מעבר לאתר המותאם

מבקר המדינה • טור ביקורת אחרון: ביקורת עצמית  

אריאל שרפר 12 Comment on מבקר המדינה • טור ביקורת אחרון: ביקורת עצמית  

אחרי שנתיים ומעלה של כתיבת דו"חות שבועיים במגוון אופנים מניח אריאל שרפר את העט ואומר כי זה העת לעצור • בטור של פרידה הוא מסכם את העבר, מספר על ההווה ורומז על העתיד • בניין אריאל

מגיש ועורך החדשות, אריאל שרפר
מגיש ועורך החדשות, אריאל שרפר

אחרי שנתיים וארבעה חודשים של כתיבת דו"חות ביקורת שבועיים באתר קול-חי הגיע "מבקר-המדינה" למסקנה שהגיע הזמן לביקורת-עצמית.

הנה לפניכם הקוראים הנאמנים בחשיפה ראשונה ובלעדית- שלושה סעיפים עיקרים (בהשראת עמודי העולם בפרקי אבות: עבודה, תורה, וגמילות חסדים) המהווים את הדו"ח הראשון (והאחרון) של המבקר- על עצמו:

1. עבודה נאמנה בביקורת בונה- במהלך התקופה היפה של פרסום מאמרים שבועיים על תופעות יהודיות ישראליות מדיניות וחברתיות באתר חשוב ומכובד זה, השתדל המבקר להציג את המציאות כפי שהיא מתוך נאמנות למקורות המידע המקובלים והידועים- אך גם להוסיף להם הארות והערות כדי לנסות ולשפר ולו במעט את המצב הקיים מתוך מחשבה ברורה וידועה שהדברים יקראו על ידי כל מי שירצה בכך וגם יישארו באתר הרבה אחרי מועד פרסומם המקורי- ולכן חובה לשלב בהם אופטימיות זהירה במקום נורות אזהרה, ולכל הפחות נקודת מבט חיובית אחת כדי שהנחשפים בעזרת המבקר למתרחש בארץ הקודש לא ירצו לזרות חול בעיניהם.

אך לא תמיד היה קל למבקר המחבר אותיות למילים ומשפטים אפילו שאינו שופט (וגם לא בדימוס) למצוא את הזווית החיובית בתופעות חברתיות וסוגיות פוליטיות שבמבט ראשון קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי למצוא בהן נקודת אור שבכוחה לגרש את החושך(ולא רק בטורים לחנוכה).

בשל כך הקפיד המבקר מדי שבוע להזכיר לעצמו- שהוא אינו יותר טוב מאחרים שאותם הוא מבקר, שאין לו זכות להעמידם לדין ציבורי בחמת זעם או בחריפות יתר כשהם אינם יכולים או לפעמים אף לא מעוניינים להגיב על הדברים, ובעיקר שזכות הציבור לדעת שבדיוק כמו כל אחד מהקוראים גם המבקר הוא אדם פשוט עם דעות ומחשבות על מה שקורה בארצו ובעולמו ובסייעתא דשמיא ורצון העורכא דאתרא נתנה לו הזכות להביע את דעותיו על המצב פעם בשבוע בימי חמישי ועליו לזכור שעם זכות הכרוכה בכוח המילה הכתובה באה גם אחריות גדולה לכל מה שנכתב ונשאר לאלתר באתר.

לפיכך השתדל המבקר ככל יכולתו שלא לפגוע במי מהמבוקרים או להאירם במתכוון באור שלילי למעט במקרים בהם דעת הקהל עשתה זאת ברוב דעות, וגם אז היו לא מעט מקרים בהם ניסה המבקר להראות לקוראיו שלכל מטבע יש שני צדדים. ויש כאלה שמרוב הפלות המטבע על צד אחד "שוכחים" לדאוג שהצד השני לא ירגיש "על הפנים". יתכן מאד שבשל הרצון לדבוק עד כמה שאפשר בביקורת בונה- נאלץ המבקר להפחית מעט מעצמת הביקורת והשפעתה. אפשרות זו מוביל לסעיף השני בדו"ח הביקורת העצמית…

2. תורת הביקורת- כל אדם המבקר אחרים נדרש לבקר את עצמו תחילה (ויש מקוריים המעדיפים משום מה לעשות זאת דווקא בסוף) וגלוי וידוע לכל אדם שהוא ביקורתי יותר בתחומים מסוימים שקרובים ללבו, וביקורתי פחות בנושאים שממנו והלאה עד שמרוב מרחק מהם אין לו הרבה דברים טובים או פחות טובים לומר עליהם.

המבקר הכותב את הטור הזה מדי שבוע השתדל מאד לשלב במאמריו רעיונות ומדרשים מוכרים יותר ופחות מאוצר החכמה היהודית ומתורת ישראל ושבעים פניה- גם כדי להוכיח מדי שבוע את נצחיות התורה והשפעתה הבלתי פוסקת על חיינו כיום, וגם כדי לנסות ולשכנע את אלה המנסים מסיבות מובנות להם בלבד לנתק את העבר מההווה (ואגב כך לסכן את העתיד ומסתבר בדיעבד שגם את המנדטים של יש עתיד), שאין לנתק לעולם את החוט המשולש של תורת ישראל, עם ישראל, וארץ ישראל. תורתנו הקדושה לא חסכה ביקורת מאלה שהגיע להם, אך השאירה תמיד יותר משביל אחד בו ניתן לחזור מן הדרך העקלקלה לדרך הישר- ויפה שעה אחת קודם.

3. חיוך של חסד- אחד החושים שבהם התברכו בני האדם המסוגלים לשנות לטובה את המציאות שלעיתים עשויה להיות עצובה- הינו חוש ההומור והוא חוש חשוב עד כדי-כך שהגמרא מספרת על אמורא אחד שהלך בשוק וראה אנשים שהגדירו עצמם כמבדחים המשמחים עצובים והעיד עליהם אליהו הנביא בכבודו שבזכות הדבר הזה הם בני העולם הבא.

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין מהמשל את הנמשל כשבזמן שטורי המבקר נכתבו לא תמיד היו בכל שבוע יותר מדי סיבות לחייך ולשמוח, ולפעמים מצא עצמו כותב טורים אלה מתיישב מול המחשב עם סימן שאלה גדול על פניו ושואל את עצמו: איך אפשר למצוא נושא אחד מרכזי בשבוע שאפשר לבקר אותו בצורה שתגרום לאנשים לרצות לקרוא את הביקורת מבלי לרצות אח"כ לגזור על עצמם תענית חדשות או קריאה עד שב"ה יקרה משהו טוב יותר שכדאי לקרוא עליו.

בשל כך ניסה המבקר בתקווה להצליח בכך בכתיבת הטורים מדי שבוע לא רק להעיר על מה שקורה בעיניו לקוראיו אלא גם להאיר את עיני אותם הקוראים בחיוך מדי כמה שורות ואולי אפילו מדי פעם בקטעים שהושקעו בהם כמויות מופרזות של אותו חומר חיובי שנקרא הומור גם לגרום לקוראים שצחקו יותר מדי להזיל דמעה חיובית מהעין.

אבל הומור לבד לא מספיק – וצריך להוסיף לו מדי פעם גם רגש או תחושה חיובית חזקה של רצון להעצים מודעות לדברים חשובים. כמו למשל עבודתם של אנשי קול-חי שנחשפה מזווית חדשה בטורים המיוחדים שהתפרסמו תחת הכותרת "מבקר המדינה מארח" שהציגו לקוראים את עבודתם החשובה של כתבי קול-חי בתחומי סיקור המשטרה וצבא וביטחון, וטורים רבים מאד שניסו להדגיש מזוויות שונות את חשיבות הזהירות בדרכים ואחריות הנהגים למניעת תאונות, טורים שעסקו בצורך החיוני בארגוני רווחה ועזרה לזולת אך גם ובעיקר באחריות מלאה ורחבה של המדינה לעניים, ילדים בסיכון, משפחות נזקקות ומרובות ילדים, קשישים, מוגבלים, וניצולי שואה, ונושאים חשובים שאף פעם לא מפסיקים לדבר עליהם כמו השאיפה לשלום וביטחון, מצוקת הדיור, המשמעות הרחבה של המונח מדינה יהודית, הגנה על ערכי הדת ומניעת התנגשותם עם ערכי המדינה היהודית, שמירת השבת, והיכולת להיות מסוגלים "לאכול" את כל מה שהתקשורת מבשלת בימי החול. אמרו חז"ל: שלוש מתנות נתן הקב"ה לישראל: ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים.

