אתמול, עוד טרם יצאה השבת הקדושה מבתי ישראל, החלה עצרת גדולה של אנשי שמאל ב'כיכר רבין'. עוד טרם הירידה לפרטי העצרת, היגיון דרישתם וניסיון ההשתלטות על השיח הישראלי, כדאי להרהר בטיימינג בו החלה ההפגנה. טרם צאת שבת. אולי זו ההוכחה הטובה ביותר עד כמה השמאל מנותק וחסר קשר כלשהו מהציבור הדתי והחרדי שומר התורה והמצוות. הניתוק אינו מתחיל בחוסר ההכרה כי ארץ ישראל היא הארץ המובטחת ע"י הקדוש ברוך הוא, הוא מתחיל עוד בשגרת השבוע, בשמירת השבת שנדרסת ברגל גסה.

במהלך העצרת נאם ח"כ יצחק הרצוג, ואמר כי במהלך הבחירות האחרונות כמעט והשמאל בראשותו זכה בראשות הממשלה ובהרכבתה. הוא הוסיף כי לדעתו יש להקים גוש גדול על מנת להחליף את השלטון שכרגע נמצא בידיו של הימין בראשות בנימין נתניהו.

בואו נדבר רגע על "שלום". המילה הזו שמצוטטת אינספור פעמים ליד אוזניכם ונבלעת בכל נאום אפשרי של פוליטיקאים מימין ומשמאל. שלום הוא תיאור מצב בו יש הערכה הדדית, חיבה ואולי אפילו אהבה בין שני הצדדים. הם לא חייבים להסכים על כל נושא אבל יש ביניהם הסכמה על זכותו של האחר. עוד יש לציין, כי שלום אינו יכול להיות תוך סיכון ביטחוני לאחד מהצדדים. עכשיו, נתאר מצב בו מחר חותמים בנימין נתניהו ואבו מאזן על הסכם שלום. הסכם השלום יכלול אוטונומיה לפלסטינים, יכולת תנועה רחבה יותר, הקמת שדה תעופה ונמל ברצועת עזה. במסגרת ההסכם, יפונו התנחלויות וקווי 67' יוחזרו לבד מירושלים שתישאר מאוחדת.

ביום שלמחרת, תרשו לי להניח, אתם לא תלכו לבקר ברפיח ולא ברמאללה, לא בעזה ולא במה שתוגדר המדינה הפלסטינית. אתם תחששו לעשות זאת כי הסיכון הביטחוני לא ירד מאחר והשנאה עליה מושתת מערכת החינוך הפלסטינית לא תוחלף בחתימת ידו של אבו מאזן על הסכם שלום ככל שיהיה הסכם שלום. וכך, השנאה המובילה לפיגועים ולניסיון רציחת יהודים תימשך והפעם כשהם קרובים יותר ונמצאים בעמדות מפתח טובות לא פחות משלנו.

ואז מה יגידו, טעינו? צריך לתת עוד? בואו נשב ונדבר? בואו נכבוש בחזרה? מה? מה יטענו שוחרי השלום? זה יהיה מאוחר כבר כאשר נתבשר על פעילי חמאס שכבשו את המוקטעה ברמאללה וניצבים מעל כל גבעה בשומרון עם רקטות קצרות וארוכות טווח מכוונות לעבר ערי ישראל שתחתיהם.

הקריאה לשלום כיום אינה אלא משיחיות שקר ונגועה היא בשבתאות עדכנית המבקשת להיות כמטלית על עיני הדור ומנהיגי הציבור.

לאחרונה, עולים קולות מצידם של אנשים בעלי חזות חרדית, שהצטרפו ל"תעשיית השלום". אחדים מהם מצטטים גדולי ישראל שלדעתם היו נותנים יד להתנעת תהליכים מדיניים. הם יודעים לצטט את הוראתו של מרן הגר"ע יוסף זיע"א באשר להצבעה על הסכם אוסלו א' אך אינם זוכרים כיצד הוא דיבר על גירוש גוש קטיף ואיך יצא חוצץ נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שהחליט על המהלך. הם יודעים לצטט את מרן הגראמ"מ שך זיע"א, כיצד עמד על חשיבות פיקוח הנפש הקודמת לכל, אך שוכחים כי פיקוח נפש וסכנת חיים היום הם דווקא תוצאות המהלכים המדיניים בהם הם מצדדים. כלומר, גדולי ישראל קידשו את חיי האדם, יותר מאשר את האדמה. לפיכך, אין בקולות אלו הבנה לדבריהם של גדולי ישראל.

אנחנו, העם היושב בציון, חפץ בשלום, אך שלום אמת. שלום בו אנו לא מכניסים עצמנו לסיכון ביטחוני ולגל טרור שיכול בקלות יתר לצאת לפועל מבית היוצר של הטרור הפלסטיני שניסיון רב לו ברצח.

אנו, לא מחנכים את ילדינו לשנאה והסתה אותה קשה מאד להוציא ממוחותיהם, אנו מתפללים, מאז למדנו לדבר, בכל יום שלוש פעמים לבורא העולם "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".

בפרק הבא נדבר על תכנית ההיפרדות מהפלסטינים, אותה נוהגים בעת האחרונה, גורמים בשמאל לאמץ ועל אי הרצון של הפלסטינים להשגת הסכם שלום משום שנח להם, נח להם להיות תחת שלטון צבאי ישראלי.