"הפרקליטות והיועץ הם "עיוורי צבעים" ונקיים משיקולים זרים"

    בהקשר זה, אני חושב שמגיע צל"ש למשטרה ולפרקליטות ולאנשי היועץ המשפטי שהן בפרשה 1000 והן בפרשה 2000 שמרו על סודיות רבה, וכמעט שדבר לא דלף עד שהבדיקה הפכה לחקירה ועד שנחקרו חשודים באזהרה. כך צריכה להתנהל כל חקירה רגישה. גם בעניינים הנוספים שנבדקו במקביל והוחלט שאין מקום להמשיך בבדיקתם, לא דלף כמעט דבר, ואני גאה בכך
    צבי הדס No Comments on "הפרקליטות והיועץ הם "עיוורי צבעים" ונקיים משיקולים זרים"

    בתחילת השבוע היה זה היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט שנשא נאום ארוך בנתניה ובו התייחס והתגונן לגבי חקירת ראש הממשלה נתניהו • אמש היה זה פרקליט המדינה שי ניצן שבמהלך נאום ארוך באילת פרס את משנתו בנושא •להלן ציטוטים מרכזיים ממשאו
    בכנס עורכי דין שהתקיים באילת אמר ניצ

    פרקליט המדינה שי ניצן צילום: Tomer Neuberg/Flash90
    בהקשר זה, אני חושב שמגיע צל"ש למשטרה ולפרקליטות ולאנשי היועץ המשפטי שהן בפרשה 1000 והן בפרשה 2000 שמרו על סודיות רבה, וכמעט שדבר לא דלף עד שהבדיקה הפכה לחקירה ועד שנחקרו חשודים באזהרה. כך צריכה להתנהל כל חקירה רגישה. גם בעניינים הנוספים שנבדקו במקביל והוחלט שאין מקום להמשיך בבדיקתם, לא דלף כמעט דבר, ואני גאה בכך
    22:01
    28.03.24
    המהדורה המרכזית No Comments on השרה מירי רגב: "לא מאמינה שהחרדים יפרשו מהממשלה"

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    התבקשתי להרצות היום על הנחיות חדשות בתחום הפלילי. אחת ההנחיות החשובות ביותר שפורסמו לאחרונה היא הנחיית היועץ המשפטי בנושא בדיקה טרם חקירה. בפתח דברי, ארצה להקדיש כמה מילים לנושא זה שיש לו גם נגיעות אקטואליות: מה בין בדיקה לבין חקירה.

    לצערי, אנו מותקפים מעת לעת על כך שנגד אישי ציבור אנו מנהלים לעתים בשלב ראשון בדיקה בלבד ולא חקירה מלאה, והטענה הנטענת היא כאילו אנו מפלים לטובה אישי ציבור. בטענה זו אין כל ממש וכדי להבהיר אותה אני רוצה לדבר מעט על הליך הבדיקה, המעוגן בהנחיית יועץ החדשה.

    ההנחיה נועדה להבהיר את המעמד של הליך הבדיקה המקדימה, להציג את המקור החוקי שלו וכן להתוות את העקרונות המנחים לעריכתו.

    הבדיקה המקדימה משמשת, במקרים המתאימים, כלי עזר לצורך קבלת החלטה מושכלת אם לפתוח בחקירה או לסגור תיק, והיא מבוססת על ההכרה בהשלכותיה הנרחבות של ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית.

    פתיחה בחקירה פלילית נגד אדם, כשלעצמה, אף אם בסופה לא מוגש נגדו כתב אישום, עלולה להיות בעלת השלכות רחבות היקף על הנחקר ולפגוע במהלך חייו התקין, במישור האישי, המשפחתי, החברתי, התעסוקתי וכיו"ב. לא פעם לחקירה פלילית יש גם השלכות ציבוריות מעבר לעניינו האישי של הנחקר עצמו. כך הדבר במיוחד עת מדובר באישי ציבור ובמיוחד בנבחרי ציבור שנבחרו למלא משימה על ידי הציבור. על רקע זה מובן שמתחייבת זהירות ובחינה יסודית טרם קבלת החלטה על פתיחה בחקירה.

    כאמור, מפעם לפעם עולות טענות על כך שאישי ציבור הם כביכול מיוחסים, כיוון שבעניינם לא ממהרים לפתוח בחקירה, אלא לעיתים פותחים קודם בבדיקה מקדימה. על פי הנחיית היועץ, ככלל, ההחלטה על נקיטה בהליך של בדיקה מקדימה מושפעת משני שיקולים מרכזיים: השיקול האחד הוא עוצמת התשתית הראייתית ההתחלתית ביחס לחשד המדובר, אל מול האינטרס הציבורי שבמיצוי הבירור העובדתי; השיקול השני הוא ההשלכות הציבוריות-תפקודיות הכרוכות בהחלטה על פתיחה בחקירה.

