"אולי תעזרו קצת?!" בן אלמוות, המשפט הזה. אולי הגיע הזמן, לבדוק עד כמה הוא עובד, והאם יש דרך אפקטיבית יותר.

"דוד, אני כבר לא מסוגלת, הכל עלייי!!!" באמת, למה זה צריך לחזור על עצמו כל כך הרבה פעמים?

אני רוצה להביט לרגע דרך עיני האשה / האם, המתלוננת, ו…כן, גם דרך עיני השומעים, ומזה, אולי נוכל לגזור מסקנות רלוונטיות.

נתחיל ממנה:
לפעמים, זה שלא משתפים פעולה כמו שהיא הייתה רוצה, גורם לה להרגיש בודדה. "אני חיה פה לבד? אתם לא חלק מהבית?". זה מתסכל. זה מקומם אפילו! מכאן זה מגיע, הסגנון של "אולי תעזרו קצת?!". כי בעיניה, הם חלק 'מהעסק', אז אין שום סיבה להיות הפראיירית, והיחידה שאכפת לה!

וכאן, אני רוצה להפתיע, ובעדינות; אני לא בטוח שגם הם רואים כך את התמונה. כלומר, זה בסדר התחושה שלך, שהם חלק מהעסק, וש-ו-ת-פ-י-ם! יחד עם זאת, בדרך כלל, המבט של הבעל שלך, קצת שונה. אני מבין שזה מקומם, אבל לא רואה שזה הולך להשתנות.

בדרך כלל, בעיניו, הוא 'עוזר'. כן. וכך גם הילדים חשים.ׁׁ (עזבו את זה שהם עשו מדף בארון הספרים ונחו יום שלם אחר כך)

אני יודע שזה מרגיז, לשמוע בכלל 'רעיון' כזה. אבל הוא קיים, נושם, (ובעינייך, בועט…).

באותה מידה, חשוב שגם הבעל ידע, את המבט שלה.

חשוב שתבין, שלעיתים, בעיני אשתך, זה מאוד מקומם התחושה שלך, שאתה "מתנדב", שראוי להערצה, על נכונותך, וטוב לבך.

רק מתוקף היותך אדם, הבן זאת. אינך צריך להסכים (ואוו, איזה לחץץץ!), אך להבין, זה לא קשה.

אני יודע שזה מרגיז, לשמוע בכלל 'רעיון' כזה. אבל הוא קיים, נושם, (ובעינייך, בועט…).

טוב, אבל ביננו אנחנו רוצים שיהיה כאן טוב, נכון? אז הנה הפתרון:
ישנה אמרה: "מי שאומר מה שרוצה, מתי שרוצה, ואיך שרוצה, סופו שישמע, מה שלא רוצה, מתי שלא רוצה, ואיך שלא רוצה".

מי שמבקש את העזרה, ורוצה לקבלה, מומלץ שייקח אחריות על החלק שלו. מי שרוצה שימלאו את הצורך שלו, כדאי שיכיר את הרגישויות של האדם שממנו הוא מבקש עזרה, ויתחשב בהן.

אז, מה זה עושה לו / להם, כאשר הם שומעים "אולי תעזרו קצת?".

התחושה של השומע היא שהמבקש, מעביר מסר סמוי שאומר: "אתה לא בסדר! לא אכפת לך ממני! אתה לא מתחשב, לא מבין, לא… וכו'". הרבה לא!

גם אם זה באמת מה שאת חושבת, זה לא כל כך ממריץ אותו לעזור. הוא חש שמאשימים אותו. ואל תשכחו, מה לעשות, הוא חש שתחום האחריות שלו במשפחה, הוא כלפי חוץ, ביטחון כלכלי, וכו'. כלומר, יתכן שאת מכניסה יותר כסף, אך תחושת האחריות היא יותר שלו. בתחום הבית, הוא חש יותר 'עוזר'. וזה לא מרגיש נעים, הגישה המאשימה. לכן, גם אם הגישה הנ"ל עוזרת לפעמים, אם את רוצה אפקט יותר חזק, עם נעימות בבית, הייתי מציע פשוט להחליף גישה.

סוויץ' בנימה, לנימה רגועה, ו: "אתה יכול לעזור לי עם השיש? אני מאוד אשמח". ולבת: "חמודה, תוכלי לקום עכשיו, לעזור לי? עוד חצי שעה? בסדר". אם זה בחיוך, זה כבר יותר יעיל. וכן הלאה.

כן חשוב, שתהיי עקבית! עמדי על שלך. אין סיבה לוותר על דבר, שאצלך הוא כל כך בסיסי, ואין צורך להתחנן. רק חשוב שייעשה בנעימות, וביעילות.

זה אולי מרגיש לא הוגן. אני מבין. אבל אם חשוב התוצאה, וההבנה, זה כאן.

אגב, אני לא בטוח שעכשיו הם מפשילים שרוולים… זה מורכב מגורמים נוספים, אך זה מגביר את הסיכויים, והנעימות.

בהצלחה!
חגי צדוק. יועץ נישואין ופסיכותרפיה. מייל: [email protected]