ארגון עובדי מד"א ביקש להשבית חלק מפעילותו כמחאה על פגיעה בחובשת. בארגון מחו על הפגיעה החמורה בעבודת אבל לא הסבירו היאך יכול ארגון המוגדר כגוף חירום לאומי וכגורם הצלה חיוני ומשמעותי מאד לחיי אדם, לחשוב על צעד שכזה שלבסוף נדחה ע"י הוועד של הארגון.

אתמול בערב, בשעה 18:00 הגיעה לנקודת ההזנקה של מד"א במועצה אזורית תמר בים המלח, אישה שחשה ברע כשהיא מלווה בגבר כבן 40. בזמן תשאול החולה, החל הגבר לתקוף את החובשת באגרופים ובעיטות. החובשת נחבלה בכל חלקי גופה ופונתה להמשך טיפול רפואי בבית החולים סורקה. כרגע סובלת משני שברים ביד, חבלה בירך ימין וכאבים עזים בגב התחתון. התוקף נעצר על ידי המשטרה והיום הוארך מעצרו.

ארגון עובדי מד"א ביקש לנקוט צעדים ארגוניים ולהשבית חלק משירותי מד"א כמחאה על התקיפה ופגיעה חמורה בעובדת מד"א. בעקבות פניית מנכ"ל מד"א ובשל חיוניות השירותים להצלת חיי אדם הסכים הוועד להימנע הפעם מצעדים ארגוניים אך ביקש להביע מחאה. כמו כן ארגון העובדים פונה בבקשה לגורמים המוסמכים ומערכת המשפט לנקוט ביד קשה מול מי שפועל באלימות נגד נותני שירותים במערכת הבריאות בכלל ונגד עובדי מד"א בפרט.

מנכ"ל מד"א, אלי בין אמר: "מדובר באירוע תקיפה חמור ביותר נגד צוותי מד"א שלא ניתן לעבור עליו לסדר היום. אני קורא למשטרת ישראל ולרשויות אכיפת החוק למצות את מלוא הדין עם התוקף ובכך להעביר מסר חשוב. עלינו כחברה לגנות כל אלימות מהסוג הזה כנגד צוותי רפואה".

התמיהה שהועלתה היא, אמנם תקיפה כנגד גורמי רפואה חמורה וצריכה להיות מטופלת ביד קשה אך האם לא צריך לשים קו מפריד בין דרישה לטיפול ביד קשה במפרי חוק לבין צעדים חמורים המהווים ענישה קולקטיבית לכלל הציבור?