אם רוצים ללמד אותנו ענווה למה לא קיבלנו את התורה בבקעה?

    אמיר קריספל No Comments on אם רוצים ללמד אותנו ענווה למה לא קיבלנו את התורה בבקעה?

    אמרות ודברי תורה מתוקים על הפרשה מאת רבי אמיר קריספל מנאמני ביתו של מרן הגר"ע יוסף • והשבוע חשבון מתמטי של הבן איש חי, והלכות הזכרת שם ה'

    הרב אמיר קריספל
    9:52
    29.03.24
    הרב אהרן לוי No Comments on מלכודת גיוס החרדים \\ פרשת צו עם הרב אהרן לוי

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    ״וירד ה' על "הר סיני״ (יט, כ)

    מובא בגמרא במסכת סוטה (דף ה' ע"א) תלמיד חכם צריך שיהא בו (גאוה) אחד משמונה בשמינית. דהיינו 1/64 (כי 8כפול 8 שווה 64 ) צריך להבין איך הגיעו חז"ל ומהו החשבון של שמינית שבשמינית ?

    מובא בשם רבינו יוסף חיים זצוק"ל מבגדד שכתב שחשבון זה מכוון בדקדוק עצום מאוד, דהנה אמרו בגמרא (סוטה ה.) אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הקב״ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני. לכאורה אם ללמדנו מדת ענוה רצה ה׳ מדוע השרה שכינתו בהר, היה לו להשרות שכינתו בבקעה או במישור ובזה היינו לומדים את מדת הענוה? אלא מזה מוכח שצריכים מעט גאוה, ולכן השרה הקב׳׳ה שכינתו דווקא על הר נמוך ולא בבקעה.

    ומהר סיני למדו את החשבון של שמינית שבשמינית, והוא, שמובא בגמרא (מגילה כט.)בשעה שבא הקב״ה ליתן תורה היו ההרים רצים ומדיינים אלו עם אלו, זה אומר עלי התורה ניתנת וזח אומר עלי התורה ניתנת וכן הר תבור רצה שיתנו את התורה עליו. והנה מובא (במסכת ב״ב עג־) שהר תבור היה ארבע פרסאות וכל פרסה היא ארבעה מילין אם כן הר תבור גובהו התנשא לגובה של 16 מילין, וכל מיל הוא 2000 אמה, נמצא בסך הכל שהר תבור היה 32,000 אמות, והר סיני גובהו היה 500 אמה כמובא במסכת מידות (פרק ב' משנה א') נמצא אם שהר סיני הוא חלק 64 מהר תבור,( 64 כפול 500 = 32000 ) מזה למדו חז־"ל שתלמיד חכם צריך שתהיה לו שמינית שבשמינית גאווה שהוא חלק 64. מזה שהקב"ה לא השרה שכינתו על בקעה. אלא על הר סיני שהיה גבהו חלק 64 מהר תבור.

    ויש שביארו את המושג של שמינית שבשמינית עפ״י הגמרא במסכת בבא בתרא (דף צ' ע"א) שאומרת: שמינית שבשמינית הוא המשקל הקטן ביותר, והוא הנקרא קורטוב. שהוא 1/64 מהלוג וזה שהתכוונו חז״ל ששיעור היוהרא לתלמיד חכם צריך להיות המידה הכי קטנה שבמדות, שתתבטל ברוב.

    הגאון מווילנא ביאר בדרך רמז כי הפרשה השמינית שבתורה היא ־ ״וישלח״, והפסוק השמיני בפרשה זו הוא ״קטונתי מכל החסדים״, רמז שת״ח הגם שיש לו במה להתפאר ובמה להתגאות, צריך לומר קטונתי מכל החסדים שחקב״ה עושה עימי, וזוהי כוונת חז״ל ״שמינית שבשמינית״.

    הגאון ר׳ יהונתן אייבשיץ זצ״ל בספוו ״יערות דבש״ (חלק א' דרוש יט) ביאר, כי במזמור אשרי תמימי דוך ישנם שמונה פסוקים מכל אות. אות ח' היא השמינית בסדר. ואחד מהפסוקים: ״חבר אני לכל אשר יראוך" וזו המידה שצריך להיות בתלמיד חכם שיהיה חבר לכל יראי השם וחושבי ולא יחשוב מה לי ולהם, אני גדול ותלמיד חכם חשוב, ואין מכבודי להשתתף עם אנשים. אהיה נחבא אל הכלים במה אני יחשב. כי אין גאווה לפני המקום, וצריך להתחבר לכל אשר יראי ה' ולא משנה באיזה מעמד ולאיזה קהילה הם שייכים.