    לפי החוק, חקירה נפתחת אם "נודע למשטרה על ביצוע עבירה". לפי פסיקת בית המשפט העליון, צריך שבשלב ההתחלתי יהיו בידי המשטרה "ראיות המבססות חשד סביר שבוצעה עבירה". אך מה אתה עושה כאשר קיים רק מידע ראשוני או שמועה שעדיין אינם מבססים "חשד סביר"? במצב כזה, נשקלת בדיקה כשלב מקדמי, במיוחד כאשר מדובר במי שיש אינטרס ציבורי שגם מידע ראשוני נגדם יבורר, כגון אישי ציבור, שוטרים ועובדי ציבור אחרים, מה גם שלעצם הפתיחה בחקירה נגדם ישנן השלכות נוספות המחייבות לנקוט משנה-זהירות, בטרם קבלת החלטה שאינה מבוססת על תשתית ראייתית מספקת.

    במקרים מסוימים, ניהול בדיקה נגד אישי ציבור הוא דווקא בגדר "מבחן בוזגלו הפוך", שכן ישנם מקרים שבהם מגיע למשטרה מידע שאילו התייחס לאזרח רגיל, ייתכן שהמשטרה כלל לא היתה עושה איתו דבר, אך כאשר אותו מידע מתייחס לאיש ציבור, לא ניתן להתעלם ממנו, דווקא בגלל ההקפדה שאנו מקפידים עם אישי ציבור. לפיכך, במקרה שכזה יתכן שתיפתח בדיקה, כדי לברר אם יש מקום בהמשך לחקירה, בעוד שלגבי אזרח שאינו איש ציבור, יתכן שלא היה ננקט הליך פלילי כלשהו. היינו, בפועל, לא רק שאין מדובר בהקלה לאישי ציבור, אלא לפעמים מדובר בהחמרה בנסיבות שכאלה. כך למשל, אם שמועה על פלוני מגיעה למשטרה, בה נטען שאותו פלוני ביצע עבירה, או אם למשל מישהו שמע ממישהי שהיא נפגעה ופרסם זאת ברבים, במצב רגיל בהחלט יתכן שהמשטרה לא היתה פותחת בחקירה אלא ממתינה שתוגש תלונה. אולם במקרה של אישי ציבור ישנה רגישות מיוחדת לענייני טוהר המידות ולחשדות לביצוע עבירות למשל, ולכן, גם אם המידע שהתפרסם או הגיע למשטרה אינו מעלה עדיין חשד סביר לביצוע עבירה, פותחים לעיתים בבדיקה, ובלבד שנראה שאין מדובר בחשד מופרך או סתמי או חסר בסיס וכיו"ב.

    בהנחיית היועץ המשפטי בנושא נקבע, שבמסגרת בדיקה מקדימה ניתן לבצע פעולות רבות שנעשות בד"כ במסגרת חקירה, כמו גביית עדויות, תפיסת מסמכים וחפצים מעדים, ביצוע מחקרי תקשורת, חיקורי דין ועוד. לכן ברור שהבדיקה אינה מעכבת את החקירה ואינה פוגעת בה, אם מוחלט בסוף התהליך להפוך הבדיקה לחקירה.

    כך נהגנו בפרשות שונות שנקשרו לאישי ציבור בכירים, עת פתחנו בבדיקה שלא על סמך תלונה אלא על סמך עדויות שמיעה שפורסמו ברבים. כך נהגנו גם, להבדיל, בטענות לגבי טוהר מידות שעלו נגד ראש הממשלה. הגיעו אלינו ולמשטרה פרטי מידע, חלקם מעדויות שמיעה, חלקם ממקורות מודיעיניים, שעדיין לא העלו חשד סביר המצדיק פתיחה בחקירה לאלתר. לכן פתחנו בבדיקה מקדימה בשורה של נושאים. בדקנו את כל הטענות, ואכן בחלק מהעניינים לא התגבש חשד סביר ולכן הוחלט שלא לפתוח בחקירה לגבי טענות אלה, ועל כך הודענו ברבים לאחרונה. לעומת זאת, בחלק מהטענות התגבש חשד סביר לביצוע עבירות נגד ראש הממשלה, ולכן הוחלט לעבור בפרשות אלה מבדיקה לחקירה, כאשר המשמעות העיקרית של הדבר היתה שנוצרה עילה לחקור אותו כחשוד בביצוע עבירות של קבלת טובות הנאה.

