ספרי התנ"ך משלי וקהלת, אותם כתב שלמה המלך החכם מכל אדם, הרבו לכתוב על נושא "המוסר". במשלי (פרק א' פסוק ח') נאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך". נזכיר את שנאמר בספר דברים (פרק י"א פסוק ב'): "וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלוקיכם ,את גדלו את ידו החזקה וזרועו הנטויה". מהו המוסר ? זוהי הדרך וההבחנה הניתנת לנו להבחין בין ההתנהגות הרעה לזו הטובה . המוסר נותן לנו הכללים והערכים לחשיבה האנושית . ביהדות האמונית היה מנהיג רוחני שיצר את "תורת המוסר". 10 דברים שרציתם לדעת על רבי ישראל ליפקין מסלנט (סלנטר) זצ"ל.

א. בן נולד לרבי זאב וולף ליפקין ולרעייתו לאה, בעיירה זאגורי שבצפון ליטא ונקרא שמו ישראל. אבי הילוד רבי זאב וולף היה רבה של העיירה זאגר וכיהן גם כרב היישובים טלז וגולדינגן. בין כתביו "הגהות בן אריה" על התלמוד שהודפסו בהוצאת וילנה. בנו ישראל התגלה כבר מגיל ילדות כעילוי , בעל שכל חריף וייחודי ולכן שלחו אביו כבר בגיל 12 ללמוד תורה בישיבת סלנט. מורו ורבו בישיבה היה הרב צבי ברוידא. כנער בגיל 14 נישא לביתו של רבי יעקב הלוי אייזנשטיין מסלנט, מצאצאי השל"ה הקדוש.לאחר נישואיו המשיך ר' ישראל ללמוד בישיבה שבסלנט, שם ברב יוסף זונדל, מי שהיה תלמידו המובהק של רבי חיים מוולוז'ין .

ב. הפגישה עם הרב זונדל הותירה רושם רב על האברך הצעיר ר' ישראל ליפקין. מורו זה הייתה עבורו ההתגלמות של טיפוס תלמיד חכם ,זה הבקעא בעומקי סוגיות התלמוד יחד עם עבודת ה' והשקעה רבה ומיוחדת של ענייני היראה. רבי יוסף זונדל היה "מצווה" על תלמידיו ללמוד מוסר. הסבריו כיוונו לכך שאי אפשר להתייחס ליראת ה' כדבר הצומח מעצמו ובא מדרך הטבע. לא מספיק שלאברך תהא התפעלות הנפש אלא עליו להשקיע בלימוד העבודה המוסרית. רבי ישראל אימץ לעצמו את הרב זונדל כרבו המובהק והחל לנהוג בדרכיו וכן להעביר הלאה את נושא לימוד המוסר . באופן מחקרי והיסטורי היה הרב יוסף זונדל מי ששם את המסד למה שנהיה ונקרא בהמשך, בעזרת תלמידו ר' ישראל ל"תורת המוסר".

ג. חייו של רבי ישראל מסלנט היו בסממן של נדודים . מסלנט עבר לווילנה ושם התמנה כראש ישיבת ווילנה. ( 1840 עד 1848). כראש הישיבה לא ראה עצמו רק כמנהיג הרוחני של תלמידי הישיבה אלא של הקהילה כולה. המאפיין הבולט בניהוגו היה כושרו כנואם מוכשר. הדרשות שנשא בהתלהבות יתר משכו אלפים . כמובן שבהתלהבותו בדרשותיו התרכז בשני נושאים עיקריים : המוסר וקיום המצוות שבין אדם לחברו .בעקבות דרשות אלה הפך רבי ישראל לדמות מאד פופלרית בעיר ווילנה .