    *********

    "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא" (כ' ו')

    בפרשתנו הדיבר התשיעי מעשרת הדברות הינו "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא". הנשבע שבועת שווא בשם ה' עובר על ציווי זה, וישנו עוד פסוק "את ה' אלוקיך תירא" אמרו חז"ל מכלל היראה שלא להזכיר שמו הגדול כי אם בדרך שבח והודאה אבל לא לבטלה,מה הדין כשמוזכר שם ה' בדרך לימוד בגמרא או במדרשים האם מותר וראוי להזכיר את שם ה' ככתבו? ומה הדין בדרך שירה?, והאם יש תקנה למי שבירך בטעות ברכה עם שם ה'?

    בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן רטו סעיף ד) נפסק, שאדם המברך שלא לצורך (כשאומר את הנוסח ברוך אתה ה' וכו' במקום שלא חייבוהו חכמים לברך), עובר על איסור הזכרת ה' לשווא. (ואסור לענות אחריו אמן), וכתבו הפוסקים שכל זה דווקא אם מזכיר את שם ה' בדרך ברכה, אבל אם מזכיר בדרך לימוד, פסוקים שמוזכר בהם שם ה', כתב מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זיע"א, שאפילו שזה רק חלק מפסוק אפשר וראוי לומר שם ה' ועדיף להמשיך ולקרוא פסוק שלם, אולם כשאומר נוסח של ברכה דהיינו ברוך אתה ה' וכו', גם בדרך לימוד אסור לומר עם שם ה', אלא צריך לומר ברוך אתה השם (ואסור לומר אדושם) אלוקינו וכו', ובדרך שיר ונגינה כתב בספר "כף החיים" שבשמחות הרשות "לא תעשה כזאת בישראל" להזכיר שם ה', אולם בשבתות וימים טובים שמזמרים שירות ותשבחות לה' בדרך כבוד ויראת שמים, כשמוזכר שם ה' אפילו שלא בדרך פסוקים שלמים מותר להזכיר את שם ה'.

    ואם התחיל לברך, וקודם שסיים את הברכה נזכר שאינו אמור לברך וברכתו לבטלה, הדין הוא כך: אם אמר רק ברוך אתה ה', יסיים "למדני חוקיך" [כי רצף המילים "ברוך אתה ה` למדני חוקיך" הם פסוק בספר תהילים (ומותר לומר פסוק עם שם ה` כדלעיל)]. ואם התחיל לומר גם מילת "אלקינו": אם הספיק לעצור כשאמר רק "אלקי" (בלי "נו"), יסיים "ישראל אבינו מעולם ועד עולם" (שכך לשון הפסוק, ברוך אתה ה' אלקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם), אך בכל זאת יוסיף ברוך שם כבוד מלכותו וכו' (ככל אדם שאמר ברכה לבטלה), כי אין כאן פסוק שלם, אולם אם בירך את כל הברכה לבטלה, נפסק בשו"ע סימן רו סעיף ו, שהמברך על פרי ונפל מידו וכו', ונמצא שברכתו לבטלה, יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ובטעם הדבר יש שתי הסברים,"יש שכתבו" מפני שהוציא שם שמים לבטלה, לפיכך צריך לקבל עליו עול מלכות שמים". דהיינו מכיוון שהזכיר שם שמים לבטלה וזלזל, מקבל על עצמו עול מלכות שמים כמעין תשובה. "ויש שכתבו" שאמירת ברוך שם כבוד וכו' "פועלת" בצורה זו, שכיוון שכעת ממשיך ומשבח ומפאר את השם, נמצא למפרע שמה שהזכיר שם השם, אין זה לבטלה, ולכן מיד כשטועה צריך לומר ברוך שם כבוד וכו', וה' ברחמיו יצילנו משגיאות ויראנו ברחמיו נפלאות.



    0 תגובות