מעבר לאתר המותאם

"הציבור הדתי פשט את הרגל, אבל הם לא מכים על חטא"

דוד קורצוייל 2 Comment on "הציבור הדתי פשט את הרגל, אבל הם לא מכים על חטא"

"הניסיון המגוחך להפריד בין שלטונות הצבא לבין ההחלטות המקוממות שלו, נובע מהחשש שעדיין קיים בקרב אותם רבנים, לפגוע ב'קדושת' הצבא, בקרב תלמידיהם" • "הם ימשיכו לדבוק בתיאוריות המשיחיות-גאוליות, לראות בבעתה את חניכיהם פורקים בהמוניהם כל עול"

אז גם אם את החלק השני, הקורא גם לקציני הצבא להישאר במסגרת הצבאית, הם לא מקבלים, הרי את החלק הראשון ולפיו אין מקום להתערבות רבנים בנושאים שהם מעבר לסדרי התפילה בבתי הכנסת, הם אימצו במלואו

רבני הציונות הדתית, זועקים כבר תקופה ארוכה, נגד המגמות ההרסניות שמוביל הצבא, מול היסודות הבסיסיים של היהדות. אותם רבנים הרואים בשירות הצבאי אידיאל נעלה, ומחנכים ברוח זו את תלמידיהם, מתקשים לשתוק לנוכח פריצת כל הגדרות והסרת כל המחיצות בצבא, הגורמות לפגיעה אנושה בערכי היהדות, גם בעיניהם של מי שאינם מחנכים ל'חומרות' מיוחדות, אלא חינוך יהודי בסיסי מינימלי. מדי פעם פורצת לה איזו סערה קטנה סביב החלטה זו או אחרת של שלטונות הצבא, אבל הסערה מסתיימת מהר. אותם רבנים הרואים בצבא את אחד הערכים החשובים ביותר בחייו של בוגר מערכת החינוך שלהם, אינם רוצים לנתק את הכבלים הקושרים אותם עם הצבא, ולכן הם מעדיפים לקבל הבטחות-סרק מפי אנשי צבא, ובלבד שיוכלו להשתיק את הסערה שחוללו.

כך, באיטיות אבל בעקביות, כובש הצבא עוד חלקה ועוד חלקה, מסיר גדר אחר גדר, בידיעה כי בסופו של דבר ישלימו אותם רבנים עם המצב החדש, ולא ינתקו את הקשר של המחנה הד"ל עם הצבא החילוני של מדינת ישראל. דבריו של ראש המכינה הקדם-צבאית בעלי הרב יגאל לוינשטיין, הם קצה הקרחון של תחושת אותם רבנים ומחנכים, מול התנהלות המערכת הצבאית, שאינה מתחשבת גם בדרישות המינימליות של מחנה הלאום הדתי, השולח את בניו לשרת ביחידות הבכירות ביותר בצבא. שפתו של אותו ראש מכינה, היא שפת ביבים. סגנונו מעורר בחילה. אבל מעבר לשפה ולסגנון, שאינם ראויים למי שנושא על עצמו תפקיד חינוכי, יש בהם כאב אמיתי של מי שרואה בצבא הישראלי, ערך יהודי כלשהו.

בכירי רבני הציונות הדתית, גם אלו שהסתייגו מהסגנון הבוטה, הרחובי והזול של הרב לוינשטיין, תומכים בדבריו. במכתב תמיכה אליו הם כותבים: "שמענו את דבריך היוצאים מן הלב ומבוססים על עובדות ועל מעשים. אכן, הנך עומד כראש חץ, להתריע על המגמות השליליות ההולכות וכובשות את צבאנו היקר (כך במקור!), צבא הגנה לישראל! גופים חוץ צהליים, בונים אג'נדות, הגורמות נזק רב ליכולת הלחימה של צה"ל. הגופים הללו פועליים באגרסיביות ומשתיקים כל קול ישר הנוגד את עמדתם. אנו מאמינים, שהמחאות לא ירתיעו אותך מלהמשיך ולהתריע על סכנה לצה"ל… הננו קוראים לראש הממשלה ולשר הביטחון, לשרים ולכנסת, להאזין לדברי האמת שבפיך, ולא להפקיר את צה"ל לגופים חיצוניים חסרי אחריות".

