הסתכלות רחבת היקף על המזרח התיכון והסביבה הקרובה אלינו, מראה שאנו נמצאים בין במצב שנע בין אידאל למציאות.
מחד, יש מאמץ בין לאומי לייצוב ולעיצוב האזור, כשבסוריה יש תפנית אסטרטגית, וזה לכאורה מצב אידאלי שמדינות ומעצמות מייצרות משהו חדש כאן, אבל מאידך ישנו פוטנציאל מטריד מאד של איראן שמשקיעה המון משאבים וכוחות באדמת סוריה לכל גווניה, וזו המציאות שגם הוצגה בפני נשיא רוסיה פוטין בפגישתם האחרונה לפני כשבוע.
גם בנושא הרוסי והקשרו לאזור ישנה מציאות ואידאל. מחד, באידאל, איראן עומדת בהסכם הגרעין אבל במציאות, באותה הנשימה ממש ממשיכה לפתח נשק מדויק ועושה מאמצים כבירים של התבססות הן בסוריה והן בלבנון.
ובין לבין, מנהיגה של איראן, רוחאני, נמצא במאבקים פנימיים לא פשוטים ובעננה הרוסית מעלינו יש רצון אחד ושמו – שקט.
ומה באשר לחיזבאללה ואיראן? ניתן לקבוע כיום בוודאות כי היחסים בין השניים הללו כבר לא מה שהיו עד לפני שנים. נאסראללה אינו רואה עצמו מחויב לכל מילה היוצאת מאיראן והוא עצמו נמצא בתקופה קשה, כשאת המכה או השריטה הקשה שלו ספג דווקא מנהיג החיזבאללה נסראללה עם חיסולו מבפנים של רמטכ"ל חיזבאללה באדר א דין והדבר אינו מש ממנו.
לאור כל זאת יש לומר שנכון שארגון החיזבללה, גדל בפחות ממה שהיה רוצה להיות, נכון שהחיזבללה ספג אבדות קשות בלחימה בסוריה (כ-2000 הרוגים ואלפי פצועים ומעמדו בציבור הלבנוני ירד) אך עדיין אנחנו מדברים על ארגון שיש לו נשק רב, כלי נשק מדוייקים (ושוב לא כאלו שהיה רוצה) ויכולות לחימה.
קושי נוסף שיעמוד בפני הארגון בתקופה הבאה הוא החלטתה של מועצת הביטחון להגדיל את כמות האנשים בארגון יוניפ"יל, לדרוש מהם דיווחי אמת בזמן אמת ומעל הכל דרישה מפורשת להיכנס לכפרים בלי מפריע.
כל יתר הדיבורים (הוא נדרש לנאומי יתר כדי להחזיר לעצמו את כוחו), לא צריכים לעשות כאן רושם אזרחי אבל צבאי כן ולכן התרגיל הגדול שעורך צה"ל בימים אלו הוא עוד הוכחה שלהתכונן צריך תמיד כי האזור נפיץ, אבל מלחמה יזומה משני הצדדים, לא עומדת על הפרק.