לפני כשנתיים פרסמתי טור שהכיל 20 סיבות למה לא אתמודד בבחירות לכנסת.

הסיבה התשיעית ברשימה הייתה:

"כי גם אם אפתח מיזם חיובי- תמיד יהיו כאלה שימתחו עלי ביקורת שלילית"

הסיבה העשירית הייתה:

"כי גם המעטים שיעריכו את פעילותי- ירצו בסופו של דבר 'שאסדר להם משהו'".

במבט לאחור מסתבר שצדקתי כי נראה שהאנשים שמקבלים יותר אש מכבאים זה פוליטיקאים שמנסים לעשות דברים טובים, ואלה מהם שמצליחים בדרך נס לשכנע את הציבור שאינם פועלים ממניעים אישים או מחפשים דרך להבטיח את הקדנציה הבאה יקבלו כמעט מדי שעה פניה ממישהו שרוצה רק "טובה אחת קטנה"… שהופכת מהר מאד להוראת קבע לשנה עם אופציה להארכה.

לנוכח ריבוי מקרים כאלה אי אפשר שלא לתהות: האם אנו חיים במציאות מפחידה בה אין יותר אנשים שעושים מעשים טובים, ללא נגיעות אישיות ובלי כל תהיה מצדם או מצד אחרים מה יצא להם מזה?!

כל יזמה שמתורגמת להצעת-חוק בכנסת- יש מאחוריה כוונות פוליטיות נסתרות

כל פוליטיקאי שנלחם על עיקרון – רוצה להיות ראש ממשלה או להתחנף למגזר  כלשהו

כל עסקן שמקדם רעיון- רוצה לגזור קופון ולהרוויח אחוזים בזיכיון

כל אדם שתומך בשמירת שבת כהלכתה- צריך שהחרדי התורן בכנסת יעשה לו "זכור ושמור"

כל מי שמנסה להפוך את העולם בשביל שינוי חיובי- העולם מסובב את הגב ואומר לו לא

כל אחד שמוצא את הדבר שהוא באמת רוצה לעשות בחיים- ימצא רבים שיגרמו לו לאבד את זה

אז מה הפלא שכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה- הקב"ה ישלם שכרם?

רק השם יכול לדעת מה יוצא להם מזה!

בסוף השבוע הזה כנראה שהרבה אנשים שואלים את עצמם מה יצא-

מזה שיש נשיא חדש באמריקה שמכבד את ישראל אך עדיין לא ידוע למה,

מזה שאנשים עם כוח ורצון נלחמים על ארגון עובדים שלפעמים נותן תחושה של עבודה בעיניים

מזה שהכנסת חוגגת יום הולדת 68 אבל מסיבה כלשהי יש תחושה שאין סיבה למסיבה

ומזה שיכול להיות שראש ממשלה של מדינה אחת נסע לארץ עם 50 מדינות כדי לאבד מדינה-

שאפילו לא קיימת עדיין…

וברוח הנשיא טראמפ אענה להם: אם אתם מרוצים ממה שיוצא- גם אני מרוצה!