מעבר לאתר המותאם




מי ניצח בקרב על היהדות: הנשים, העשירים, העניים או המסכנים?

הרב אמיר קריספל No Comments on מי ניצח בקרב על היהדות: הנשים, העשירים, העניים או המסכנים?

דברי תורה יקרים מפנינים לשלחן השבת מאת הרב אמיר קריספל מנאמני ביתו של מרן הגר"ע יוסף זי"ע • והשבוע: על אמונה של מגורשת ספרד ומה הפן ההלכתי של מפקד האוכלוסין

הרב אמיר קריספל

"כי תשא… ונתנו איש כופר" (ל,יב)

כאן הזהיר הקב"ה את משה שאם ירצה לספור ולמנות את ישראל לא יספרם כך, אלא יקח מהם חפץ כגון מחצית השקל, ואח"כ ימנה את החפצים וכך ידע מניינם של ישראל. ודוד המלך ע"ה, מנה את ישראל ואז פקד אותם דֶבר כמ"ש בספר שמואל (ב, כד) ויסת את דוד בהם לומר לך מנה את ישראל. וע' בברכות (דף סב:) מה גרם לו להגיע לכך.ואמרו בגמרא (יומא כב:) "אסור למנות ישראל אפילו לדבר מצוה". ואמר רבי אלעזר (שם) "כל המונה את ישראל עובר בלאו" וכו'. ולכן במסכת בפסחים (דף סד:) מסופר שכאשר ביקש אגריפס לדעת מנין בני ישראל בענין הפסחים, נטל כוליא מכל אחד. ע"ש.

ובמסכת ביומא (דף כב.) שנינו שכשרצו לעשות גורל היו עושין ע"י שסופרים את הכהנים, והממונה אומר להם "הצביעו" ופירשה הגמרא, מה שלא ספר את גולגלותם אלא את אצבעותיהם לפי שאסור למנות את ישראל.

אולם צריך ביאור, מה הפרש בין אם מונה אותם את גולגולתיהם היינו הראש והפנים של כל אחד, לבין האצבעות הרי סוף סוף הוא מונה אותם בגופן, ולא על ידי דבר אחר כגון חפץ. ואולי י"ל שבתוך המקדש לא היה פחד מעין הרע ומשום דבר, לפי רוב האור והקדושה. ולכן היה אפשר למנות אותם ע"י אצבעותיהם. ומה שלא מנה אף בראשם "בגולגלותם", יש לומר הואיל והדבר מפורש בתורה בפרשתינו לכך לא מנו רק ע"י אצבעות.

אולם רבנו יוסף חיים בשו"ת תורה לשמה (סימן שפו) כתב שאלה, האם מותר לבעל הבית למנות את אורחיו כדי לדעת מניינם לידע כמה כפות יביא וכו' ומכיון שאסור למנות את ישראל, לכן אינו מביט בם, אלא מביט ברגלים וסופר כל שתי רגלים לאחד, ואז ידע מנינם, האם מותר. או סוף סוף הרגלים הם חלק מהגוף ואסור. והשיב הרב: מן המשנה ביומא (שם) שאמר "הצביעו" ולא ספר אותם רק את "האצבעות", הרי אע"פ שהאצבעות הנה הנם חלק מן הגוף, מותר. וה"ה כשמונה את "רגליהם" מותר. עכ"ד.

ובאמת, צריך להבין וכי מדוע מותר, הרי סוף סוף האצבעות והרגלים המה האדם עצמו. החידא כתב שכל האיסור הוא דווקא אם מונה את כל ישראל אבל אם מונה רק חלקם מותר.

ומובא בספר פרדס יוסף (עמוד שח.) שכתב שלא נאסר רק למנות "הגולגולת" או אבר אחר אשר "הנשמה תלויה בו", אבל אצבעות והרגלים שאין הנשמה תלויה בהם, לכך מותר.

והנה המנהג, שכאשר מתכנסים אנשים להתפלל ורוצה לוודאות כי יש עשרה לצורך התפלה, אזי מונים באמירת פסוק "הושיעה את עמך" וגו' שיש בו עשרה תיבות. ולכן מונים מספר. גם אפשר למנות ע"י הפסוק "עיני כל אליך ישברו" וגו', שיש בו ג"כ עשר תיבות. ועיין מגן אברהם (סימן קנו) ובתוספות רי"ד (יומא כב:). ולפי דברי רבנו יוסף חיים היה אפשר למנותם ע"י ספירת רגל או אצבע. אפס, כי נראה דעדיפא למנות במחשבה, היינו "להסתכל" ולמנות. [ושו"ר שכן כתב רבנו אליעזר פאפו בחסד לאלפים סימן נה אות יוד. ובפלא יועץ (מע' מונה) כתב עוד: דכשם שאסור לסופרם במספרים אחד שנים שלש וכו' כן אסור באותיות אלף בית גימל וכו']. ומרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א כתב בספרו יביע אומר חלק י' בענין מפקד האוכלוסין להקל, מכמה טעמים אולם עדיף לספור על ידי כתב שהמספרים כתובים מראש.

