכם לחדר הכביסה.

באותו ערב ממש נפרדתי מילדיי ונכדיי שהתארחו פה בארץ הקודש בחודש תשרי וחשתי על בשרי את האמרה "קשה עלי פרידתכם". כן. זו שבגינה זכינו בחג נוסף – שמיני עצרת. זכרתי את הפירוש החסידי לפיו קשה לי שאתם נפרדים מעצמכם, קשה לי שאתם נפרדים ממני, אבל מעל הכל קשה לי שאתם נפרדים האחד מהשני… ולכן פרידתכם, שלכם.

עוד אני ברגשות מעורבים מהאירוע השני (הפרידה) והראשון (המסיבה), נח לפתחי אירוע שלישי בלתי מתוכנן ומפתיע לגמרי. "מה עושים הערב?", שאלה אותי חברה בני ברקית. "לומדים תורה" עניתי לה. "הרי זהו ליל הושענא רבה".

"ונשים כמונו?" הוסיפה ושאלה. "גם…" זרקתי כלאחר יד. עד מהרה התארגנה לה חבורה קדושה של נשים בני ברקיות שרוצות להאכיל את הנפש בדברי תורה והחברה שבה והתקשרה. "מירי. אנחנו מצפות לך בסוכה בשעת חצות", אמרה.

המזרנים הוסטו לצדדים, הקישוטים פיארו את הדפנות וחבורת הנשים ישבה סביבה בהמתנה דרוכה להוראות והנחייה. כיון שליבי היה כבד עלי וראיתי על הפנים שמולי שאין מצב להעמיק בשיחה "כבדה" של דברי חסידות, עשיתי חישוב מסלול מחדש והצעתי "סעודה בסוכה"…

הרעיון היה לעשות מהמפגש הזה אירוע של קירוב לבבות ואחדות בו מדברים קצת דברי תורה, מספרים סיפורים עם אמונה, שותים ואוכלים דבר מה בשביל הברכה ואולי אפילו מנגנים ניגון רגש חסידי. עכשיו הכל נשמע אחרת. ובעוד הן מתאימות את עצמן לאירוע החדש והבלתי מתוכנן, חיפשתי סיפור אישי בעל ערך רוחני שאוכל לפתוח עמו את הסעודה.

כאמור, ראשי היה מונח עדיין באירוע הפרידה והחלטתי להפנות את החיפוש אל עבר הנוכחות. "אין לי מה לספר", שמעתי קולות מהוססים בתחילה. "לא קרה לי שום דבר מעניין", וכן על זו הדרך. שעת חצות של שעון קיץ עברה מזמן ואט אט נשברו המחיצות והמוני סיפורים "קטנים" של השגחה פרטית רוויי אמונה הסתובבו בחלל הסוכה. ישבתי המומה והקשבתי. סעודה ספונטנית כזו מחזקת לא חוויתי המון זמן.

גם בחודש מרחשוון, החודש האפרורי שמסמל יותר מכל את החזרה לשגרת ה"אדם לעמל יולד", יש להתאסף בצוותא "שבת אחים (או אחיות) גם יחד" ולהכניס את אווירת החגים לתוך החיים הרגילים כדי שיהיה לנו נוח וכוח לצלוח את המבול, את טרדות הפרנסה. זו לא חכמה להיות מלאת שמחה ואמונה בחודש החגים המלא באווירה רוחנית. צריך למשוך מתשרי לכל השנה כולה.

ויעקב הלך לדרכו. נו, ומה קורה לאחר מכן? ויפגעו בו מלאכי אלוקים. כשיוצאים לדרך, לשגרת השנה, כמו יעקב אבינו, זוכים לפגוש מלאכי אלוקים.

כאשר אפילו שבת פרשת בראשית מאחורינו וביודענו שזו השבת שמשפיעה על השנה כולה, שמהווה גשר מעבר מרוממות החגים וקדושתם אל שגרת ימות החולין, ונותנת לנו את הכח להאציל עליהם מקדושת החודש כולו. באה שבת פרשת נח המהווה "שבת כללית" עם אבן בוחן לכל השנה.

אם שבת בראשית כוללת את עבודת כל השנה כפי שהיא "בכוח", הרי לאחר שעבר שבוע שלם של עבודה בענייני תורה ומצוות בעולם, מגיעה שבת נח שבה באה לידי ביטוי השנה החדשה כפי שהיא "בפועל". מה עשינו במהלך השבוע האחרון של חודש תשרי?

והשבת הזו בה קוראים על הברית שה' כרת עם נח ובמילא עם הבריאה כולה, היא זו שמעניקה לנו את הכוח להתחיל את החודש האפרורי והשגרתי שמכונה מרחשוון בהעדר חגים. משום שפרשת נח מלמדת על היכולת של עבודת האדם (קרבנות נח) להשפיע על הבורא (וירח ה' את ריח הניחוח) ולקבל את הברכה שמאפשרת להוציא את ההחלטות הטובות של תשרי מהכוח אל הפועל.

—
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ומגישת התכנית "עניין משפחתי" ב"קול חי"