בין הזמנים בבין הזמנים

אני רוצה לשתף אתכם השבוע בכמה סיפורים שנתקלתי בהם בשבועות האחרונים. סיפורים של משפחות שאני מלווה, של אנשים שמתקשרים אלי לפעמים, של כאלו שמחפשים את האוזן הקשבת ולפעמים גם את הפתרונות.

אתחיל בסיפורה של חגית. חגית היא אשה מקסימה, אמא למספר ילדים ששניים מהם מתניידים בעזרת כסאות גלגלים. את חגית הכרתי כשניסינו יחד למצוא לאחד הילדים מסגרת לימודים שתקבל אותו, למרות נכותו. מאז חגית ואני חברות ומידי פעם היא מתארת לי את סדר יומה העמוס. הצורך בסיוע מתמיד לילדים ברחצה, הלבשה, יציאה לכל מקום וכמובן, בהסעות לבית הספר, בתקשורת עם חברים אחר הצהרים ועוד. כששוחחתי עם חגית לפני שבוע. עלה נושא החופש, מה הולכים לעשות בו, ואיך. כשכולם מתכננים טיולים, לחגית יש תכנון אחד, לכמה ימים, וזה הנופשון של "עזר מציון". במשך כמה ימים יוכלו הבנים שלה ליהנות ושאר בני המשפחה אולי גם יוכלו לצאת קצת לטייל. כי מעבר לאותם ימים אי אפשר בכלל לצאת מבית. למרות שיש רכב נכים, זה מאוד מורכב ומאוד מסורבל להגיע לאתרי טיול, אפילו אלו הנגישים, בעומס של החופש הגדול.

לחגית יש עוד כמה ילדים בבית, בריאים ומתוסכלים. בעוד כל החברים שלהם הולכים לבריכה, לים, לגן החיות ולפארק החדש שנפתח לפני שנה, או מחליפים דירות ונוסעים למקומות הקדושים ועל הדרך גם יורדים לכינרת, הילדים שלה נשארים בבית. כי איך אפשר לצאת לכל המקומות האלו עם 2 אחים על כיסא גלגלים, הורים עייפים ממאמץ יום יומי שבחופש רק מתגבר (אין בית ספר) ולפעמים גם יכולת כלכלית נמוכה, כי כל הכסף הושקע בעוד טיפול…

וכך, כשכולם בחופש, אצל חגית כולם בבית. מתעסקים סביב הצרכים המיוחדים של הבית וסביב מה שחייבים לעשות. כולם מחכים לימי הנופשון של "עזר מציון", אותם ימים בודדים שיתנו להם אויר לנשום אוויר ולהרגיש קצת מאותו חופש שכל החברים נהנים ממנו במשך חודש ימים.

אספר לכם גם על ציפי, לציפי יש פעוט חולה, שנולד עם מחלה כרונית, מורכבת. הוא מקבל טיפולים רפואיים יום יומיים, חייב להיות בבידוד מחברה עמוסה כדי לא ליהדבק במחלות. מצריך מאמץ בהאכלה שלו, שהיא לא כמו כל ילד, כי הוא אוכל מזון מיוחד, לאט לאט. והוא גם מקבל הרבה תרופות, לציפי עד שלושה ילדים גדולים. שיצאו לחופש יחד עם כל החברים. היו בפעילות של בית הספר וגם במפגשי "אתנחתא" שאורגנו על ידי בית הספר. הם אף יצאו עם האחות הגדולה לפעילות שארגן הסמינר הקרוב, ומידי פעם הם מבלים לבריכה, עם האחות הגדולה. אבל רוב היום שלהם, כמעט כולו, מוקדש לאח הקטן שנולד והטיפול בו. ציפי, שלא חזרה לעבודה מאז הלידה, לוקחת את התינוק לטיפול מתיש כל בוקר וחוזרת עייפה מאוד, כשהתינוק הקטן ממשיך לדרוש את שלו. גם אם רוצים כעת לצאת לפארק, אי אפשר, הפארק עמוס והתינוק הקטן כל כך רגיש, הוא כבר אושפז פעמיים עקב הידבקות במחלות שונות וחייבים לשמור עליו מכל משמר.

