שלום כיתה א' שלום שנה חדשה.  הזאטוט נכנס הביתה בשמחה. "איך היה?" אני שואל. "היו שתי הפסקות…"הוא עונה בשמחה. חמוד.

אבל יש עוד צד שצריך לשים לב אליו. עד כמה החמודים שלנו לוקחים את הלימודים ברצינות. מצד אחד זה רק כיתה א. מצד שני אם נצליח להעביר להם את החשיבות של לימודים, זה יקל על ההמשך. בטח אצל הבנים שחשוב להטמיע בקרבם את אהבת לימוד התורה והחשיבות של זה. אבל איך עושים את זה? ומה אם הילד ממש מראה שהוא פשוט מתחבר יותר לחיים 'הקודמים' של הגן והמכינה, והוא פשוט מתחמק מלחזור על הלימודים בשבת? העצה שנכתוב בהמשך, נכונה גם בילדים בוגרים יותר.

טוב, אני מניח שגם מי שעדיין לא התנסה, מבין שלהכריח ולהילחם, זה פשוט לא יעיל. זה יכול לגרום אפילו להשניא עליהם את הלימודים. אז מה שנשאר זו הדרך הישנה והטובה, הדרך שגם הרמב"ם מביא אותה בהקדמה לפרק חלק. זה עובד כבר אלפי שנים. הווריאציה העכשווית היא מה שנקרא 'כלכלת האסימונים'. כולנו מכירים את זה מהדפים שהילדים מביאים מהגן, בהם נותנים ניקוד על מעשים טובים שהילד עשה. זה ישים גם כאן, ועם תשומת הלב לנקודות הבאות.

חשוב לזהות את 'המקום' של הילד, האם הוא באמת בלי חשק, או שזה סך הכל דרך לתשומת לב, להרגיש שאבא ואמא רודפים אחריי ללמוד. אם זה מקור לתשומת לב, אסור לתת לו את זה בדרך הזו. חשוב לשדר החלטיות שהוא צריך ללמוד עכשיו, ואם תלמד עכשיו תקבל ניקוד (אפשר בשקלים) שיצטבר עם כל לימוד נוסף, וכשתרצה, תוכל לממש אותו. אם יש צורך, אפשר גם לקבוע מראש, שעבור לימוד שהילד משקיע, יקבל יותר נקודות, ועבור לימוד 'מתמרח' יקבל פחות. אם יש משהו שהילד מאוד מעוניין בו, משחק מסוים וכדומה, הוא יוכל להשיג אותו כשתצטבר כמות מספקת של נקודות.

עם זאת, חשובה המילה הטובה. לשדר לו כמה אנו מעריכים את השקעתו (כמובן לא לקשר בין אהבה לילד לבין מעשיו…), וכמה חשוב הלימוד. ושוב לשים לב, אם הוא נהנה מכך ש'רודפים' אחריו, אל תחששו לא לרדוף אחריו, פשוט תמריצו אותו עם התגמול המילולי והפרס המובטח, שיגיע רק אם ילמד.
על זה תוסיפו שדרים יומיומיים, בוודאי באשר לחשיבות לימוד התורה. בבוקר כשאתם מארגנים את הילד, שאלו אותו מה למד אתמול, ספרו לו איך אתם שמחים שהוא לומד תורה, וכמה זה חשוב. כשחוזר מבית הספר, שאלו איך היה, ומה למד. אם אפשרי, לפני שהוא נרדם בלילה, ספרו לו איך אתם שמחים שהוא לומד תורה, זה זמן שדברים נכנסים באדם עמוק יותר. השדרים מחלחלים במהלך הזמן.

זהו. הרבה יותר פשוט ממה שנראה. ושתהיה לילדינו (כלומר, לנו…), שנת לימודים פורה, ושנצליח להאהיב את התורה על ילדינו.

חגי צדוק | יועץ נישואין ופסיכותרפיה