- רדיו קול חי - http://www.93fm.co.il -

מה אתם יודעים על מפעל הצלת הילדים הגדול: עליית הנוער

בהיסטוריה של ארץ ישראל חקוקים בזכרון העליות השונות ארצה. "אעלה בתמר" – עליית יהודי תימן שהלכו רגלית מתימן לא"י, עליית תלמידי הגר"א, העליות ממזרח אירופה כדוגמת העליה הראשונה, השניה, השלישית ועוד. כמובן עליות יהודי עירק במבצע "עלי בבא" ועוד, עליית יהודי מרוקו והמבצעים הסודיים (בניהול אנשי המוסד) להעלאת יהודי אתיופיה. עלייה אחת שונה באופיה ובעיקר בסיבות ומועד היווצרה, הכוונה לעליית כוחם של הנאצים ימ"ש, בגרמניה. לתנועת העלייה הזאת נקדיש את כתבתנו. 10 דברים שרציתם לדעת על "עליית הנוער".

א. תחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, התנועות הנאציות והאנטישמיות משתלטות יותר ויותר על השלטון בגרמניה. הסובלים העיקריים הם הקהילות היהודיות. הנאצים קוראים להחרים את עסקי היהודים, מפטרים עובדים יהודיים בכל מוסד שהם משתלטים עליו ועוד. השנה 1932 קבוצה של נערים יהודיים פוטרו מעבודתם. באחת הקהילות היהודיות בברלין מכהן הרב ד"ר משה (מוריץ) יששכר פרייאר. רעייתו הגב' רחה פריייאר הינה פעילה נמרצת בקהילה. האנטישמיות ההולכת ומתעצמת בגרמניה מקרבים אותה לרעיונות הציוניים של עליה לארץ ישראל. בעקבות סיפור פיטורי הנערים העלתה רחה פרייאר רעיון: לארגן קבוצות של נוער יהודי בגרמניה ולשלוח אותם להתחנך ולעבוד בקיבוצים ובבתי ספר חקלאיים בארץ ישראל. הרעיון המרכזי הוא לימוד,עבודת האדמה וסיוע בגאול הארץ.

ב. רחה פרייאר מתחילה לשתף את רעיונה בקרב יהודי גרמניה וגם אוספת תרומות למימוש רעיונה. לצערה פניותיה למוסדות יהודיים ידועים כדוגמת הסתדרות העובדים בארץ ישראל, ההסתדרות הציונית בגרמניה, תנועת הנשים ויצ"ו ותנועת הנוער "עזרא" לא נענות. היא פונה לד"ר זיגפריד להמן, יהודי הידוע בגרמניה בעבודתו עם ילדים ונוער ומי שזכה לעלות ארצה בשנת 1926 יחד עם קבוצת ילדים ונערים יהודיים ולהקים כאן מוסד חינוכי לתפארת הידוע בשם "בית הספר החקלאי בן שמן". ד"ר להמן נרתם לעזרת גב' רחה פרייאר ובסוף שנת 1932 היא מעלה קבוצת נערים לבית הספר בבן שמן, כדי להתחנך כאן בארץ ישראל. הקבוצה נקראה "עליית הנוער". תחילתה של תנועה מפוארת, להצלת נוער יהודי משלטון הנאצים .

ג. רחה פראייר לא נחה בעקבות עלייתה של קבוצת הנערים הראשונה, אז פנתה אל הקונגרס הציוני העולמי שהתכנס בפראג (שנת 1933) זה בעיקרון אישר את רעיונותיה אבל,כשהציעה בשנת 1935 להרחיב את מפעל הצלת הנוער היהודי גם לאוסטריה, פולין וצ'כסלובקיה , דחו המוסדות הציוניים את הצעתה. כאן החובה לציין שני תאריכים בעלי חשיבות היסטורית בתולדות עמנו. ב30 בינואר שנת 1933 מונה אדולף היטלר ( ימשוש"ז) לקנצלר גרמניה . המוסדות הציוניים שמבינים היטב את העתיד לקרות,מקימים משרד אשר תפקידו העיקרי פעילות ליישובם של יהודים יוצאי גרמניה בארץ ישראל. לתפקיד ראש מפעל זה מונה חיים ויצמן וכמנהל המחלקה לעליה בסוכנות היהודית מונה ארתור רופין ( מי שלימים כונה בתואר אבי ההתיישבות ומעצבה בארץ ישראל) .החלטת ויצמן ורופין הייתה להעלות את הילדים ובעיקר הנערים לפני עליית הוריהם . מסיבות לא ברורות דיין עד היום ,הם פנו לגברת הנרייטה סאלד מי שייסדה ברצות הברית את "ההסתדרות הציונית הדסה" והייתה נשיאת הארגון לעמוד בראש "עליית הנוער".

ד. הנרייטה סאלד עלתה ארצה כבר בשנת 1920 והייתה מרכזת פעילות "הדסה" בארץ.הייתה חברת ההנהלה הציונית וגם שימשה כמנהלת הסוכנות היהודי. כשנוסד בארץ הוועד הלאומי , הגוף שהיה למעשה מעין ממשלה לאומית בא"י ובאישור השלטונות הבריטיים ששלטו אז בארץ. בוועד הלאומי ייסדה הנרייטה סאלד את המחלקה לעבודה סוציאלית ועמדה בראשה ( בפרפזה להיום היה זה משרד הרווחה בתקופה המנדטורית). ברי עתה מדוע פנו לגב' סאלד לעמוד בראש "עליית הנוער".בתחילה סרבה לבקשה , הוחלט לשלוח אותה לביקור בגרמניה וכשנוכחה במצב בני עמה לנוכח הצורר הנאצי, שוכנעה לקבל על עצמה התפקיד וכונתה כבר אז "אם עליית הנוער".הנרייטה סאלד השפיעה רבות על הצד האידאולוגי של תנועת עליית הצעירים וכן הייתה הרוח החיה בביצוע הצד המעשי בארגון.

ה. בהעלתם של בני הנוער מגרמניה הושגו כמה הישגים בו זמנית . בראש ובראשונם הצלתם מאיימת הנאציזם העולה , התיישבותם ברחבי ארץ ישראל,השקעה בשיקומם ובחינוכם להטמיע בצעירים, מתרבות אירופאית, את התרבות הארצישראלית וכמובן לעסוק בעיקר בפיתוח החקלאות בהתיישבות . הראשונים שנענו לאתגר הקליטה של חניכי "עליית הנוער" היו הקיבוצים. הערה: היו שהסתייגו משילוב הצעירים בקיבוצים ,אלה באו בעיקר מהתנועה הרוויזיוניסטית וכן נציגי התנועה הדתית "המזרחי". למרות ההתנגדות החלה זרימה של נערים עולים לקיבוצים דאז. נקבעה חלוקה של עקרונות שהותם והיא: עבודה ,לימודים ,ופעילות חברתית. הנרייטה סאלד קבעה כי החלוקה בזמנים תהא שווה. 4-5 שעות עבודה יצרנית ( בדרך כלל בחקלאות) 4 שעות לימוד שכללו לימוד יהדות מחד ולימודים כללים מאידך. הצד החברתי בלט באירגון קבוצות שנקראו "חברות הנוער" ( פעלו כמעט בנפרד מהנוער שנולד בקיבוץ). בייסוד חברות הנוער היה הצורך הנפשי להוות משענת חברתית של תמיכה הדדית "במקום" תמיכת המשפחה שנותרה בגולה. החובה לציין כי חברי הקיבוצים שרובם היו אז ילידי הגולה, נתנו את "נשמתם" ויכולתם כדי להביא את הנוער העולה להגשים עצמו בצורה חלוצית ולימים לייסד משפחתו בתוך הקיבוץ. היו קשיים בהתערות הצעירים בחברה הצעירה המקבילה להם בהתיישבות ורבים מילדי "עליית הנוער" מספרים כי עשו הכל כדי להידמות ל"צברים".

ו. בתחילת דרכה זכתה "עליית הנוער" בתמיכה של השלטון הבריטי בא"י. התמיכה הייתה בעיקר בהנפקת סרטיפיקטים ( אישור כניסה ארצה) לנערים. בתחילה לילידי גרמניה ובהמשך גם ממדינות אחרות בהן גברה הסכנה ליהדות המקומית . היו הליכי מיון לנוער שרצה להצטרף ל"עליית הנוער" . הגיל המינימאלי היה שהמועמד חייב להיות בן 15. היה צורך בבדיקה רפואית מדוקדקת ומעל כל אלה אישור בכתב של משפחתו . חובה להבין כי הסיבה העיקרית לקיום המיונים הייתה המגבלה של כמות הסרטיפיקטים שהי בידי הארגון לעליה ארצה.משפחות בעלות יכולת כלכלית התבקשו לשלם עבור ההפלגה ארצה ולעתים גם עבור מחנה ההכשרה שהוקם עוד בגרמניה עצמה. הקבוצה הראשונה של נערים שעלתה בתקופת ניהולה של הנרייטה סאלד הגיעה בינואר 1934 והופנתה לקיבוץ "עין חרוד" בחודש מאי אותה שנה הגיעה קבוצה של שומרי מצוות ואלה הופנו למה שנקרא אז "קיבוץ רודגס" שהפך לימים ליישוב הקיבוצי הדתי "קבוצת יבנה". ההמשך היה בהפניה מגוונת למושבים כדוגמת : נהלל וכפר חסידים , לבית ספר מקצועי שפעל בקיבוץ יגור .

ז. התפתחות נוספת בקליטות הנוער העולה ארצה הייתה הקמת הכשרות קיבוציות שמטרתן הייתה להכין את הצעירים לעליה על הקרקע, לעבודה חקלאית וכמובן להתארגנות חברתית להקמת יישוב חדש בארץ ישראל. מהכשרות אלה קמו למשל :"קיבוץ אלונים" או הקיבוץ הדתי בעמק בית שאן" שדה אליהו". בתלפיות שבירושלים הקימה "עליית הנוער" מוסד חינוכי לנערים צעירים יותר . היו אלה כעין "מכינות" לקראת המעבר לפעילות "הרגילה" שבהתיישבות של הנוער העולה. היה קושי עצום במפגש עם הנערים שקיבלו חינוך בגרמניה וחסרים את הוריהם ומשפחתם לידם לעומת הנערים הארצישראליים בעלי תרבות כה שונה. היו שחלומם היה להמשיך בהשכלה גבוהה כאן בארץ ( לימים הגשימו זאת ובהצלחה רבה) אבל צוק העיתים שינו את גישתם . רבים מהם הצטרפו לשורות ההגנה , הפלמ"ח וחלקם התנדבו לבריגדה היהודית שיצאה להילחם בצורר הנאצי ושותפיו במלחמת העולם השנייה. עד לפרוץ מלחמת העולם הגיעו ארצה במסגרת "עליית הנוער" כ5000 נערים ונערות . מעגל המדינות שמהם יצאו הנערים התרחב וכ10% מהעולים הצעירים הגיעו גם ממזרח אירופה. עם פרוץ המלחמה האיומה התווספו המוני בני נוער שהצליחו להגיע ארצה בדרכים שונות ומשונות. עליית הנוער קלטה כמה מאות מילדי תימן למעלה מאלף נערים מתורכיה 73 בני נוער מעיראק . הנרייטה סאלד שנושא הרווחה בוער בעצמותיה , החליטה לשלב נערות ונערים בני הארץ ,בעיקר ממשפחות מרקע מצוקה כלכלית במוסדות של הארגון ובכך לתרום גם בניסיון השתלבות כולם בבנין הארץ.ביסוד רעיונה של הנרייטה סאלד היה לחלץ ילדים ונוער ממשפחות מצוקה ולגדלם בהתיישבות העובדת תוך השקעה גדולה בחינוך ובתרבות העבודה.

ח. שני "אירועים" בלתי נשכחים בהיסטוריה היהודית הביאו לפעילות אינטנסיבית ב"עליית הנוער" . ה"פרהוד" בעיראק . פוגרום איום ונורא בחג השבועות 1941 בו נרצחו 179 יהודים ונפצעו רבים , הביא למהפך מחשבתי בקרב יהדות עיראק . הוקמה מחתרת בניהוג יוצאי עיראק שנשלחו מהארץ להציל את אחיהם ולהביאם ארצה . המשפחות נאותו לשלוח ילדיהם בדרכים לא דרכים ארצה וכאן נקלטו ע"י עליית הנוער . ה"אירוע " השני הוא תבוסת גרמניה וסיום מלחמת העולם השנייה ,כשבראש דאגתנו פליטי השואה . העלאת הילדים ובני הנוער האלה דורשים כמה וכמה כתבות. נזכיר למשל קבוצה מאד ידועה בשם "ילדי טהרן" ילדים קטנים , נערים ונערות שהועלו ארצה בדרכים עקלקלות ,חלקם הגדול שהתייתמו בשואה או לא ידעו אז מה גורל משפחתם . ויכוחים רבים היו בארץ בענין חינוכם ומקום קליטתם ( חינוך דתי או חילוני ועוד). הטיפול בקרויים ילדי טהרן הפך למסד לעתיד לקליטתם של ילדים ונוער פליטי השואה.

