מעבר לאתר המותאם




עשרה דברים: עולי הגרדום בעקבות ההתנקשות בלורד מוין

דוד גדנקן 1 Comment on עשרה דברים: עולי הגרדום בעקבות ההתנקשות בלורד מוין

עשרה דברים שלא ידעתם על עולי הגרדום ועל הלורד הבריטי שמיוחסות לו אמירות אנטישמיות קשות • דוד גדנקן משרטט לכם את מה שהסתיים בח' ניסן לפני 72 שנים

מוזיאון עולי הגרדום
מוזיאון עולי הגרדום צילום: ד"ר אבישי טייכר

שונאי ישראל, לא חסרו בהיסטוריה של העם היהודי. השואה האיומה שהתרחשה באירופה לא הניעה עמים רבים לשנות גישתם כלפי בני עמנו וכלפי היישוב היהודי בארץ ישראל. רבים מיהודי הארץ התנדבו לשרת בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה והיטו כתף במלחמה כנגד הצורר הנאצי. מה רב הצער היה בסיומה כי השלטון הבריטי בארץ הכביד את עולו ומנע הגעתם של ניצולי השואה ופליטיה לארץ מכורתם. אחד מראשי המתנגדים לעליה זו היה בן למשפחת אצולה בריטית לה הייתה שייכת מבשלת הבירה הנודעת "גינס". 10 דברים שרציתם לדעת על הלורד מוין.

א. וולטר אדוארד גינס, בן למשפחת אצולה בריטית, נולד ב29 למרץ 1880 בעיר דבלין, בירת אירלנד. משפחתו הייתה בעלת מבשלת הבירה הידועה "גינס". כבן למשפחה עתירת נכסים ובעלת מעמד חברתי גבוה, נשלח ללמוד ולהתחנך בבית הספר התיכון היוקרתי "קולג' איטון". בית ספר שנוסד ע"י המלך הנרי השישי בשנת 1440. את השם איטון קיבל ע"ש העיירה בו הוא ממוקם, עיירה במחוז ברקשייר שליד העיר וינדזור. בבית הספר הפרטי הזה התחנכו רבים מבני האצולה הבריטית שלימים הגיעו לכהן במשרות הבכירות ביותר בממשל הבריטי ועוד.

ב. וולטר גינס התנדב לצבא הבריטי במלחמת הבורים בדרום אפריקה. הבורים היו אפריקנרים לבנים, מהגרים נוצרים – קלווינסטים, שמוצאם מארצות צפון-מערב אירופה, בעיקר הולנדים. שפתם הייתה אפריקנרס, שפת הלבנים בדרום אפריקה. הבורים הקימו לעצמם רפובליקות קטנות ועצמאיות. הבריטים ששלטו בדרום אפריקה יצאו למלחמה כבדה נגדם, שנקראה "מלחמת הבורים" או לחילופין המלחמה האנגלו – בורים. מלחמת הבורים נמשכה בשנים 1899 ועד 1902 (הערה זו הייתה מלחמה שנייה בבורים). הסיבה העיקרית למלחמת הבריטים הייתה הרצון לשלוט האזורי ההתיישבות הבורית שהייתה עשירה מאד באוצרות טבע יקרים. המתנדב הבריטי וולטר אדארד גינס זכה לציון לשבח בגין שירותו ההתנדבותית במלחמה הנ"ל.

ג. בשנת 1907 בהיותו מועמד של המפלגה השמרנית , נבחר כחבר הפרלמנט הבריטי. צעד חשוב בקריירה הציבורית העתידית שלו. בזמן מלחמת העולם הראשונה (1914 עד 1918), שירת בצבא הבריטי. נשלח לשרות במצרים וכן בחצי האי גליפולי, אזור בחלק האירופי של תורכיה ממערב למיצרי הדרדנלים. לאחר המלחמה התקדם בקריירה הציבורית-שלטונית הבריטית, ב1922 התמנה לתפקיד סגן שר ושר בכמה ממשלות. בתפקידים אליה כיהן כ7 שנים. בשנת 1929 זכה וולטר אדוארד גינס בתואר "ברון" מבית המלוכה הבריטי. זהו תואר כבוד שהעניק מלך אנגליה דאז. באנגלית העתיקה השם ברון פירושו היה: אציל. התואר ברון מועבר בירושה לצאצאיו של נושא התואר. לימים הברון הפך ללורד ונכנס לפעול כחבר מן השורה בבית הלורדים . התואר שהברון גינס קיבל היה הלורד מוין.

