דמעות התרגשות והתחלה • הרהורים בדרך לישיבה

    אתי קצבורג 1 Comment on דמעות התרגשות והתחלה • הרהורים בדרך לישיבה
    20:51
    28.03.24
    פנחס בן זיו No Comments on המערכת הפוליטית כמרקחה: קריאות לפרישה מהממשלה

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    האלול הזה התחיל אחרת, תוהה האם זה ברכת המבדיל שברכתי הבוקר בין ים ובריכה לבין הדגים שבים, מהרגע בו אלול בישר על בואו, הוא דחק לשוליים את ימי בין הזמנים העליזים, את חול הים והמולת הפארקים, כולו אומר רצינות וניחוח קלוש של פחד.

    בכל קרן רחוב מראות מלבבים של בחורי חמד מגוהצים למשעי, מרוגשים, אוחזים במזוודתם כאילו היא, שלא במודע. כל עולמם. ארוזים בה המון תפילות, וממתקים של געגועים, ודמעות של הורים שזו דרכם היחידה להביע את שחשים.

    האלול שלי התחיל אחרת, עם ילדון שנולד לא מכבר, 14 שנה בקירוב והוא כבר מאוחזי המזוודות, פנים צעירות ורעננות ומלאות תקווה, ורצון אחד ענק בלב, להצליח, להצליח, להצליח. האם יש מי שמכין הורים לסוג פרידות שכאלה, משמחות. הלב גואה מאושר ומדאגה, מילות ההצלחה החמות הופכות לשובל של דמעות באורח פלא. ועל אף הקלישאתיות של העניין, עדיין זה מרגיש נורמלי, זה מרגיש כמו אמא שדואגת שהעין של הביצה תתפרק עוד לפני שתגיע לצלחת ובנה ירעב לאוכל של בית, מה זה היה לי ונדמיתי לאחת מאותן דודות הונגריות בנות 90 שמודאגות שהילד לא סיים את מנת הגולאש, שמא געגוע נכנס לי לעין?

    מכינה אותו טיפין טיפין, את הילדון שחתימת זקן עלומים מעטרת את לחיו, מכניסה אותו לרזי המקצוע, אותם סודות שעוברות מדור לדור ולא נס ליחם, מלמדת אותו פרק בבין אדם לחברי השיעור שלו, מחנכת אותו לכללי ההתנהגות נאותים. איך לא להראות שחצן מדי ובו בזמן שקט ומופנם, מספרת לו כי כולם מגיעים עם אותם חששות ואותם ציפיות אה, לא מדויק, כל אחד מביא ציפית בצבע האהוב עליו, מזכרת בלתי נשכחת מהבית.

    ובזמן שהמזוודה נארזת מכילה בתוכה חלומות וחולצות בוהקות מהודקות בקצה, המח משחרר מחשבות על גוזלים שעוזבים את הקן החמים, ועל עוד מאות ואלפי נערים שעוזבים את סינר האם המוגן לטובת המשך התפתחותם ועדיין תודה לקל נשארו לחיות, והרגש מתחלף בתפילה פשוטה אוניברסלית "אלוקים שמור על הילד, שיגדל ויהיה לפרח מוגן, שיאכל מה שנותנים לו בצלחת, וישמור על מה שקיבל באמתחת, הו אלוקים!"

    בתמונה: המזוודה בדרכה אל הישיבה.



    1 תגובות

    מיין תגובות
    1. 1

      ויש את אלו מהצד השני של המתרס:
      כן הם רוצים שהבן יעזוב את הקן מחכים מצפים ומייחלים, אך לא רוצים לשמוע אותם לא מסתכלים עליהם, הם פוש לישיבה כה מצליחה עד שחייהם של הנערים האלו עם ראש לא כ"כ טוב לא כ"כ מהיר לא כ"כ נחשק, וצריך לדרבן אותו שיהיה לו חשק, הוא מופקר, לא רוצים להתמודד עם הנוער המתמודד, רוצים פצצה של ישיבה לא כאלו של חלשים, מחפשים את השם לא את הבחור מחפשים את הכבוד אך לא מחפשים את טובת הנער, ומה תאמרו רה"י ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו?????, האם אתם לוקחים אחריות לדורות? האם חשבתם עליו על משפחתו בהווה ועל אופי משפחתו לעתיד שיכול היה להיעצב אחרת לולי היה במסגרת?, האם המטרה הוא = ישיבה,, והאמצעי הוא =בחורים, ??? אתמהה!!!
      עולם הישיבות נבנה עבור בחורים ולא נבנו הבחורים כדי שיהיה עולם ישיבות
      הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, יש לו מרבד נוסף ופירוש נוסף, כן כן אלו בניהם של עניים מהם באמת תצא תורה, אבל הפירוש שהדור הזה זקוק כמעט כטעם האמיתי הוא!! הזהרו בבני עניים, אלו שהם חלשים בזכרון,בהבנה,בלימוד,בחשק,בהתמדה, אלו שלא יכולים לשבת יותר מחצי שעה בביהמ"ד וצריכים כמה דקות התרעננות כדי להמשיך ללמוד, הזהרו מהם, שמהם בע"ה ובהרבה סבלנות מהם תצא תורה
      החותמים בכאב
      ההורים של בני העניים