ד. רבי ישראל לא עסק בהקמת ישיבות חדשות אלא ייסד וכונן מה שהיה קרוי אז "מוסר שטיבלאך", בכל פינה שרק יכול היה. מקומות בהן איפשרו ליהודי להכנס ולו לזמן קצר ביותר כדי לשמוע שיחה או ללמוד משהו בעניני מוסר. זו גם הסיבה שרבי ישראל לא עסק בכתיבת ספרים אלא התרכז והרבה לפרסם דרושים ומאמרים שכל עניינם נושא המוסר. נהג היה לשלוח מאמרים אלה לחבורות המוסר השונות. רבי ישראל רצה להגיע דווקא לבעלי הבתים ולעמך ולאו דווקא לאלה שהגו בתורה יומם ולילה בישיבות. כתובים אלה לא חיפשו חדשנות אלא כדי להתקרב בייעודם להמונים ,כללו רעיונות מוכרים בעלי חשיבה עשירה בחיי האדם זו שמטרתה החדירה לעומק נפש האדם. עיקר המטרה הייתה להדריך את הקורא בעבודת ה'.

ה. רבי ישראל ראה במטרת המוסר בעיקר עיצוב האישיות של האדם . דרש להפנים את הלימוד ורק אחר כך להרחיבו לתחומי חיים נוספים . רבי ישראל היה ריאליסט והבין שקשה או אי אפשר לשנות את טבע האדם ואת מה שכינה : כוחותיו הכהים" . המגמה בהתרכזות בלימוד מוסר הייתה לדעתו לכבוש את היצר ולאלף את המידות הרעות, ספק הייתה לו אם האדם יכול לתקנם באמת. המוסר וההתעמקות ברעיונותיו הוא הרצון לשפר את אשר ניתן ולא לחיות באשליות של נסיון היטהרות מדומה . רבי ישראל למעשה היה פסיכולוג שהבין וידע את נפש האדם ואת אפשרויותיו למעשה. בהחדרת התורה המוסרית היה רבי ישראל משתמש ומתבסס על כתבים של מנהיגים רוחניים . היה מצטט מתוך "חובת הלבבות" של רבינו בחיי ומ" מסילת ישרים" של רבי משה חיים לוצטו.

ו. אנו חייבים לשאול עצמנו מה היה הרקע לעוצמה האדירה של הסלנטר להחדיר ליהודים את תורת המוסר . לשם כך חייבים לזכור מה קורה ביבדות באותה תקופה של מחצית המאה ה19. תנועת ההשכלה החלה להתרחב ,בעיקר בליטא . דברי המשכילים השפיעו בעיקר על הדור הצעיר . רבי ישראל ראה בהשכלה נסיון לצמצום היהדות ולסגת מדרך מקוריותה השלמה. רבי ישראל מסלנט ראה ובכל מודו בתנועת המוסר תנועה שתחזק את היהודי באמונתו השלמה, בהשקפת עולם ובמחשבה האלוקית. המוסר מהווה גדר חזקה יותר של חוק ומשפט הרבה מעל ומעבר לרק קיום מצוות עשה ואל תעשה. המוסר יביא ויגרום למצב של : שלמות התורה, המעשים ושלמות האדם.

ז. תנועת המוסר התנגדה בחירוף נפש ונלחמה באלה שהיו מקיימים מצוות ידועות בלבד. שהיו מבחינים בין מצווה חשובה כביכול למצווה פחות חשובה, אלה שהיו מסווגים את העבירות לקלות ולעבירות חמורות . תורת המוסר שמה בראש מעייניה את "שלמות התורה". שומר מצוות חייב להרחיב ולהשלים כל האמור בתורה ככתבה וכלשונה . שלמות התורה היא החובה לקיים מצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום הן במחשבה והן במעשה. לא יכול להיות שהמקפיד כעל שמירת שבת , הלכות כשרות , מקפיד על איסור חמץ בפסח ומנגד ח"ו יקל על עצמו מהלבנת פני חברו, משימוש בלשון הרע וכד'. תורת המוסר בדרישה לשלמות התורה דורשת מאיתנו לקיים מצוות אהבת הרע, רדיפת צדק , עשיית הישר והטוב , קיום מצוות הצדקה וגמילות חסדים בדיוק באותה רמה והתמדה של קיום מצוות השבת, הנחת תפילין, קריאת שמע ועוד. מסחר הגון, הארת פנים לכל אדם שיחה מנומסת היא מצווה ככל המצוות , זוהי השלמות

