"אנחנו יכולים להגיד בבטחה שעיני העולם כולו היו נשואות השבוע, בוודאי קודם כל לעולם היהודי, שחוגג איתנו מלאת יובל שנים לאיחוד בירתנו הנצחית, וגם עיני העולם כולו, שראה את נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מתקבל בירושלים בכבוד ובחום, ואני בטוח שגם אתם, כמוני, התרגשתם לראות את הנשיא טראמפ וגם את בני משפחתו ניצבים ליד הכותל המערבי ונוגעים באבניו.

כך עשו חיילי צה"ל, משחררי ירושלים במלחמת ששת הימים, בפרץ רגשות שעלה מתהומות הנפש. אני זוכר את הנחשול האנושי כשהחור בקיר ליד העירייה נפרץ וזרמנו בסמטאות והגענו אל הכותל ונגענו גם אנחנו באבניו. המעמד ההיסטורי ליד הכותל של לוחמינו ביטא שמחה משולשת: על הצלחתנו להפוך את האיום הקיומי שבפניו ניצבנו לנס גדול של תשועה, על שיבתנו אל נחלת אבות, בה התעצבה זהותו של עמנו ועל האחדות המופלאה שחיברה בינינו, והוכיחה שבעמידה משותפת יחדיו – נוכל לכל אתגר.

שחררנו את ירושלים והפכנו אותה לעיר אחת, לא מושלמת, אבל שלמה – בנויה, פורחת, פתוחה לַכֹּל, מכבדת את מאמיני הדתות השונות. אנחנו אלה שגאלנו את ירושלים מההזנחה והמצוקה המתמשכת שהיא הייתה בה. אנחנו אלה שהבאנו אותה לנקודת שיא בהתפתחותה. מה היה כאן בירושלים, מה היה כאן בתקופה בה התחלנו לחזור אליה, עם ניצני התחייה הלאומית? כמעט לא כלום. האם במאה ה-19 נמצאה כאן בַּאַרֶץ ממלכה מתקדמת, או אולי בירה פלשתינית שוקקת חיים?

צריך לומר את האמת: ירושלים, כמו ארץ-ישראל כולה, הייתה מחוז שולי ושומם באימפריה העות'מנית. שורה ארוכה של נוסעים מפורסמים מסרו את הרשמים הללו מארץ הקודש: דה-שאטובריאן, דה-למרטין, מרק טוויין, הרמן מלוויל, גדולי הסופרים והמשוררים באנושות, הם לא היו סוכני הציונות, הם סיפרו מה שהם ראו, וכולם, כולם ציירו בדיוק אותה תמונה: הארץ נידחת, רובה הגדול שממה חד-גונית, ומועקה אופפת אותה.

השינוי הגדול בא עם העלייה היהודית. הקמנו כפרים, קיבוצים, מושבות, ערים, חקלאות ותעשייה מפותחת, אלה היו אבן שואבת גם להגירה ערבית אל הארץ. הגירה ערבית שהצטרפה לערבים שהיו כאן, אבל זה היה מה שדחף את הבנייה הגדולה של ארץ ישראל, את ההתחדשות הגדולה שלה. אמנם בירושלים היה רוב יהודי כבר באמצע המאה ה-19 והיא התפתחה בייחוד כשיצאנו מחוץ לחומות, אבל ב-19 השנים של היות ירושלים מחולקת ומצולקת היא שוב נקלעה לנקודת שפל – מבנים יהודיים נהרסו, מצבות מהר הזיתים נעקרו וְחוּלְלוּ. אני זוכר שאחרי המלחמה הלכתי לבדוק אם המצבות של בני משפחתי, של סבי וסבתי, האם גם הן חוללו, וכך עשו גם אחרים. חלק נשמו לרווחה וחלק לא. לך תחפש את האבנים הללו, אבני בניין ויסודות. קו גבול מפותל פער חתך עמוק בירושלים, ובלבה הוצבו מִתְרָסִים נגד ירי צלפים, גדרות תיל ושדות מוקשים. עמדנו מנגד, מנסים להשקיף מרחוק על הר הבית והכותל, ולא יכולנו לגשת אליהם.

