לפעמים אני מתקשה לבחור. ואין כוונתי לבחירות פוליטיות אלא לבחירות אישיות. הרצון לצאת מהרוטינה ולעשות משהו חדש נתקל בלבטים. הרצון לשמור על הרוטינה הקבועה נתקל בקשיים.

בעוד שהשכנות, הגיסות והאחיות מנהלות את תחרות הפסח השנתית, סביב קצב התקדמות עבודות הניקיון, מצאתי את עצמי מול מודעה שהצליחה להחזיר אותי לבחירות ולקושי שמתלווה אליהן. במודעה נתקלתי בהבטחה לכלים חדשים וטכניקות חדשות לאימון ילדים. בדיוק מה שאני צריכה. וכל זה בשמונה שעות, במחיר סביר ואפילו קרוב לבית. אבל מה זה ידרוש ממני? מסדר היום הקבוע שלי?

אז אם דיברנו על ניקיון, הכלים של שבת עדיין בכיור. מכונת הכביסה כבר עסוקה בסבב רביעי ואחותה המייבשת לא נחה לרגע אבל אני עדיין חושבת על המודעה שראיתי.

"החודש הזה לכם" עומד בפתח ואני חושבת על משהו חדש, על בגד חדש. כאילו לא די לי בשמונת החצאיות, תריסר החולצות וערימת הסריגים שתתייתר השבוע עם החלפת השעון לשעון קיץ. בעוד פחות משבועיים נחגוג את זמן גאולתנו ואני מול ערימת הבגדים שיצאה את ארון המגירות החדש, עומדת ומתלבטת האם להתחדש בקורס חדש או בבגד חדש או בשניהם.

אני שואלת את עצמי מה יש בו ב"חדש" הזה שמצליח לבלבל בכל פעם מחדש. מה רע בישן, בקבוע, בשגרה המבורכת. אני נזכרת בקב"ה שמעניק לנו בכל בוקר מחדש את השמש ובשגרה שמלווה אותנו מימות עולם, ולא מצליחה לדמיין כיצד היה נראה העולם לו היו בו "חידושים" מפתיעים בכל יום. מאידך, כתוב במפורש "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". אז מה? לחדש או לא?

לקראת פורים מסרתי הרצאה בפני ציבור מעורב ובו גם לא יהודים. חשתי שאני מתקשה להעביר את ערכי החג וגולשת למחוזות שציבור השומעים אינו יכול להכיל. מצאתי את עצמי מדברת על עצמה יהודית ועל עצמה נשית וכמעט נפלתי לתוך ויכוח סביב מקום האישה ביהדות.

הרגשתי שלא אני מדברת שם. שזו לא ההרצאה שהכנתי. שה' שם מילים בפי. ובשבת שלאחר מכן, יממה לאחר שפורים פינה את מקומו ועדיין תחת השפעתו, אמר לי אחד מילדיי את הדברים הבאים: "אימא. את במדרגה גבוהה. הרבי דורש מאיתנו לא להיות מרוצים מעצמנו מבחינה רוחנית ותמיד לשאוף לטוב יותר. ואת יוצאת מהרצאה ומרגישה שיכולת לעשות זאת טוב יותר. בתחושת החמצה. וזה בדיוק מה שהרבי רוצה, שתמיד תשאפי ליעד גבוה יותר".

חשבתי שהוא רק רוצה לנחם אותי, אך כאשר למדתי את השיחה של הרבי (ויקרא תשמ"ב) הבנתי שזוהי בדיוק עבודתי בעולם. "ויקרא" – ה' קורא לכל יהודי ומורה לו לעלות מחיל אל חיל, ולא להסתפק בהישגים אליהם הגיע בחומש הקודם. ויקרא – היא קריאת אתגר, או קריאת עידוד או שתיהן גם יחד.

לבעל-מדרגה – זו קריאת אתגר: אסור לך להסתפק בהישגיך עד עכשיו, אלא עליך לחתור להישגים נעלים יותר, ולמי שמצוי בשפל המדרגה – זו קריאת עידוד – אל לך להתייאש, שכן יש בך את הכוח להתעלות ממצבך הירוד ולצאת מאפילה לאורה.

הבנתי, קלטתי, התעודדתי, התחדשתי …חייבת לסיים כאן משום שצריך לרוץ. יום חדש בפתח, שבוע חדש בפתח, חודש חדש בפתח, שנה חדשה בפתח, חומש חדש כבר כאן.

תודה לך ה', יש לאן לשאוף. משהו חדש מתחיל. שגרה חדשה ומבורכת.