הפיגוע היה רק ניצוץ, הר הבית עלה על כותרתנו.

המקום המקודש ביותר הבליח לנגד עינינו בימים האחרונים במלוא עליבותו רח"ל, "נחלתינו היתה לזרים". הלב נחמץ לראות את בני ישמעאל סובבים שם כשועלים, מתרוצצים במקום מקדש וחרבם בידם. התמונות כמו גם האירועים מחזקות את תחושת ה"בין המצרים" שאנו בעיצומם. ולבושתינו, ולחרפתינו גם רגלי בחורים "שלנו" התערבבו עם רגליהם של בני ישמעאל, אוי לאותה חרפה אוי לאותה בושה.

זה לא צפצף. חיישני המגנומטר בהר הבית אינם מזהים את זה, אבל קול צפירה עולה ויורדת נשמעה במחנינו, – בחורים "שלנו" בחזות חרדית מובהקת עלו להר, בחברת פורקי עול ותמהוני הר הבית לקול שקשוק מצלמות מתקתקות.

שוטים, מה אתם עושים שם?
סבך הרגשות במקרים אלו מטשטש את הגבול בין הרצון להזדהות עם ה"טובים" שבאירוע זה, כלומר הצד הנפגע, לבין אי היכולת להזדהות עם עצם העליה האסורה למקום זה. ההפרדה כאן היא ברורה וחדה: הרצון להוקיע את המרצחים השפלים אינו פותח פתח ח"ו באיסור החמור לעלות להר, זה ה"מגנומטר" של כל יהודי. חבל שהגבולות מתעמעמות ויצרים לאומניים חיצוניים פולשים למחוזותינו. – אל תעלו בהר!

מי מאתנו אינו מחובר בטבור לעיר הקודש ירושלים, לקדושתה ולמעמדה, אך האם בשל כך ניטול חלק בחגיגות יום ירושלים?, אפילו את קדושת ארץ ישראל נבצר מאתנו להעלות על נס מפני שזו "נעשקה" ע"י גופים ציונים ממלכתיים, וכל הזדהות כזו מתהדרת מיד בנופך ציוני חילוני. אנחנו לא שם ולא נהיה שם. – לעלות להר הבית? השתגעתם?

מי שמיצר באמת על "שועלים" מהלכים בהר הבית לא יכול לייחס חשיבות לפלטפורמת הנוכחות במקום, קדושת הר הבית ומקום המקדש אינה נשענת על נוכחות יהודים במקום, קדושת המקום מחייבת זהירות גדולה והחרד על קדושת המקום לא יעלה למקום זה שלא כהלכה.

הר הבית חשוב לנו יותר מכל מישהו אחר ודווקא מפני זה אנו לא עולים לשם. ירושלים תקועה בליבותינו יותר מכל חוג אחר ובשל כך איננו חוגגים בחינגאותיהם. מעלת ארץ ישראל וקדושתה נטועה בנו דורות ע"ג דורות ודווקא משום אנו כואבים את חילולה, יש על כך חולק?

מי שעונד יהלום יקר ערך לא נכנס אתו לבריכה. עבור זה לא צריך מגנומטר.