ואפילו אם רק כמה מהקוראים שעקבו אחר טורי מבקר המדינה משבוע לשבוע מצאו בין המילים את המתנות הללו- די במחשבה הטובה הזאת כדי להעלות חיוך על פני המבקר.

כאן מסתיים דו"ח הביקורת העצמית של "מבקר המדינה" – ומסתיים דבר נוסף…

כשהתחלתי לכתוב את הטור הזה לפני כשנתיים וארבעה חודשים- עשיתי זאת בהנאה גדולה ושמחה רבה על היענות עורכי האתר להצעתי לפרסם טור ביקורת שבועי בנושאים חדשותיים אך בעיקר חברתיים ומשמעותיים לחייהם של מי שנחשפים למידע רב בחדשות אך לרוב מעבירים אותו הלאה ומניחים לו ללכת לאיבוד, ללא עיבוד הנתונים והבנתם לעומק.

שמחתי על הזכות שנפלה בחלקי להביא לידי ביטוי את מחשבותיי ורעיונותיי על המתרחש בארץ ובעולם מנקודת מבטי הביקורתית (אך כאמור גם הבונה) ולנסות למצוא ולהציע את הדרכים האפשריות לשיפור המצב. גם כשאתר קול-חי עבר שדרוגים טכניים,שיפורים חיוביים, ורענונים משמעותיים, בשנתיים האחרונות, המשיך הטור הזה להתפרסם מדי שבוע וברוך השם לזכות לתגובות חיוביות ומפרגנות מעורכי האתר, מעמיתי למקצוע, ומדי פעם גם מהקוראים עצמם. אך מטבע הדברים שנמשכים זמן רב-מגיע הזמן בו חשים צורך לשינוי כיוון זווית ותוכן- וכתיבת דברים חדשים בסגנון שונה ובאווירה אחרת.

לפיכך בשל תחושה פנימית של מיצוי משביע רצון מתקופת היותי "מבקר המדינה (הלא רשמי) של אתר קול-חי"- אני מסיים בשמחה ובהערכה את כתיבת הטור האחרון (וזה המקום להסביר למי שעדיין לא הבין שזו הסיבה השנייה לכך שהטור בשבוע שעבר התפרסם תחת הכותרת: "אחד לפני אחרון") ומבקש להודות בראש ובראשונה לבורא עולם וגם לכמה אנשים שבזכותם הטור קיים:

תחילה לרדיו קול-חי, מראשי ההנהלה ואנשי השיווק דרך העורכים והמפיקים בתחומים השונים ועד אחרון הכותבים והכתבים, שבשל עבודתם החשובה הראויה לתיעוד והפצה גם ברשת נוצר האתר הזה שסיפק לי במה פתוחה מקצועית וערכית לפרסם את מחשבותיי מדי שבוע בכל יום חמישי.

תודה מיוחדת והערכה רבה לעורך הראשי של האתר היוצא (שמן השמיים גלגלו את הדברים כך שהוא מסיים את תפקידו סמוך לפרסום הטור האחרון) יוסי צלניקר, שלווה במסירות רבה והשקעה עצומה את הטור הזה בפרגון תמידי, בכתיבת כותרת המשנה מתחת לכותרת הראשית שתמיד קלעה בול לרוח הדברים, ובמציאת תמונות שהוסיפו משמעות למילים.

אציין לטובה ולברכה גם את אחד מעורכי האתר לשעבר, ידידי יעקב גרודקה שטיפל בהעלאת הטור לאתר בידי זהב וכישרון רב, ואודה במיוחד לאיש יקר מוכשר מצחיק ורב-תחומי ששמו יוסי חיים שהציע לי לכתוב טור שבועי וגם נתן אישור לשם הטור וציפה שיהיה מצחיק וקליל בכל שבוע (סליחה יוסי שלא תמיד עמדתי בציפיותיך). תודה גדולה מגיעה גם לקוראים הקבועים של הטור מקול-חי ממקומות נוספים בחיי ומכל ישראל(וגם לכמה מעבר לים) שקראו פרגנו וביקרו את המבקר בהערות והארות חשובות שתרמו לשיפור הטור משבוע לשבוע.

אחרונים חביבים תודה לבני משפחתי הקרובים והרחוקים שפרגנו מדי שבוע על הטור החדש, הציעו נושאים לטורים הבאים, ולפעמים אפילו מצאו את עצמם בטור בסיפור, אזכור שם, או בתמונה.

ולפני שנפרדים הבהרה מרגיעה אחרונה לכל המודאגים (וביניהם אלה שנכנסו ללחץ מהטור שהתברר כדמיוני וחשף לכאורה הקלטת שיחה בין "העורך הראשי" ל"מבקר המדינה" שהסתיים בפיטורי המבקר): אמנם כתיבת הטור הזה מדי שבוע הסתיימה- אבל עבודתי בקול-חי ממשיכה כרגיל- ואני מקווה מאד שאם ירצה השם(וירצה גם עורך האתר החדש) אחזור לכתוב בעתיד באתר קול-חי על נושאים מעניינים וחשובים לא פחות מאלה שכתבתי עליהם מדי שבוע במשך יותר משנתיים.

אסיים בהערה קטנה על מקור המילה ביקורת: המילה מופיעה בתנ"ך פעם אחת בלבד בהקשר לשפחה שאם לא זכתה לחופשה או לא נפדתה כהלכה- נדרש בית הדין לערוך ביקורת כדי לוודא שאכן לא נהגו בה כראוי. ברוח "הביקורת העצמית" אסיים בכך שאמנם זכיתי בחופשה ארוכה מכתיבת טור זה- אך הנני מצהיר בפני הקוראים שבהחלט נהגו בי כראוי ואני מקווה ב"ה שעוד אשוב לבקר באתר זה.

ועד כאן ממבקר המדינה של אתר קול-חי!

מבקר המדינה בהפסקה

מבקר המדינה בהפסקה



12 תגובות

מיין תגובות
  1. 12

    צדיקוש כ"כ נהננו מטורים השבויים שלך, חבל, ואני חוזר ואומר כאמור חבל ובאמת חבל כי זה באמת חבל שאתה עוזב אותנו לאנחות אנחנו באמת נתגעגע אליך אני מאחל לך בשם כל קוראי הטור הצלחה בכל דבר שתאמר/תכתוב, תכל'ס שתשרה ברכה והצלחה בכל מעשי ידיך המן כאילו המון הצלחה, הה הה אני התבלבתי כתבתי "המן" במקום "המון", טןוב כנראה זה מרוב התרגשות מעולם לא כתבתי תגובה באתר קול חי (הייתם מאמינים) ועכשיו אני פשוט כותב כזקן ורגיל שידיו קצת אבל באמת קצת רועדות אז אקיצר אני חייב ללכת בגלל שמתקשרים אלי, שניה תהיו איתי שניה אל תברחו לי: כן, הלו, תשמע אני באמצע לכתוב את הגיגי באתר קול חי אני יחזור אליך יותר מאוחר, טוב? בי בי, בסדר אני חוזר אליכם אז איפה היינו? אה, כן נזכרתי היינו באמצע לאחל לידיד נפשי ר' אריאל כ"כ הרבה איחולים שאני לא מאמין כבר כמה כתבתי ואני חשבתי לתומי שהמקלדת תתקע מרוב התרגשות, אז רק נסיים בעוד איזה איחולון: נחת, מזל טוב, הצלחה, אריכות ימים (כבד את אביך ואת אמך), התחשבות בזולת, גבר אמיתי, חובב עמבה מושבע טוב אני חושב שאני מתחיל להגזים אז אני אפסיק כאן, בי בי. (נכון שזה היה מצחיק),
    אני מקווה שיאשרו את התגובה שלי, בבקשה.

  2. 11

    שרפר, תמיד קראתי את טוריך בשקיקה והפעם זו הפעם הראשונה והאחרונה:( שאגיב: היה נפלאאאא תודה רבה!!!

  3. 10

    לאאאאאאאאאאאאאאאאאא,
    חבללללל!!
    למה?!
    :(

  4. 9

    חבל שאתה עוזב שיהיה בהצלחההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

  5. 8

    נתגעגע שרפר….היה טוב ויהיה טוב
    הצלחות בהמשך.

  6. 7

    "אהוב את הביקורת – כי היא תעמידך על הגובה האמיתי"

    (היום יום, הרבי מליובאוויטש)

  7. 6

    מבקר המדינה היקר – תצליח בדרכך החדשה. נהננו מאוד.

  8. 4

    אריאל היקר, תודה רבה לך. חיכינו לטורים כל שבוע. סיכמת יפה מאוד את מה שקורא..

  9. 2

    טור יפה. נהננו מאוד כל שבוע. מקווים שתמשיך