מכובדיי, אנחנו לעולם לא נחזור למצב הזה. העננה השחורה שריחפה בשמי ירושלים התפוגגה לפני 50 שנה. יצאנו למלחמת-מגן מוצדקת מאין כמוה וזכינו בניצחון כביר. יש שרואים במלחמת ששת הימים אסון לישראל – אני רואה בה הצלה וישועה לישראל. איך בכלל יכולנו להוסיף ולהתקיים עם מותניים צרות של 12 ק"מ, ועם סכנה יומיומית לשלום אזרחינו, כולל כאן בירושלים ברחוב קינג ג'ורג', היינו צריכים ללכת מאחורי חומות.

ממדינת חוף צרה ומאוימת הפכנו למדינה בעלת מרחבי הגנה וביטחון; מדינה שבירתה אינה מופקרת לחיילי אויב. מעל לכל היה פה מאורע של צדק היסטורי: ירושלים – בירתנו הלאומית זה 3,000 שנים – שבה לבעליה המקוריים בשלמותה. במהלך הדורות היא הייתה בירה לאומית רק לנו ולא לעמים אחרים, ורק תחת ריבונותנו היא הפכה לאי של סובלנות וחופש דת בלב המזרח התיכון הסוער, הרוגש, הלא סובלני.

אנחנו משקיעים בירושלים השקעה עצומה בכל תחום. יש בה שכונות וגנים, תרבות ומחקר, ישיבות וסטארט-אפים, תחבורה ותיירות, ויש לנו עוד הרבה מה לעשות ואנחנו נמשיך לעשות, בכל חלקי הבירה ולמען כל תושביה.

ביום ראשון הקרוב נקיים ישיבת ממשלה חגיגית במנהרות הכותל, ונבשר שם על יוזמות חדשות שיתרמו לאיכות החיים בירושלים, כולל במזרח העיר. אבל הנה פרדוקס, חברי הכנסת, הנה פרדוקס לגבי ירושלים: ככל שהצלחנו לבצר את מעמדה, לפתח אותה, לשמור על אופייה הייחודי, לשמור על חופש הדת והפולחן והיא הפכה לסמל מפואר של המעשה הציוני – ככל שעשינו זאת, כך התגברו ההכחשה והשקר ביחס לזיקה של העם היהודי לירושלים.

אמרתי לנשיא טראמפ, שביקורו בכותל קעקע בבת אחת, באבחה, את כל תעמולת השווא של אונסק"ו, מה זה הקיר הזה? סתם גיבוב של אבנים שהופיעו פתאום משום מקום? אולי אבני מקדש בודהיסטי בנפאל? לא. קיר הנצח וההר שמאחוריו הם תעודת הזהות שלנו! הם מעידים אלף עדויות מי היה פה ראשון, מתי היינו פה, ומה החזיר אותנו למולדתנו.

אבל הרצון לנגח את ישראל אינו מתחשב בעובדות: שוב ושוב יש ניסיון למחוק את שורשינו בירושלים, להתכחש לזיקתנו אליה, לפורר את ריבונותנו עליה. זה מאבק. אנחנו מנהלים אותו כל הזמן. זה אולי ייקח עוד קצת זמן, אפילו עוד הרבה זמן, אבל אין לי שום ספק שמחזה האבסורד הזה – סופו להיכשל. כי האמת חזקה מכל שקר!

חברי הכנסת, לפני 22 שנים, זמן קצר לפני מותו, אמר כאן בכנסת סגן שר הביטחון, מוטה גור זכרונו לברכה, אמירה נוספת בהמשך לאמירתו הכבירה בשחרור הכותל והר הבית. בפנותו לוותיקי הצנחנים, מוטה אמר את הדברים הבאים: הר הבית בידינו, ירושלים היא בירת ישראל לנצח, ואתם עשיתם את זה, ואם יבוא מישהו וינסה לקחת – לא ייקח. לא ייקח כי לא תתנו; לא תתנו – כי אין צדק לתת. כולה בצדק שלנו. ובכן, למוטה, ולכל הצנחנים והלוחמים, לכם חברי הכנסת ולכל אזרחי ישראל ולעולם כולו, אני מבקש להבהיר: הר הבית והכותל המערבי יישארו לעד בריבונות ישראל. התיקון לעוול ההיסטורי שהושג בגבורת לוחמינו לפני יובל שנים יעמוד לנצח נצחים. "יהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור".