1.
על פרשת אלאור אזריה נערמו תילי תילים של דעות ופרשנויות.

בגדול אפשר לומר שרוב אזרחי ישראל מתחלקים בין אלה שרוצים שיקבל חנינה לבין אלה שלא מבינים מדוע אסרו אותו לכתחילה. (חוץ מאנשי השמאל שכאשר יידרשו לבחור אם יהודי ישב בכלא או לא כולם יודעים במה יבחרו…)

ובאשר להתייחסות למעשה, אזרחי ישראל מתחלקים בין אלה שמאמינים שהוא הרג את המחבל מפני שחשש שיפעיל מטען, ולכן לדעתם צריך להסתכל עליו כעל גיבור ובוודאי שלא לכלוא אותו, לבין אלה שלא מאמינים לאלאור אזריה שחשב שהמחבל עומד להפעיל מטען. הם חושבים שהוא הרג את  המחבל בגלל שכעס עליו על שניסה להרוג את חברו והצליח לפצוע אותו, ובכן, גם החצי הזה רואה באלאור אזריה גיבור, לא מבין מדוע עצרו אותו מלכתחילה, וכעת יש לתת לו חנינה מידית. (חוץ מאנשי השמאל שדעתם ברורה וקבועה מראש לגבי יהודי שהורג מחבל לא רק אם זה האחרון עמד להפעיל מטען אלא גם  א ח ר י  שהפעיל אותו…)

אבל לי יש תזה אחרת, שככל שבדקתי, איש לא העלה אותה עד כה.

פרשת אלאור אזריה לא הייתה פורצת מלכתחילה אילו אלאור אזריה היה יודע דבר וחצי דבר על חכמת הפרצוף.

2.
אל תינטשו עכשיו. תנו לי להסביר את עצמי. למרות, שההסבר הכי טוב היה אם הייתם באים אליי לשתי דקות וצופים באיזו הצגה של כמה שניות. כמה הבעות פנים, וכבר הייתם מבינים בלי להכביר מילים.

אבל בגלל שאתם לא יכולים לבוא אליי, בטח לא חמשתכם, ומכיוון שאני בכלל בחו"ל, אני כן אכביר מילים. מה עוד, שיש לזה השלכות לחיים של כולנו ופוטנציאל שינוי חיובי אצל כולנו.

ובכן, אלאור אזריה לא היה נעצר ולא מועמד למשפט ואף היה הופך גיבור אם היה עושה את הדבר הבא: היו לו דקות ארוכות לתכנן את זה לפני ההתפרצות שלו. כל מה שהיה צריך לעשות זה להעמיד פנים של מופתע, חרד והסטרי, לצרוח "אימאל'ה הוא זז", לירות ואחר כך להמשיך לשאוג בהיסטריה בפרצוף מלא חרדה "ראיתם? ראיתם מה היה? תיזהרו אולי הוא עוד חי".

ארבע שניות. זהו.

אם כל זה היה קורה, כולם היו מרגיעים אותו, נותנים לו כוס מים, מזמינים לו רופא שירגיע אותו, ואולי אפילו נותנים לו צל"ש על התושייה שלו. הסרט שצולם על ידי איש "בצלם" כלל לא היה מתפרסם, מהאינטרסים שלהם, וגם אם כן, כולם היו רואים את "ההפתעה והחרדה" של אלאור ואת ההיסטריה, ועם זאת התושייה בה פעל. איש לא היה שופט אותו בכלל. תרתי משמע. (חוץ מהשמאלנים שבכל מקרה וכו')
במילים אחרות אלאור נעצר, נשפט וכלוא בגלל שהסרט הראה בחור די רגוע שפתאום לוקח נשק, נותן את הקסדה לחבר, כמו שאנחנו מניחים את הקנייטש על השולחן, מביא קליעה מדויקת למחבל באמצע הפוני, ולאחר מכן רגוע אש, אומר לכולם "הוא דקר את חבר שלי מגיע לו למות".