ט. "עליית הנוער" נתקלה בתופעה לא מוכרת ,הפליטים הצעירים לא זכו בילדותם לחינוך ולהשכלה . חלקם הוחבאו במנזרים ואצל משפחות לא יהודיות , חלקם היו במחנות ובמסתרים שונים. לארגון הקולט היו שתי משימות ענק . בראש וראשונה התמיכה הרגשית -הנפשית בילדים יתומים שעברו תופת שלא ידענו כמותו, יתומים ללא משפחה תומכת. האתגר השני הצורך להעניק להם חינוך מהמסד ועד הטפחות. הקונגרס היהודי שהתכנס בשנת 1946 בעיר בזל שבשוויץ, החליט כי כל יתום יהודי עד גיל 17 רשאי וזכאי להיקלט במוסדות "עליית הנוער". המוסדות הציונים יסדו "בתי עליית הנוער" מיוחדים באירופה, לקליטה ראשונית והכנה לקראת העליה ארצה. יש לציין שהבעיה העיקרית הייתה מניעת אישורי העלייה, גם מפליטי השואה ( ראה סיפורה של אניית המעפילים אקסודוס) להגיע לארץ ישראל . רשעות שטנית של המנדט הבריטי. הייתה גם בעייה למוסדות בארץ למצוא מקומות מתאימים לקליטת אלפי הילדים ובני הנוער . מסיום מלחמת העולם השנייה ועד להכרזת העצמאות של מדינת ישראל נקלטו בארץ כ15000 ילדים מאירופה, מסוריה, מתימן ומלבנון .

י. קמה מדינת ישראל וזרם העולים היה הלך וגבר . תנועה גדולה של עליה בשנות ה50 וה60 מארצות צפון אפריקה: מרוקו, טוניסיה, אלג'יר. לא היה כאתגר הזה בפני "עליית הנוער" לקלוט ילדים ונערים מכל קצווי תבל. האמת חייבת להאמר כי בתקופה זו הילדים והנוער הגיעו ארצה מלווים בהוריהם ובמשפחתם הנרחבת. הרכב הבאים בחינת עליית הנוער היה כי למעלה מ75% מהבאים היו מארצות מוסלמיות . עובדה שדרשה מהארגון לשנות את אופי פעילותו."עליית הנוער" השקיעה סכומים גדולים בהקמת מוסדות חינוך, כפרי נוער, בתי ספר מקצועיים או חקלאיים. הקמת "חוות גדנ"ע" , "מרכזי נוער" ( אלה שלימים הפכו למה שקרוי היום מתנסים). אחד הנושאים שחייב טיפול מסיבי היה יצירת קשר שונה בין הילדים והנוער להוריהם . הילדים שהפכו מהר מאד ל"צברים" בשפתם ובהתנהגותם בעוד שההורים התקשו במה שנקרא אז "קשיי קליטה". ב4 השנים הראשונות מקום המדינה , טופלו מעל 27000 ילדים ובני נוער ע"י "עליית הנוער" . הפעילות האינטנסיבית והמתמידה הייתה המניע והסיבה כי מדינת ישראל העניקה את "פרס ישראל" לחינוך למוסדות "עליית הנוער". בעז"ה העליה ארצה נמשכת מתפוצות שונות. עליה של מעלה ממליון עולים מברית המועצות לשעבר, העליה מאתיופיה , העליה מדרום אמריקה ועוד ועוד. בשנת 1996 נסגרה,מסיבות תקציביות, פעילות "עליית הנוער". הסוכנות היהודית העבירה הטיפול לאחריות האגף לחינוך התיישבותי של משרד החינוך . כ-350000 בוגרי "עליית הנוער" גאים ובצדק על דרך קליטם והתערותם במדינת ישראל . החובה לזכור את המייסדות הגב' רחה פראייר ( יוזמת הרעיון) והגב' הנרייטה סאלד שהשבוע ( ל' שבט) ציינו את יום פטירתה .