למרות הדיכאון המפורסם של יום ראשון, לאחר צאת הנשמה היתרה של שבת המלכה ובמיוחד אחרי שבת גדושה ועמוסה באורחים, ילדים, נכדים, חתנים וכלות כן ירבו, יצאתי באשמורת הבוקר בדרכי להתחיל את השבוע בקריית שמונה הרחוקה.

מה לי ולצפון הרחוק? היה זה יום צילומים ארוך ומפרך, בו הוקלטו בזו אחר זו שבע תכניות של 'אשת חיל' המשודרת בתקשורת החזותית. האולפן ממוקם בקריית שמונה ואל תשאלו למה.

אחרי סופשבוע סוער ולבן. הצפון כולו ירוק ופסגותיו לבנות (לרגע הרגשתי בשווייץ). על כוס קפה חם במרפסת האולפן הצופה להרי הגולן, הר דוב ופסגת החרמון, שום דבר לא נראה מאיים, גם לא רשימת הנושאים הנפיצים שנשלחה אליי במייל מבעוד מועד. דקות לאחר מכן, כאשר התיישבתי עם עמיתותיי לפאנל, הבנתי כמה נכון נהגתי כאשר התייעצתי עם רב מורה הוראה בטרם נעניתי בחיוב להזמנת חברת ההפקה להצטרף לפאנל.

***

זאת שמימיני התהדרה בברט זעיר וסיפרה על עצמה שהיא דתייה שגדלה בבני ברק. "כמוני כמוך", אמרה לי בנועם. מנחת הפאנל שישבה לשמאלי, היא בת קיבוץ שחזרה בתשובה רק בשנה האחרונה. ראשה היה מכוסה בסרט רחב ששימש ככיסוי ראש, אך היה ברור שהיא חסרת ניסיון, ונדמה היה לי שאני מזהה אצלה חוסר ביטחון לנוכח העימות המתהווה מול עיניה, לשמחתה של הבמאית הישובה בקונטרול, שחיוכה התרחב ככל שנפרש תמהיל המשתתפות לנגד עיניה.

מי שהשלימה את הפאזל הייתה "רבה" רפורמית שכמובן לא טרחה לכסות את שערה. זו השתלחה בי שוב ושוב תוך שהיא מסבירה לי שהיהדות כוללת כל מיני זרמים ודעות ו"אי אפשר לתקוע את היהדות אי שם מאחור. חייבים לקדם אותה יחד עם העולם המודרני המתקדם בקצב מסחרר".

את כל הדברים הללו אמרה תוך כדי שהיא מבקשת שאקבל את דעותיה ורעיונותיה בדיוק כפי שהיא "מסכימה" ו"פתוחה" לשמוע את דעותיי…

נאמנה להוראותיו ועצותיו הטובות של הרב עמו התייעצתי בטרם הסכמתי, כל אימת שהשיחה גלשה לנקודות מחלוקת ופילוג, הקפדתי להסיט את הדיון למחוזות האחדות והאהבה בין בני ישראל שאינה תלויה בדבר.

היה זה בוקר מאתגר ביותר במיוחד לאור העובדה שאת אותו יום צילומים מפרך סיימנו בהחלפת מספרי טלפונים וכתובות דואר אלקטרוני. אף הענקתי לכל אחת מהמשתתפות עותק מספרי 'פרשה באהבה' עם הקדשה.

***

יצאתי משם בשעה מאוחרת של אחר הצהריים כאשר הוראתו הקדושה של הרבי מהדהדת. בשיחה של הרבי על פרשיות השבוע 'ויקהל פקודי' למדתי את ההוראות הבאות: בעוד ש"פקודי" מלמדת אותנו אודות ההוראה הפרטית לעבודתו של כל אחד – "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני", פרשת "ויקהל" מלמדת אותנו שכל ענייני העולם שלמעלה מפרטים (ויקהל) נבראו לשמש את קונם. דהיינו, עבודתו הפרטית של כל יהודי היא להביא לאחדות ישראל ולפעול שכולם יחדיו ימלאו את רצונו של הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים בכל ענייני העולם, גם אלה שנראים לכאורה רחוקים מענייני תורה ומצוות.

ועם זאת, סדר הפרשיות הוא הפוך. קודם ויקהל ורק אחר-כך פקודי, למרות שלכאורה היה צריך להיות הפוך. אלא – הרבי מסביר – שעל מנת לעשות את העבודה הפרטית, חייבת להיות קודם אחדות.

אדמו"ר הזקן מלמד אותנו שכל יהודי, לא משנה מעמדו, מצבו, מיקומו הגיאוגרפי או השקפתו, הוא חלק אלוקה ממעל ממש. והעצם, כשאתה תופס במקצתו, אתה תופס בכולו. אם כך, כל בנות ישראל הן מציאות אחת פשוטה ועם ההכרה הזו קל הרבה יותר לפעול עליהן בדרכי נועם ובדרכי שלום להתקרב לתורה ולמצוות. האחדות היא הפתח למילוי השליחות שלנו בעולם הזה הגשמי.

מירי שניאורסון
מרצה, מנחה, יועצת עסקית ושליחה בתקשורת 054-9292901
http://www.miri-mychoice.co.il/