הלו אלאור, קצת כבוד לסיטואציה, (ולשמאלנים) מה כבר ביקשנו? קשה לך לצעוק? ניחר הגרון? טוב, עזוב את הסאונד, אל תצעק אבל לפחות תן לוק היסטרי, פרצופים. זה כל מה שרצינו ממך. המצלמה הייתה קולטת פרצופים וסוגרת לך תיק.

אה, וגם שתשתוק אחר כך. כי סייג לחירות שתיקה. רק פרצוף. לא בדקנו אם יש חכמה, אבל פרצוף בטוח יש.

3.
סיפור יהודי עתיק:
בתקופת אלף שבע מאות ושמונה מאות, היו כל מיני מלחמות בין פולין לרוסיה לרומניה והונגריה, והגבול היה משתנה חדשות לבקרים.
(אגב, אם מישהו רומני/פולני/הונגרי/רוסי אומר לכם "אני מהגבול", זה אומר שהוא בדיוק מאיפה שאתם חושבים שהוא, רק לא נעים לו)…
באחת העיירות נקבע הגבול בדיוק בין העיירה לבית הקברות. לפיכך, באו אנשי חברה קדישה בדברים עם שומרי הגבול והללו הסכימו לאפשר מעבר לצורך הלוויות בלבד.

יהודי אחד ממולח ראה בכך הזדמנות עסקית, הוא ארגון לו ים של סחורות להברחה, ומניין הלוויות קבוע ברובלים ספורים.

בכל יומיים היה מגיע לגבול, כולם צועקים "יושב בסתר עליון" ומובילים את המיטה שהייתה עמוסה לעייפה בסחורות יקרות שתיטמנה באדמה, ובלילה כבר יבואו "מבריחים קברנים" מהצד השני ויזכו לחזות ב"תחיית המתים".

זה עבד ככה חצי שנה.

אבל ביום בהיר אחד, בעיצומה של ההלוויה ניגש ראש המשמר ואמר, "תעצרו, אני רוצה לפתוח את הארון".

"מה לפתוח?" שאלו אותו, "זה לא בסדר, זה ביזיון המת, זה יגרום לך לקללה".

האיש לא הקשיב. הם נאלצו להניח את הארון. הקצין פתח אותו והסחורות קפצו משם בעליזות, ורק פניו של המבריח נראו כמו פני מת מהלך.

לאחר שהמבריח נעצר ונכבל החל לבכות ולהתחנן על נפשו.

ומה ענה לו הקצין: "ראה נא, הבטתי במשך ימים רבים אחרי ההלוויות שלך. לכאורה, הם היו אותן הלוויות עם אותם מנגינות ומילים, אבל משהו לא הסתדר לי. החלטתי לעקוב ואז הבנתי: בהלוויות בוכים. אני מתכוון כמובן בהלוויות של מתים, לא של סחורות. אנשים עושים את הדבר הטבעי ביותר. הם בוכים. אבל אתם לא בכיתם בכלל, ועם הזמן כבר אמרתם את המזמור שלכם (יושב בסתר…) בהתלהבות ובשמחה כזו, משום שידעתם באמת מה שמתחבא בארון. ההתנהגות שלכם גרמה לי גם לדעת מה מתחבא בארון".

"לסיכום", סיים הקצין: אם היית בוכה אז, היית צוחק עכשיו, שם בקצה השני של הגבול. אבל אתה צחקת? כעת אתה בוכה".
לתשומת ליבו המאוחרת של אלאור אזריה.

4.
אבי שיחי' נוהג תמיד להביט על חתנים תחת החופה ולומר: מי שמזיל דמעות תחת החופה, יהיו לו חיים שמחים". הוא לא אומר את צדו האחר של המשפט, אך הרעיון ברור: צעיר שמזיל דמעות תחת החופה זה אומר שהוא בוגר ומבין את הצעד הגדול והגורלי שהוא עושה, ואם הוא אחד שמבין ומביט על החיים ברצינות, ניתן להניח שגם ינהל את חייו ברצינות ובחשיבה בוגרת.

לעומת זאת, אחד שקורץ ועושה צחוקים ומנופף "אהלן" לכל עבר תחת החופה, ייתכן ולא קולט את גודל השעה ואת גודל המעשה, אז מילא הטקס, מה עם החיים שיבואו אחריו?

אגב, מומלץ בזאת להורי חתנים (וכלות) להעלות את הנושא לפניהם, כי אין מבוכה גדולה יותר מחתן ליצן תחת חופתו. כי גם אם אתה לא שם, לפחות שלא ידעו…

לתשומת ליבו המאוחרת של אלאור אזריה.

5.
השבוע הלך לעולמו יהודי עטוף ייסורים, הרב יהושע גריינמן ז"ל, ששימש במשך שנים רבות כגבאי בביהכ"נ איצקוביץ, תוך הארת פנים לכל אדם ואדם.

כחלק מתפקידו הוא נהג להכריז על הלוויות. בשלב כלשהו הגיעה האפשרות הידועה כיום להקליט פעם אחת ומכשיר מיוחד מכפיל את קריאתך ומשמיע אותה שוב ושוב.

ברם, הרב יהושע גריינמן המשיך לאמץ את מיתרי קולו ולהכריז ברמקול שוב ושוב בקולו הוא וללא ההקלטה.

פעם שאלו אותו: "ר' שוקי, למה אתה לא עושה כמו כולם. תקליט פעם אחת וגענדיקט".

ומה ענה רבי יהושע: "כשמישהו משלם לי מאה דולר, הוא מצפה שאתאמץ".

6.
אבל אנחנו כאן, ב"אות חיים", רוצים לקחת את זה למקום עוד יותר עמוק.

לאחר שהבנו את חשיבותה של "חכמת הפרצוף", הנכון ביותר זה לקחת את זה למקום בו אנו יכולים להשתמש בזה לטובה.

"טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב" (כתובות דף ק"י עמ' ב').

לפעמים כל מה שצריך לעשות כדי שהזולת יהיה שמח ומאושר זה פשוט פרצוף מאיר פנים.  הכוונה להראות פנים טובות. במחקרים שונים שנעשו התבקשו אנשים "לעשות פרצופים" שמחים או כועסים. ובתוך כך נעשו בדיקות שונות כדי להעריך את מצב רוחם. המחקרים העלו שאנשים שעשו הבעות שמחות (מזויפות) היו במצב רוח טוב אמיתי, שהיו לו השלכות על בריאותם הפיזית מול אלו שעשו הבעות כועסות שהמחקרים גילו נסיגה במצב רוחם ובריאותם.

ואם זה משפיע על אנשים שיודעים שהחיוך לא לגמרי אתי, על אחת כמה ועל אנשים שאינם יודעים זאת, ולוקחים את החיוך או הארת פנים כאמת מוחלטת, נקל לשער כמה זה תורם למצב רוחם ובריאותם.

7.
במאמר זה עסקנו בחשיבות שידור הבעות פנים (שהוקצן במקרה אזריה, אך מבחינתנו זהו כלי רב עוצמה שעשוי לשנות את חיינו לטובה בכל יום ובכל שעה) ונסיימו ב"קליטת הבעות פנים של הזולת".

"וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר, וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים. וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר, מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם". (בראשית מ, ו–ז)

יוסף הצדיק יושב בכלא למרות שהוא חף מפשע, ובכל זאת הוא לא שוכח דבר אחד – את הזולת. הוא מתעניין בשלומו של כל אסיר ואסיר, הוא אפילו לא ממתין שיתנו את צרותיהם אלא קורא את מצב רוחם דרך הבעות פניהם.

הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצוק"ל כותב על כך: "החכם רואה בכל איש ובכל חפץ את ייחודם וסגולתם הפרטית".

"כמים פנים אל פנים כן לב האדם אל האדם". ככל שנשדר הבעות פנים חיוביות ונתייחס להבעות הפנים של הזולת, ונגיב אליהן, כך נהפוך את העולם למקום הרבה יותר טוב משהינו.