כמה שמחה הבת של ציפי, זו שבכיתה ה', כשהשכנה ממול נסעה לים והציעה לה להצטרף אליהם. בלי ההצעה הזאת הבת של ציפי הייתה היחידה מהכיתה שלא הייתה הולכת לים, כל החופש הגדול. היא כל כך רוצה ומחכה שעוד מישהו יציע לה להצטרף לטיול, לבריכה, לים, לפארק, ואולי גם יקח את התינוק לכמה שעות כדי שאמא תוכל לצאת עם כל המשפחה לקנות ציוד לשנה הבאה?!

יש גם את מירי. שב"ה יש לה משפחה מקסימה. כולן בנות. וכל שנה בקיץ הן אוהבות לעשות "טיולים של בנות", יחד עם ימי אפיה עליזים במטבח וערבי קריוקי עם מערכת הקריוקי הביתית. כולן יחד יוצאות להקרנה שהמתנ"ס מציע ומכינות ארוחות ערב מגוונות בשעת חצות.
לפני כמה חודשים, נעמה, אחת הבנות הקטנות במשפחה, חלתה במחלה ויראלית לא פשוטה, שגרמה לה לשיתוק זמני של הרגליים. הוירוס עבר תוך שבוע, כמו כל וירוס, אבל הרגליים של נעמה לא חזרו עדיין ללכת. נעמה מאושפזת במחלקת שיקום בבית חולים לילדים, וכל היום מקבלת טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים נוספים. נעמה מאוד מקווה שעד תחילת שנת הלימודים היא כבר תוכל ללכת, ללכת לבית הספר ולהכיר את המורה של כיתה א'. אבל בינתיים, היא עדיין מאושפזת בבית חולים, כשאבא ואמא והאחיות הגדולות וגם קצת הדודות, שומרים עליה בתורנות.

בשבוע האחרון כבר קשה יותר להשיג דודות שיגיעו, כי כולן מתארגנות לחופשות משפחתיות, לפעילות מותאמת לחופשה. גם בנות הסמינר המתנדבות פחות מגיעות, כי הן יוצאות עם המשפחות שלהן למגוון טיולים. לכן מירי חייבת להוסיף עוד ועוד שעות בבית חולים, ובנות המשפחה העליזות מוותרות על ערב קריוקי ועל נסיעה לים ולבריכה וגם את הטיול שיצא מהמתנ"ס הן הפסידו, כי אי אפשר היה להגיע ללא ליווי מבוגר, אחיותיה של נעמה מבינות שתיכף זה יגמר, ומתפללות שמהר מהר, לפני שהלימודים בכיתה א יתחילו. הן גם יודעות שהרופאים אמרו שכנראה עוד שלושה שבועות נעמה כבר תשתחרר הביתה. אבל בינתיים, הן רואות בעיניים כלות את כל החברות מטיילות ורק הן בבית. מחכות. לבריאות ולרגע של נשימה.

כמו הסיפורים האלו יש עוד הרבה, הרבה חגית'יות, ציפי'ות ומירי'ות. הרבה משפחות שבאופן זמני או קבוע מרותקות לביתן בחופשה הגדולה. לפעמים יש שכנים טובים, או חברים יקרים, שלמרות החופש הגדול הם פותחים עיניים ולב, ולוקחים את הילדים האחרים איתם לבלות, או נותנים מעצמם יום או יומיים, על מנת שגם ההורים יוכלו לנוח טיפה, לנפוש, ולאגור כח להמשך הדרך.

ואם במקרה, הם שכנים שלכם, או חברים שלכם, אולי תצליחו גם אתם לתרום עשירית או חמישית מהחופש, 2-4 ימים, כדי לעזור להם ליהנות מכמה ימים של חופשה. ואולי תוכלו לקחת את אחד הילדים שלהם אתכם, אם יש לכם מקום אחד פנוי ברכב, גם אם זה קצת יפריע להרמוניה המשפחתית. אפשר רק פעם אחת, טיול אחד, שכל כך ישמח ילד או ילדה, שלא יכולים ליהנות כמו כולם.

ואם תצליחו לעזור ולהושיט יד, ולשתף אותנו בסיפור, אשמח לקבל כאן בתגובות, או למייל שלי: [email protected]. ואולי נספר עליכם בכתבה הבאה?
נ.ב. כמובן שכל הסיפורים שונו, לחלוטין. אין קשר ישיר בין הסיפור למושא הסיפור. נתתי גם לדמיון דרור ובלבלתי בין הסיפורים.