ח. כמו שלמות התורה דרשה תנועת המוסר גם שלמות המעשים. זו הייתה ההכוונה לא להפוך קיום מצווה בחינת "מצוות אנשים מלומדה" , לא לקיים מצוות כאילו שגרה היא. לקיום מצווה חייבת לבוא הקדמה של כוונה ומחשבה . מעשים חייבים להתבצע בכנות מושלמת ובאמת פנימית. רבי ישראל מסלנט הביא דוגמא לחוסר שלמות המעשים והמצוות את היהודי העוסק בחודש אלול בענייני תשובה, אומר סליחות ומתענה,אבל אינו נותן תשומת לב לחרטה אמיתית על מעשיו בעבר, על וידוי על חטאיו והעיקר על קבלה לתיקון בעתיד. אם לא אלה אין שלמות בתשובה. או לחילופין אלה העוסקין לקראת הפסח, בקירצוף ובניקוי ,שלא יהא גרגיר של חמץ , אבל אינם מבטלים ואינם מוכרים בלב שלם את "החמץ הגמור" שברשותם. ובאשר לשלמות נוספת בתורת המוסר היא: "שלמות האדם". הכוונה שלשלמות האישית לשלימות הדעת והמידות ,חינוך האדם למוסריות עליונה, זו הנקנית בעמל ובהתאמצות עד שיגיע האדם לקניין מוחלט. הסלנטר כיוון תורה זו לא רק אל העם הפשוט אל העמך אלא דרש גם מתלמידי חכמים ולעוסקים מדי יום בתורה ,לשפר את מידותיהם ותקן מעשים רעים שלא תמיד מודים בהם.

ט. בשנת 1849 עזב רבי ישראל את ווילנה ועבר לקובנה. תחנתו הבאה הייתה בעיר קניגסברג שבפרוסיה המזרחית (כיום קלינינגרד שברוסיה). ממקום זה פירסם רבי ישראל כתב עת שעסק באתיקה היהודית, חלק מתורת המוסר הרחבה שלו. חזר לליטא ובשנת 1879 ייסד כולל אברכים בעיר קובנה . במסעותיו הגיע גם לפריז-בירת צרפת וגם משם המשיך להפיץ את תורתו בדגש על מערב אירופה. בנוסף על פועלו בהפצת תורת המוסר, ראה ייעוד גם הבאה לידיעת העולם את מהות אוצרות הגמרא . לשם כך חיפש כל דרך לתרגם את התלמוד לשפות אירופיות . פרוייקט שכזה דרש אמצעים פיננסיים גדולים ולכן מימוש רעיונו זה לא צלח.

י. רבי ישראל שאף בכל מאודו לשלב את לימוד תורת המוסר בכל הישיבות בנוסף ומעבר ללימוד הגמרא. החובה ההיסטורית היא להסביר כי הייתה גם התנגדות קשה וחריפה לתורתו של הסלנטר. התנגדות זו נמשכה שנים רבות , במיוחד בקרב מנהיגי התנועה הרבנית-ליטאית. כרוז שיצא לאור קרא ל"מלחמה" כנגד תורת המוסר. על הכרוז חתמו גדולי תורה בליטא כדוגמת: רבה של קובנה הרב צבי הירש רבינוביץ,רבה של סלובודקה הרב דנישבסקי, רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפוניבז' ועוד ועוד . למרות האמור חדר לימוד תורת המוסר לישיבות רבות והשיעור, כמובן ההתאמה למלמד, היה מאד אהוב על האברכים . המחלוקת הנ"ל חלפה ועברה כלא הייתה. כיום כמעט בכל הישיבות ישנו הקרוי:"סדר מוסר" ( מלבד ישיבת בריסק), וישנם שיעורים רבים בנוסף לישיבות בנושא תורתו של הסלנטר תורת המוסר. רבי ישראל מסלנט חזר לעיר קניגסברג ושם נפטר בכ"ה בשבט תרמ"ג ( פברואר 1883) השבוע לפני 134 שנה . תורת המוסר היא מצבת נצח לפועלו.