שער הדולר הנמוך שירד לשפל של מספר שנים גורם לפגיעה הולכת וגדלה במפעלי התעשייה הקיבוצית שמייצאים לחו"ל שמסתכמת בנזק של 25 מיליון שקל בכל חודש.

לדברי אודי אורנשטיין, מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית, היצוא מהווה כמחצית מהכנסות כלל מפעלי הקיבוצים, אולם בחלק מהמפעלים הוא תופס 100% מכלל המכירות והמשמעות של השער הנמוך היא מעבר מרווח להפסד. המכה למפעלים הפעם קשה יותר מבעיתות שפל קודמות של הדולר כיוון שגם האירו והליש"ט ירדו בעשרות אחוזים כך שגם ביזור בין השווקים לא מסייע. המפעלים בתחרות עזה בחו"ל ואינם יכולים להעלות את המחירים. בסופו של דבר חלקם יחפשו את דרכם לייצר במדינות אחרות שבהן גם הוצאותיהם יהיו במטבעות אחרים. בנק ישראל עושה מאמצים רבים להקטין הנזק ע"י רכישת דולרים אבל הטיפול בבעיה חייב להיות רחב הרבה יותר.

מתי בבלי, מנהל חברת מגן אקו אנרג'י בקיבוץ מגן בעוטף עזה, אומר שהפגיעה ברווחיות המפעל כתוצאה מהתחזקות השקל היא אנושה. מגלגלי העיניים וחולמי החלומות על מדינת היי טק המכניסה מיליארדי דולרים מעסקאות "מובילאי" ואחרות כנראה לא מבינים מספיק שבסופו של יום הכלכלה "החזקה" של ישראל בנויה גם על אלפי חברות, קטנות כגדולות, מהתעשייה המסורתית ודומיה. טוב שממשלת ישראל פועלת לחיזוק מעמד העובדים ושכרם, אבל במקביל צריך לאפשר לנו לייצר ולייצא בסביבה עסקית נורמלית ושערי חליפין כמו אלה של היום פשוט לא מאפשרים זאת. התאוריה ש"השוק עושה את שלו" אינה תמיד נכונה, במיוחד כשמעורבים גם ספקולנטים. לבנק ישראל והאוצר יש כלים להתערב ולמתן באופן משמעותי את שחיקת שער החליפין אבל זה דורש החלטות נחושות בדרג גבוה בטרם יהיה מאוחר.

בשנים האחרונות גדל היצוא של מפעלי הקיבוצים בקווי יצור ומפעלים שהוקמו בחו"ל במאות אחוזים, בין השאר בשל תנאי הסחר הקשים ביצוא מהארץ והגידול בעלויות היצור. מדובר באלפי מקומות עבודה חדשים שנוצרו מחוץ לגבולות ישראל.