כמי שמידי ערב זוכה לשמח חתנים וכלות ברחבי הארץ ברור שימי הספירה הם ימי מנוחה, אגירת כוחות והתחדשות.

אך לשאר עם ישראל, עמלי תורה, תלמידי הישיבות, בעלי בתים ויראי השם תקופה זו נתפסת במידה רבה כ"תקופה וואקלית" כיון שנוהגים שלא לשמוע כלי זמר ושיר, האופציה היחידה ליהנות מנסיעה ארוכה לקאייקים בימי בין הזמנים שנותרו אחרי חג הפסח היא רק באמצעות מחרוזת וואקלית שספק אם מישהוא היכן שהוא בכלל מסוגל ליהנות או להתחבר איך שהוא לדבר כזה, בפרט בעידן הטכנולוגי של ימינו שבו כל פוצה פה הופך בין רגע ל "טנור" ונשאב אל האולפנים ערב ימי הספירה.

אך האמת שתקופה זו ראויה לכינוי "תקופה וואקלית" ולו מפני תשובת המשקל שאנו יכולים לעשות ולתקן את שנאת החינם אשר הרגה והשמידה את עשרים וארבע אלף (!!) תלמידי רבי עקיבא זיע"א שאנו אבלים עליהם עד היום וזה ע"י דיבור של אהבת חינם, של פירגון וכבוד האדם באשר הוא מבלי לחסוך אף מילה שבין כה לא עולה לנו אגורה.

במסכת שבת (קכז:) מובא מעשה על אחד שהלך לעבוד אצל בעל הבית ג' שנים ולבסוף בערב יום הכיפורים טרם שב לביתו הלך אצל בעל הבית ואמר לו תן לי שכרי אמר לו בעליו אין לי מעות אמר לו העבד תן לי פירות אמר לו האדון אין לי, ביקש הימנו קרקע, גם קרקע אין לי השיב האדון , טוב אז תן לי כרים וכסתות? אמר לו אין לי! נטל הפועל את בגדיו ושב לביתו בבושת פנים. לאחר החג הלך בעל הבית אל הפועל לביתו ובידיו ג' חמורים מלאים בכל טוב שילם את חובו ולאחר מכן שאלו, כשאמרתי שאין לי מעות במה חשדתני? ענה לו, שמא סחורה בזול נזדמנה לך ואזלו מעותיך.
וכשאמרתי שאין לי פירות במה חשדתני? אמר לו שמא אינן מעושרות.
כשאמרתי שאין לי קרקע במה חשדתני? ענה לו, שמא מוחכרת ביד אחרים.
וכשאמרתי שאין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמר לו, שמא הקדיש כל נכסיו לשמים..
אמר לו בעל הבית, העבודה (לשון שבועה) שכך היה! הקדשתי את כל נכסי לשמים מפני בני שלא עסק בתורה וכשם שדנתני לכף זכות כך ידונך המקום לכף זכות! מובא במדרש מי הוא אותו פועל? ר' עקיבא! טרם הפך לגדול הדור נתנסה בבין אדם לחבירו ורואים אם כן שאהבת חינם וכף זכות הם התנאי הראשון לקבלת התורה.

אז הבה ננצל את הוואקליות שלנו לאהבת חינם ובכך נזכה לבניין בית שלישי במהרה בימינו, ואל דאגה! שם כבר ינגנו הלווים בכלי נגינה ולדורות!