ד. בשנים 1929 ועד מלחמת העולם השניה (1939) השתתף הלורד מוין כחבר פעיל בוועדות חקירה אחדות וחשובות. בשנת 1941 מינהו ראש הממשלה וידידו הטוב והקרוב, סר וינסטון צ'רצ'יל לתפקיד שר המושבות. להזכיר לאימפריה הבריטית היו מושבות רבות תחת שילטונה, באסיה, באפריקה, במזרח התיכון, באיי הודו המערבית, אוסטרליה וניו זילנד, הודו, ומושבות בצפון אמריקה. כעבור שנה התמנה הלורד מוין לשר המיוחד לענייני המזרח התיכון. מקום מושבו הקבוע של שר זה היה בעיר קהיר בירת מצרים.

ה. הלורד מוין היה אנטי ציוני קיצוני. כשפגש, במסגרת תפקידו כשר האחראי למושבות במזרח התיכון, את דוד בן גוריון טען בפניו כי ארץ ישראל לא תוכל לפתור את בעיית היהודים. לורד מוין הציע להקים מדינה יהודית במערב אירופה והציע את אזור פרוסיה המזרחית (חלק מגרמניה) כארץ שתוכל להיות המקום המתאים ליישוב היהודים. תכניתו הייתה כי כשתסתיים מלחמת העולם השנייה  יגורשו מהאזור המוצע תושביו הגרמנים. להזכיר שפרוסיה המזרחית שוכנת לחוף הדרום מזרחי של הים הבלטי וקרובה לתחומי בריה"מ של אז. הלורד מוין התבטא רבות נגד עליית יהודים לארץ ישראל ופעל במלוא המרץ לסגור את שערי הארץ גם בפני ניצולי השואה. דוגמא בולטת למדיניותו זו הייתה פנייתו לציר בריטניה בתורכיה שיפעל אצל שלטונות תורכיה לגירוש אנית המעפילים "סטרומה". האניה אכן גורשה למימי הים השחור ושם טובעה באמצעות טורפדו ששלחה צוללת סובייטית (24 בפברואר 1942). 768 יהודים פליטים מרומניה ובנוסף צוות האניה טבעו כולם ולא שרדו.

ו. ישנם היסטוריונים הטוענים כי הלורד מוין התבטא בפרלמנט הבריטי כי "היהודים אינם אומה שמית אלא ערבוב של גזעים שונים". הצעתו בפני הפרלמנט הייתה ליישב את פליטי השואה מאירופה במקומות מבודדים באי מדגסקר שבאוקיינוס ההודי. יש הסוברים כי היה זה הלורד מוין שטירפד את שליחותו של יואל ברנד. הנאצים הציעו באמצעותו כי "ימכרו" את שארית יהודי הונגריה לבריטים, תמורת ציוד צבאי ומשאיות. במשפט אייכמן ימ"ש, נקראה עיסקה זו "סחורה כנגד דם". הבריטים תפסו את יואל ברנד ושלחוהו למעצר. בעדותו של ברנד סיפר כי שמע בריטי שטען "מה אעשה במיליון יהודים?" איש צבא בריטי סיפר כי משפט זה נאמר ע"י הלורד מוין . (מחלוקת היא בין חוקרי ההיסטוריה אם אכן משפט זה נאמר ע"י הלורד מוין או ע"י חבר אחר בפרלמנט הבריטי).

ז. באותה תקופה פועלת בארץ מחתרת הנלחמת בכל מעוזה בשלטון הבריטי. מפקדה עד הרצחו בידי הבריטים, היה אברהם שטרן, הידוע בכינויו המחתרתי יאיר. לטענת אחד מראשי הלח"י דאז נתן ילין מור, יאיר (שטרן) העלה את הצורך לחסל את הלורד מוין, שר המדינה הבריטי למזרח התיכון, עוד בקיץ שנת 1941. יאיר חשב וטען כי התנקשות בלורד האנטי ציוני והנלחם בכל מאודו בעלית יהודים לארץ ישראל, תהווה "לקח לעולם ולישוב העברי, כי לא נגד הממשל הבריטי בא"י אנו נלחמים, אלא נגד בריטניה, שמרכזה בלונדון, אות ומופת לעמים המשועבדים, שהנה קמנו למרוד באימפריה האדירה ושלא נרתע עד אשר נשיג את עצמאותנו" . מה שקרה אז מונה לתפקיד אדם בשם ר.ג. קייסי שהיה אוסטרלי והרעיון בוטל. לאחר שמונה הלורד מוין לתפקיד בינואר 1944 הועלתה התכנית להתנקש בו מחדש.

