"ידעתי באיזה צריף שכן אבי – ספרתי עד שבע ונכנסתי"

    עמית דניאל No Comments on "ידעתי באיזה צריף שכן אבי – ספרתי עד שבע ונכנסתי"
    18:18
    28.03.24
    זמן אוויר No Comments on הסינגלים השירים והאלבומים החדשים | חדשות התעשייה

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    חנה רוטנברג, בת להורים ניצולי שואה, מגוללת בספרה החדש "איך לא ידעתי" את סיפור חייה – בריאיון לאפרים דוד ב"מהדורת הבוקר" היא מספרת על הרגעים בה סופרו לה הזוועות שעברו הוריה ועל הרגע בו החליטה לעבור לצד השני ולספר, ללא הרף.

    "גדלתי באנטוורפן" מספר רוטנברג "אפשר לומר שאני וסובביי גדלנו בנס. לא דיברו אתנו כלום. לא היו לי סבא וסבתא וזה לא היה נראה לא נורמלי כי לכולם לא היה סבא וסבתא. רק שנים אחר כך, כשהתחתנתי ונולדו ילדים ונכדים, בפעם הראשונה שמעתי את אבי מספר את הסיפור שלו. זה היה בבר מצווה של הנכד הראשון שלו".

    "עם זאת" אומרת רוטנברג "את העדות המושלמת שמענו רק ב-1994 ורק אז נפל לי האסימון שאני דור שני. הרגשתי שהגג נופל עלי. זה הביא אותי למחוזות רבים. לבסוף החלטתי ללמוד ולהתעמק והגעתי להוראה והוראת שואה אבל בדרך אחרת מאיך שהיא מוצגת ומדוברת".

    העדות של הוריי היתה כתשע שעות. שש שעות גולל אבי את סיפורו ושלוש שעות גוללה אמי את חוויותיה וזכרונותיה. החלטתי לנגוע בזה מזווית אחרת לא של קושי. התמקדתי בגבורה היהודית, הדביקות באמונה, בתורה והמצוות ואת זה אני מנסה להעביר לדור הבא".

    בעקבות כך, כאמור, כתבה את הספר "איך לא ידעתי", המדבר על הדור השני בצורה ייחודית "הספר לא נכתב בסדר כרונולוגי של מה שארע בשואה" מדגישה רוטנברג "כאלו כבר יש וקשה לנוער לקרוא את זה. רציתי להגיע בעיקר לנוער. בחרתי לספר את הסיפור שלי דרך מסעות של 'נפש יהודי' שאני מלווה. במסע אני מספרת את הסיפור של ההורים שלי ושוזרת תוך כדי את מסע חיי. איך גדלים בלי לשמוע ובלי לדעת על מה שעברו הוריי בשואה. ואת זה כתבתי בספר".

    רוטנברג מספרת אנקדוטה שאירעה לה עם קבוצה של סטודנטיות שנסעו לבירקנאו עם "נפש יהודי" "הגעתי עם הסטודנטיות לבירקנאו וכשראינו את הצריפים התחלנו לספור עד שבע ואז אני רואה את הצריף בו שכן אבי ואני מספרת את סיפור התפילין".

    "הסיפור הוא על תפילין שהוגנבו למחנה בירקנאו על ידי חברו של אבי. הוא שאל את אבי 'מה אעשה אתם?' אמר לו אבא 'בא נחביא אותם' וכך היה. בכל בוקר היו כמה אנשים שידעו בסוד על התפילין והיו מניחים את התפילין לפני מסדר הבוקר הארור".

    "זה הסיפור הראשון שסבא סיפר בבר מצווה של הנכד הראשון שלו. הוא אמר שבכל פעם שהניח תפילין והיה מול הארובות הארורות שהפיחו עשן שכולם ידעו מה הוא, הוא אמר לקב"ה 'אני יודע שבכל רגע שאני עם תפילין, אני מתחייב בנפשי, יכול לעבור נאצי ולירות בי. אבל הקב"ה, אני יודע שאתה מאחורי העשן הזה ובגלל זה אני מוכן לסכן את החיים שלי. כך שמונה חדשים תמימים בנסי נסים בכל בוקר הוא עמד והניח תפילין באוושויץ".

    "ולסיפור הזה יש המשך מעניין" מספרת רוטנברג בהתרגשות "אבי נפגש לאחר הרבה שנים עם אלי ויזל, שניהם החליפו חוויות על מה שהם עברו ואז התברר להם: שניהם עמדו באותו התור לאותם תפילין.." סיימה רוטנברג את סיפורה בהתרגשות.

    האזינו:



    0 תגובות