***

"ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרון״ (לב,ג)

כתוב במדרש תנחומא: הלכו בנ״י אצל הנשים [לקחת מהן את נזמיהן] עמדו עליהם ואמרו ח״ו שנכפור בהקב״ה שעשה לנו כל הניסים והגבורות האלו ונעשה עבודה זרה, כיון שלא שמעו להם ״ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם״ – ולא אשר באזני נשיהם. ובפרקי דרבי אליעזר(פרק מה) כתוב: שמעו הנשים ולא רצו ולא קבלו עליהן ליתן את נזמיהן לבעליהן. שאמרו להם לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל, לא נשמע לכם, ונתן להן הקב״ה שכרן בעוה״ז, שהן משמרות ראש חדש יותר מן האנשים, ונתן להן שכר לעוה״ב שהן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים ומי. ובטור (או"ח סי׳ תיז) מוסיף, שמעתי מאחי הרב יהודה טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד האבות, פסח כנגד אברהם, שבועות כנגד יצחק, סוכות כנגד יעקב, וי״ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י״ב שבטים, וכשחטאו בעגל נטלו מהם ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו החטא,

וכתב רבינו יוסף חיים בספרו ״בן איש חי״ (פרשת ויקרא) ולכך הנשים שלא חטאו בעגל הם זכו לר״ח יותר מן האנשים, ולכן נהגו בהם קדושה שלא לעשות מלאכה בר״ח אלא רק אוכל נפש בלבד, ובזה יובן הכתוב בקהלת (פ׳׳ז) ״ואשה בכל אלה לא מצאתי״ בכל אלה – היינו חטא העגל, שאמרו שם ״אלה אלוקיך שראל״, ע״ש עוד. אמנם המתבונן רואה, שההבדל בין הנשים לגברים לא היה כל כך גדול, שהרי ביארו הראשונים, הלא המה הרמבן והאבן עזרא והרשב״ם ועוד, שלא היתה לבנ״י בעשית העגל כוונה לעבודה זרה, שהרי מי הוא הטיפש, שיאמר על דמות שור שנעשה מהנזמים שהיו על אוזנו רגע קודם ״אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים״, אלא כוונתם היתה להעמיד מנהיג שימשיך להנהיגם בדרך במקום משה רבינו כפי שאמרו – ״קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו״ וגו׳ ורצו ליצור צורה שבו תהיה השראה אלהית – כח עליון, אשר יהיה להם למנהיג. אבל הנשים היתה בהן אמונה פשוטה, ללא חקירות ודרישות וללא פילוסופיה, אלא היו מאמינות בה׳ ובמשה עבדו, ולא ממציאות מעצמן דברים אשר לא שמעו מאת ה׳ או מנהיגיו, וכיון שאמר ה׳ ״לא יהיה לך אלהים אחרים על פני״ אז אין כל תרוצים לחפש דרכים להעמיד מנהיג אשר מלווה בסתירה לצווי ומאמר ה׳, ואמונה פשוטה כזאת אין כל רוחות שבעולם יכולות להזיזה ממקומה. כפי שהעיד החסיד יעב״ץ (בספרו ״אור החיים״ פ״& אליכם אישים אקרה, מגלות ספרד אני, אשר גורשו בעוונותינו הרבים והעצומים, ורוב המתפארים בחכמה ומעשים שונים כולם המירו את כבודם ביום המר, והנשים ועמי הארץ מסרו גופם וממונם על קדושת בוראם, עכ״ד.

וכתב המהר״ם חאגיז זצ״ל בספרו ״משנת חכמים", כל ימי הייתי מתקשה מה זה ועל מה זה שהאמא מקימה את הילד באור הבוקר, מקנחת את ידיו ומכינה לו ביד אחת פרוסת לחם וביד ימנית תופסת לו את ידו הימנית, ואומרת לו סגור עיניך ושים את ידיך עליהם ואמור אחרי מה שאני אומרת לך שמע ישראל וכף, מדוע מחייבת אותו לסגור את עיניו ולשים ידו עליהם, הלא העיקר הוא שילמד פסוק שמע ישראל ויאמר אותו, ומה צורך בסגירת עיניו?והנה אחר עומדי על דעתי, בררתי וראיתי בחוש הראות שמנהגן של ישראל, ואפילו דבר קל כזה תורה שלימה היא, דהנה לרמוז לילד שעיקר האמונה "בעיניים סגורות" ולא עפ״י טענה וחקירה, ועל זה אמר שלמה ״ואל תטוש תורת אמך׳ דהיינו, תורת היחוד שהאם מלמדת את בנה בעינים סגורות.

ומהי אמונה תמימה של יהודיה פשוטה אפשר ללמוד מהמעשה דלהלן: מסופו שבזמן גירוש ספרד, הייתה בין הגולים אשה אלמנה גלמודה ושני בניה עמה ברחו מספרד בעת הגירוש בספינה. באותה הספינה היו הרבה אנשים נשים וטף שיצאו עם הגירוש ובגלל העומס שהיה על הספינה היא נשברה, נטלה האשה את שני בניה ושמה אותם עליה ושחתה בים כדי להגיע לחוף מבטחים, אך באמצע הדרך נפלו ממנה הילדים לתוך הים וטבעו רח׳׳ל. כשהגיעה אותה אשה לחוף, נשאה ידיה כלפי מעל ואמרה: רבש׳ע, אני רואה שאתה רוצה לנסות אותי בכל האופנים לראות אם אפסיק להאמין בך, בתחילה לקחת את בעלי ממני, אח״כ גירשת אותי ואת בני מארץ מגורי, ואח״כ נשברה הספינה וטבעו בני בים, תדע לך רבונו של עולם, לא יעזור כלום לערער אמונתי, אני אאמין בך ואוהב אותך לעולם ועד ולנצח נצחים…

(כתוב בכתבי האר׳י ז״ל שכל בעלי התורה שבדורנו שהם נכנעים תחת נשותיהם, הסיבה לזה והסוד בזה כיון שבמעשה העגל הם לא מיחו בערב רב, ובגלל שהנשים לא רצו לתת את נזמיהן, לכן נשותיהם עכשיו שולטות בהם).



0 תגובות