ח. שניים נבחרו לבצוע ההתנקשות בחייו של הלורד מוין. שניים מלוחמי הלח"י. היו אלה אליהו חכים ואליהו בית צורי. חכים נשלח למצרים ובמשך חודשיים ימים ערך תצפיות על משרדו ועל ביתו של הלורד מוין. אליהו חכים נולד בביירות (1925) למשפחת פולה ושמעון הכהן. כילד בן 7 שנים עלה יחד עם הוריו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בעיר חיפה של למד אליהו בבית הספר היסודי "אליאנס" ובבית הספר הריאלי. כשנודע לו כנער בן 17 על הירצחו של יאיר, החליט להצטרף ולחזק את מחתרת הלח"י. אליהו חכים הצטרף לצבא הבריטי כרבים מיהודי ארץ ישראל שרצו להטות שכם במלחמה באויב הגרמני. את שירותו עשה במצרים. לימים ערק מהצבא הבריטי, כדי להירתם לפעולות מבצעיות של הלח"י כנגד השלטון הבריטי.

ט. לוחם הלח"י השני שהצטרף לאליהו חכים היה אליהו בית צורי. יליד תל אביב (1922) בנם של אסתר ומשה. למד ב"בלפור". החל ללמוד מדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים ונאלץ להפסיק לימודיו האקדמאיים עקב אי יכולתו לממנם. החל ללמוד מדידות ועסק במקצוע. בהיותו נער הצטרף למחתרת האצ"ל. בשנת 1940 כשחל פילוג באצ"ל הצטרף בית צורי לפורשים והחל לפעול במסגרת הלח"י. נסע לקהיר והצטרף לאליהו חכים בתכנון ובביצוע ההתנקשות בלורד מוין. היה זה יום שני, כ' חשוון תש"ה (26 בנובמבר 1944) הלורד מוין יצא במכוניתו ממשרדיו בדרכו לביתו. ליד ביתו המתינו לו שני לוחמי הלח"י, כשהגיעה מכוניתו ליד ביתו, נורה הלורד מוין ונהרג. אליהו חכים ואליהו בית צורי נמלטו ממקום ההתנקשות בעזרת אופניים. שוטר מצרי תפס אותם. והועמדו לדין באשמת רצח הלורד מוין. בית הדין ששפט אותם היה בית דין צבאי מצרי. גזר הדין היה מוות . ביצוע גזר הדין והוצאתם להורג בוצע בתאריך ה-22 בחודש מרץ 1945. ח' בניסן תש"ה, היום לפני 72 שנים. חכים ובית צורי נקברו בבית העלמין היהודי בקהיר.

י. עברו 30 שנה, בהמשך להסכם חילופי השבויים שנחתם עם המצרים לאחר מלחמת יום הכיפורים, היה זה חבר הכנסת יצחק שמיר, לימים יו"ר הכנסת, שר החוץ וראש הממשלה. יצחק (יזרניצקי) שמיר, הכיר את שני עולי הגרדום בהיותו מהמפקדים הבכירים של הלח"י ומאלה שתמך בביצוע ההתנקשות ובשליחתם לקהיר. בשפעתו תבעה ישראל ונענתה, להעלות את עצמותיהם של חכים ובית צורי הי"ד, לקבורה בארץ ישראל. הם נקברו בחלקת "עולי הגרדום" בהר הרצל. חובה היסטורית לציין כי בארץ החלה מחלוקת קשה , האם הייתה הצדקה לחיסולו של הלורד מוין. האם היה הוא מטרה ששרתה את המלחמה על עצמאות ישראל?  יוסף נדבה, היסטוריון סופר ומשפטן ופרופסור למדעי המדינה כתב "עצם המעשה היה בו משום הפגנה כלפי חוץ. הם פגעו בנציג הרם ביותר של השלטון הבריטי במזרח התיכון ובכך הביעו מחאה על משטר השעבוד והדיכוי". לדעתו חיסול הלורד מוין היה פגיעה במטרה ממשית ולא רק סמלית. לעומתו עמד פרופסור ברנרד וסרשטיין, פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת שיקאגו בארה"ב, מומחה עולמי בהיסטוריה יהודית כתב "הוא לא היה תומך נלהב בציונות, אך מצד שני, לא היה בשום אופן מתנגד לציונות. הוא לא התנגד עקרונית להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, בתקופת המלחמה יש צורך להשאיר את מדיניות "הספר הלבן" על כנה, לאחר המלחמה יש להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, מחולקת ולפייס את הערבים וכו'. המחלוקת ההיסטורית לא דעכה עד היום. אבל אליהו חכים ואליהו בית צורי ראו במבצע שליחות למען עם ישראל. בח' ניסן נרכין ראשינו ונזכרם כעולי הגרדום. ה' יקום דמם.



1 תגובות

מיין תגובות
  1. 1

    תודה וחשוב להנציח את זה