המכתב עובר כעת בין רבני הציונות הדתית, בתקווה להשיג כמה שיותר חתימות, אבל יש בו נקודה מעניינת: הרבנים הללו, נמנעים מלהטיל את האחריות לאותה הפקרות נוראה על בכירי הצבא, אלא על 'גופים חוץ צהליים', כאילו ויש מי שיכול להכתיב לצבא כיצד לנהוג, ואין זו אחריותו הבלעדית. הניסיון המגוחך להפריד בין שלטונות הצבא לבין ההחלטות המקוממות שלו, נובע מהחשש שעדיין קיים בקרב אותם רבנים, לפגוע ב'קדושת' הצבא, בקרב תלמידיהם. הרי אם מדובר במגמה מכוונת של הצבא, להביא להרס וחורבן ביסודות היהדות, כיצד זה יכול להשתלב עם החינוך הרואה ב'צבאנו היקר' ערך מקודש? איך יוכלו אותם רבנים להמשיך ולהטיף לתלמידיהם להתגייס ליחידות המובחרות ביותר בצבא, תוך כדי סיכון חייהם בפעולות המבצעיות המסוכנות ביותר, כאשר מדובר בצבא עליו נאמרו בתורת ישראל דברים ברורים ביותר: "ולא יראה בך ערוות דבר – ושב מאחריך"?!

היה מקום גם לשאול, מדוע בשלטונות הצבא, יש זלזול מוחלט בדעת אותם רבנים ומחנכים? מהיכן נובעת אותה גישה של חוסר התחשבות טוטאלית בדרישות בסיסיות של הפרדה וקורטוב של צניעות בנוסח המחנה הד"ל? התשובה לכך פשוטה: בצבא לא חוששים באמת שיקום איזה רב מאותו מחנה ציוני, ויקרא לתלמידיו לא להתגייס לצבא, משתי סיבות: האחת – איש מאותם רבנים, המגדלים דורות של תלמידים על ערכי הציונות ו'קדושת' הצבא, לא יקום ויודה על האמת כי מדובר בטעות, במשגה ובהונאה. השנייה – אותם רבנים חוששים שאיש מאותם צעירים פשוט לא ישמע להם. הרי רובם מתנגדים בגלוי לגיוס בנות לצבא, וגם אלו ה'מקילים' בעניין חמור זה ו'מתירים' את הגיוס, מתנגדים נמרצות לשירות קרבי, והמציאות בשטח שבנות רבות – הזוכות לגיבוי מהבית – פשוט 'מצפצפות' על הרבנים. וכי ממתי לרבני המחנה הד"ל, יש השפעה של ממש על הציבור שלהם? הרי מחנה שלם מחונך על ברכי ההשקפה ההרצליאנית, כפי שניסח אותה הוזה המדינה בספרו "מדינת היהודים": "לא ניתן כלל למגמות התיאוקרטיות של אנשי דת להרים ראש. אנו נדע להחזיקם בבתי הכנסת שלהם, כשם שנשאיר את קציני הצבא בקסרקטיניהם". אז גם אם את החלק השני, הקורא גם לקציני הצבא להישאר במסגרת הצבאית, הם לא מקבלים, הרי את החלק הראשון ולפיו אין מקום להתערבות רבנים בנושאים שהם מעבר לסדרי התפילה בבתי הכנסת, הם אימצו במלואו.

בצבא, כאמור, לא באמת חוששים מנתק מוחלט עם רבני המחנה הד"ל. הללו ימשיכו בכל מצב ובכל תנאי, לחנך את תלמידיהם לשירות צבאי מלא, גם אם הצבא יהרוס את קורטוב היהדות שהם קיבלו במהלך שנות לימודיהם במסגרות החינוך שלהם. הנתונים המתפרסמים מדי פעם, על אחוזי ההתפקרות של צעירי המחנה הזה – וסביר להניח שלשירות הצבאי יש חלק נכבד בתהליך הזה – לא זה מה שיגרום לאותם רבנים להכות על חטא ולהודות בטעותם רבת השנים. הם ימשיכו לדבוק בתיאוריות המשיחיות-גאוליות, לראות בבעתה את חניכיהם פורקים בהמוניהם כל עול ולהמשיך לרקוד סביב העגל הציוני ולשיר בקול רם את שירת: "להיות עם חופשי בארצנו". חופשי מן המצוות כמובן…

פורסם ביתד נאמן



2 תגובות

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

מיין תגובות
  1. 2

    המשך- ירחם על כתבי יתד..

  2. 1

    בס"ד
    נס שהם קוראים לו הרב.. ב"ה!!
    ד' ירחם עליהם