״דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב״ (יא, ב)

פירש״י אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדו וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. קשה, וכי רק מפני שלא יאמר אותו צדיק צריך הקב״ה לקיים הבטחתו ואם אותו צדיק לא היה אומר לא היה הקב"ה צריך לקיים הבטחתו?

אלא שמעתי ביאור ממרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א , שגאולת מצרים הסתיימה רק כאשר הגיעו בני ישראל לים סוף, ששם מתו כל המצריים ונדונו במים, וזה כנגד מה שעשו לישראל כל הבן היאורה תשליכוהו. ומה שאמר הקב״ה ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדו,, כונתו היתה אחרי שיגאלו לגמרי, ואכן שם קיים ה, את הבטחתו – בביזת הים, אולם כדי שלא יאמר אברהם שהבטחת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול צריכה להיות מיד כשסיימו השיעבוד, לכן ביקש הקב"ה ממשה שיזהיר את בנ"י שישאילו איש מאת רעהו וכו'.

ויבואר ע"פ משל. לשני מלכים שהיו נלחמים ביניהם זמן רב ונהרגו אנשי חיל רבים משתי הצדדים, לאחר זמן אמרו זה לזה למה לנו להרבות במלחמה, מוטב נעשה בינינו הסכם אשר כל אחד מאתנו יבחר לו איש גיבור מאנשי חילו, ושתי גיבורים אלו ילחמו זה עם זה, ומי שינצח יזכה מלכו בכל הממלכה. ואז חפרו בור עמוק ויעמדו שני המלכים לראות מי ינצח ומי יוכל להשליך את יריבו לבור, וילך גבור אחד ויקח את חבירו וישאהו על שכמו ורץ עימו לכיוון הבור כדי להפילו הבורה, ויהי כי קרבו אל הבור ויתחזק הנישא על הנושא והשליכו הבורה כאשר זמם לעשות לו, ובכך הסתימה המלחמה הממושכת. ויקרא המלך לגיבור שלו שניצח במערכה, וישאלהו מדוע נתת לו בקלות לשאת אותך על שכמו עד הבור, כשראיתי זאת נשבר לבי בקרבי כי אמרתי אבד מנוס ממני, ומדוע לא לקחת אותו מיד על שכמך להשליכו הבורה, אמר לו אדוני המלך, אני עשיתי בחכמה להרויח את הטרחה שישא אותי עד הבור כי בטחתי שאח"כ אתגבר עליו, ואלו אני נשאתיו על שכמי עד בואי הבורה אז הייתי יגע ורפה ידים ומי יודע אם הייתי מנצח להפילו הבורה.

הנמשל הוא: הקב״ה הבטיח לאברהם ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״ כוונתו היתה כשיצאו לגמרי אחר טביעת מצרים בים, והיינו ביזת הים שהיתה גדולה יותר מביזת מצרים וא״כ טוב היה שיוליכו המצרים עמם גם הרכוש הזה, וישראל יקחו הכל כאחד ואז ימעט הטורח. אלא כדי שלא יאמר אותו צדיק דבר נא באזני העם שיקחו גם עכשיו.

ויש שתירצו באופן נוסף, שהרי מעיקר הדין הקב״ה היה פטור מהבטחת הרכוש משום שאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה – ואח״כ יצאו ברכוש גדול, אם יעבדו את כל הארבע מאות שנה אז יצאו ברכוש גדול, וכיון שבני ישראל לא השלימו את השנים לא הבטיח, אולם כדי שלא יאמר אותו צדיק דסוף סוף כיון שעבדו צריכים לקבל רכוש גדול לכן דבר נא באוזני העם וישאילו וכו' רק כדי לרצות את אותו צדיק.

וה״כתב סופר״ ביאר באופן אחר, מכיון שעד עתה היו בנ״י משועבדים במצרים בעוני ובדוחק אפי׳ מעט מזעיר יחשב להם לרכוש גדול, ויכול הקב״ה לפטור עצמו בזה, אולם אברהם שחי בעושר ובגדולה, אצלו, רכוש גדול נחשב רק שיתן לחם הון רב, לכן דבר נא וכף כדי שיצאו ברכוש גדול שגם אצל אברהם יחשב לקיום ההבטחה.

===

״ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור כארץ מצרים"(יב׳ יב)

הקשה רבינו יוסף חיים מבגדד בספרו ״עוד יוסף חי״ מכיון שה׳ נגף את בכורי מצרים בעצמו, ולא ע״י מלאך, מה היה תפקידו של המשחית במצרים, עד כדי כך שנאמר לבנ״י שלא יצאו מפתח ביתם ״שכיון שנתנה רשות למשחית שוב אינו מבחין״?

ועוד יש לשאול להיפך, מדוע היה הקב״ה צריך לעבור במצרים בכבודו ובעצמו, ולא נגף את בכוריהם ע״י המשחיתים? אלא, התשובה היא, שכאשר שמעו המצרים את מכת בכורות, הבינו שהיא תעשה ע״י משחיתים ממרום, וראו שבנ״י מורחים מדם הפסח על המשקוף, כדי שהמשחית לא יבוא אל בתיהם, בקשו המצרים להתחכם לגזרת הבורא, מה עשו? הכריחו את בנ״י להחביא בבתיהם את בכורי מצרים, ששם אין המשחית רשאי להיכנס. אבל מי יכול להתחכם כנגד גזירת הבורא, ומי שמבקש להתחכם לא די שלא יצליח אלא רק יפסיד בכפלים.

מה עשה הקב״ה, שלח את המשחיתים לנגוף את הבכורים שבבתי מצרים. ומשלא מצאום שם, נגפו את גדולי הבית כפי שאמרו חז״ל, ואלו הוא בעצמו פקד את בנ״י, והכה שם את בכורי מצרים המתחבאים מפני גזרתו. נמצא שלא זו בלבד שהמצרים לא הרוויחו מאומה בכך שהחביאו את הבכורים, אלא שהוכו בכפלים, ונתקיים בהם הפתגם ״הגמל הלך לבקש לעצמו קרניים, וקטפו לו את האזנים״. וזהו שנאמר ״ולמען תספר באזני בנך ובו בנך את אשר התעללתי במצרים״ פירש רש״י צחקתי עליהם, ״ואת אותתי אשר שמתי בם״ כלומר, ע״י האותות שהוריתי לבנ״י לשים על הבתים, הטעו המצרים לחשוב, שיש להם פתח הצלה, ונפלו מן הפח אל הפחת, כן יאבדו כל אויבי ה.

ומזה נלמד אנו לקח, שאי אפשר להרויח מעקיפת רצון ה׳, כגון אם אסר ה׳ להלוות בריבית, והאדם חושב להתחכם ולהרויח מהלואה בריבית וכדומה, ידע כי יפסיד בכפלים, וכל הרווח ילך חלילה לרופאים שונים וכדומה. ואמרו חז״ל ״אמר הקב״ה שמעו לי, שאין אדם שומע לי ומפסיד״.