בדיון שקיימה מליאת הכנסת לקראת אישור חוק הקמת מועצה לחינוך בגיל הרך, אמר ח"כ מוזס, יו"ר סיעת יהדות התורה: כי עם כל הכבוד והחשיבות של החוק, הרי שיש לתת את הדעת לבעיה מהותית הקיימת במסגרות חינוך ממלכתיות: בורות מוחלטת בכל הנוגע למסורת, ואלימות קשה של התלמידים. "אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בראשם יושב-ראש הוועדה, מר אלי אלאלוף, גם אתה, פרופסור טרכטנברג, אתם מביאים את הצעת חוק המועצה לגיל הרך. עד גיל שש. ואני שואל: מה קורה בגיל שבע? איך זה ייתכן שילד בן שבע יבוא עם סכין להב לבית-ספרו, לפני שבועיים? ומה הוא רוצה? לדקור את חברו שמציק לו. מה עם הגיל הזה? איפה אנחנו עומדים עם החינוך? הרי זו פשיטת רגל".

"אנחנו עומדים בימי בין המצרים, בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. שבעה עשר בתמוז, יום צום, שאז הובקעה העיר על ידי שונאינו. תשעה באב – נשרף בית המקדש על ידי צוררנו. פגשתי כאן בכנסת בשבעה עשר בתמוז, קבוצת בני נוער. שאלתי אותם האם הם יודעים מה זה צום שבעה עשר בתמוז? אף אחד לא ידע. מעניין שעל הרמדאן הם כן ידעו, על הרמדאן".

"אבל מה שכואב לי, שלפני שבועיים התקיים דיון בוועדת החינוך. פרופסור מנואל טרכטנברג השתתף אז. הכותרת הייתה: משבר הזהות החילונית על-ידי ההדתה של משרד החינוך. הביאו כמה נערים ושמעו את תלונותיהם. ואני מצטט: 'בתעודת השנה קיבלנו גם ספרי תהילים, מדרש, בתוך התעודות שלנו, למרות שאנחנו בתי-ספר חילוניים'. מוזס זעק: "רחמנא ליצלן, לא ידעתי שתהילים, שחיבר דוד המלך, עליו השלום, שייך רק לדתיים וחרדים. מה קורה לנוער המנוער מכול ידע תורני. האם ספר התהילים המלווה את עם ישראל מימי נעים זמירות ישראל, גם בעת שמחה, גם בעת צרה, שייך רק לחרדים ודתיים? אז זאת תלונתו, שנתנו לו גם תהילים?"

מוזס המשיך וציטט מדברי התלמידים: 'צריך להילחם בהדתה במערכת החינוך. אני אתן דוגמה אישית: אכלתי ארוחה שכללה בשר, אחר כך רציתי לאכול משהו חלבי, ואחותי בת השש אומרת לי שאסור כי לא עברו שש שעות'. "ככה לימדו אותה בבית הספר? שומו שמיים והזדעזעי ארץ למשמע דבורים כאלה!"

"אני רוצה לומר לכם משהו חמור יותר", המשיך מוזס "בעיתון הארץ, צוטט מפי מנהיגה החדש של מפלגת העבודה מר גבאי: הדתה היא אחת התופעות החמורות בחברה הישראלית כיום. אני מתחייב לשים לכך סוף. מאוד מעניין. זה שלמעלה מעשרת אלפים תיקים פתוחים של עבריינות של בני נוער, זו לא תופעה חמורה. לזה הוא לא מתחייב לשים סוף רק הדתה היא התופעה החמורה בחברה הישראלית כיום. בושה וחרפה!"