בדרך הנשימה שלי נעתקת כמה פעמים וחוזרת לעצמה, אני מכריחה את עצמי להסתכל בכביש שלפני ובמראות הצד ולא נכנעת לנוף המרהיב שנראה כי יד אלוקים נגעה בו ברמה אישית.

הגאיות הוואדיות המנהרות הצריחים יוצרים פסטורליה מושלמת ושלווה ברוכה, ואז נוחתת לה אבן ועוד אבן, והחלון מתנפץ והחלום מתנפץ ומותיר אחריו רסיסים של תקווה ושל כאב ושל פחד, כן פחד ככה קוראים לזה.

ברוכים הבאים לעיר התורה בערי יהודה ביתר עילית.

אזור משולם , אוויר ירושלמי, אווירה תורנית ואיום אחד מציק 'חוסאן'.

מזה שנים שיחסי השכנות בין תושבי הכפר חוסאן (כפר? כמעט עיר!) לתושבי ביתר מהווים סוג של אידאליה מושלמת ודוגמא לאיך מנהלים חיים משותפים ומהוגנים.

תושבי ביתר רוכשים שם כל דבר בחצי מחיר, קבלנים נהנים מיחס vip ,רכבים מקבלים שם פינוק דה-לוקס .

והפוך, תושבי 'חוסאן' מתפרנסים בעבודות שונות אצל שכניהם בביתר עילית, קבלנים ערבים פועלי בניין ועובדים במגוון משרות כמו רשתות מזון,תבאורה וכד'.

אוטפיה במיטבה.

ואז מגיע האבנים לגמריי בהפתעה (או שלא?).

לפעמים ממטרים לפעמים בודדים אבל זה לא מפסיק, וזה מציק וזה מפחיד והכי גרוע שזה הפך לשגרה.

כאקט מחאה ובנסיון לשינוי מחליט רה"ע רובינשטיין לעשות מעשה ולהתייצב בראש הפגנת תושבים גדולה מול חוסאן ועל כביש 375

רובינשטיין: "אני שומע כבר חודשים ארוכים הבטחות. יש לי הערכה עצומה לצבא ולמשטרה. אני מלא הערכה לפעילות הרבה של מח"ט עציון ידידי רומן גופמן ומודה לו על המאמצים הכבירים שעושה. שנים רבות לא היה לנו בגיזרה מפקד מוערך כמותו. אולם למרות זאת איננו יכולים להמשיך להיות ברווזים במטווח. המצב הנוכחי לא יכול להימשך עוד אפילו יום אחד".

פניתי למספר נשים תושבות ביתר עילית לשמוע את חוות דעתן המלומדת ותחושתן לגבי המצב שקורה בעיר :

כתושבות ביתר עילית מה יש לכן לאמר על המצב עם 'חוסאן'?
שרה: אני תמיד אעדיף לנסוע בדרך המפותלת יותר מאשר בכביש המהיר מפחד, לצערי בני משפחתי 'זכו' פעמיים לזריקת אבנים כואבת ואעדיף עוד רבע שעה נסיעה מאשר חשיפה לסכנה.
פרידה: נמאסססס, מוטב ששבוע לא ייתנו לאף תושב חוסאן להכנס לביתר ואז נראה אם זריקת האבנים תימשך.
פנינה: לא מפחדת, לכל אבן יש כתובת ומה שנגזר עליי משמים יקרה גם אם אסע דרך צור הדסה.

מי לדעתכן זורק את האבנים הרי ברור שאלו שמתפרנסים מכם לא יהינו להרים אבן:
שרה: זה לא משנה, ברגע שזה קורה נראה שכח ההרתעה בעייתי ולצבא אין שליטה על מה שקורה בכפר.
פרידה: ברור. אלה השאבאב שחי בכפר, נוער שוליים שמסתובב נטול מסגרת ואין עליהם שליטה ואלה התוצאות.
פנינה: כל אחד פוטנציאל לזרוק , לא חושבת שזה שהם מתפרנסים מאיתנו מהווה פקטור לטרור שלהם מולינו. ורק כח הרתעה חזק יכול לשנות את התמונה.

הפגנת ראש העיר תהווה מפגן כח וחוזק אל מול הצבא בכדי שיאבטחו את הציר קצת יותר וייכנסו לכפר להשליט סדר. באם יידוי האבנים ייפסק? לאלוקים פתרונים.