    לצד זאת, אני מבקש להזכיר שיש כמובן הבדל משמעותי בין רף הראיות שמגבש "חשד סביר" נגד חשוד, שמצדיק פתיחה בחקירה נגדו, לבין רף הראיות שנדרש לצורך הגשת כתב אישום, שאז נדרש שהראיות ילמדו על סיכוי סביר להרשעה.

    לכל אורך הדרך נהגנו על פי ההנחיה האמורה, שאף שהיא הנחיה חדשה יחסית, היא מעגנת בעצם נוהג שנהג בכ- 15 השנים האחרונות וזכה לאישור בפסיקתו של בית המשפט העליון.

    עניין נוסף שדומני שהציבור אינו מודע לו, הוא החובה הקבועה בחוק לקבל אישור של היועץ המשפטי לממשלה עצמו לפני פתיחה בחקירה של ראש ממשלה. אין מחלוקת על חשיבות עיקרון השוויון בפני החוק. עם זאת, חוק יסוד הממשלה קובע במפורש שחקירה של ראש ממשלה – להבדיל מחקירה של שרים אחרים, חברי כנסת, ראשי ערים וכדומה – טעונה אישור מראש של היועמ"ש דווקא. מטעם זה ברור מדוע היועמ"ש גם מלווה בליווי צמוד את חקירת ראש הממשלה.

    ניקיון שיקולי המשטרה והתביעה

    עתה ברצוני להתייחס לדרך ניהול החקירה ולדרך בה מתקבלות החלטות הן באשר לחקירה והן באשר לשאלה אם יש די ראיות להגשת כתב אישום נגד אישים בכירים אם לאו.

    אנו מודעים לכך שחקירות אישי הציבור, ובפרט אלו הנוגעות לראש הממשלה, מעוררות עניין ציבורי רב. החקירות מלוות מקרוב ע"י היועמ"ש, על ידי וע"י בכירי הפרקליטות ובכירי אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל. ישיבות עדכון ודיונים לצורך ליבון סוגיות שונות נערכות אצלי ואצל היועץ כמעט על בסיס שבועי. הדיונים אצלנו הם פלורליסטיים, כאשר גם דעתם של הדרגים הנמוכים נשמעת בהם.

    אכן, לא אחת יש מחלוקות בין הדרגים המקצועיים השונים, אך בסופו של דבר יש היררכיה וההחלטות מתקבלות ע"י ראשי המערכת. לצערי, לעיתים יש הדלפות אודות החקירה, חלקן אמת וחלקן שקר. אני מציע להיזהר מאוד כאשר מסיקים מסקנות על סמך מידע חלקי ומגמתי. אני מציע לכולנו להמתין בסבלנות לסוף התהליך. אנו עושים מאמץ גדול לנהל את הבדיקות והחקירות במהירות. אנו מודעים לחיוניות שבזירוז התהליך, ואני מקווה שהוא לא יארך זמן רב. עם זאת, השיקול המרכזי הנשקל על ידינו בשלב זה הוא שיקול "טובת החקירה", ואנו נעשה כל הנדרש כדי להגיע במהירות האפשרית לחקר האמת.

    בתום החקירה פרקליטות המחוז תגבש המלצתה ותעבירנה אלי, לאחר שאבחן אותה – אני כפרקליט המדינה אגבש המלצתי ואעבירנה ליועץ המשפטי לממשלה, ואזי היועץ המשפטי לממשלה יגבש החלטתו.

    נתקלתי באחרונה בטענות ורמיזות כאילו שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים הם אשר עומדים בבסיס ההחלטות שלנו. לאורך השנים נשמעות נגדנו טענות כאילו פתחנו בחקירה נגד אישי ציבור מסוימים רק משום שהם משתייכים לצד הימני או השמאלי של המפה הפוליטית, לעדה מסוימת, למיעוט מסוים, וכיו"ב. הכל הבל ורעות רוח. אין דבר רחוק יותר מן האמת. ההרשעות הלא מעטות לצערנו בתיקים של אישי ציבור ששייכים לציבורים מסוימים ושונים מוכיחות כי לא נשקלים כאן שיקולים זרים. מערכת אכיפת החוק של מדינת ישראל הוכיחה שאיננה מהססת לפעול מקום שבו עולה חשד לעבירות פליליות – גם כאשר החשודים הם בדרגים הבכירים ביותר. בשנים האחרונות נוהלו חקירות נגד נשיא, ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת, המשתייכים לאגפים שונים של המפה הפוליטית – יהודים וערבים כאחד. נגד אחדים מהם הוגשו כתבי אישום וברוב המקרים הללו אותם אישים הורשעו ולעתים אף נדונו לעונשי מאסר.

    הפרקליטות והיועץ, בהקשר זה הם "עיוורי צבעים", ואין דבר שמנחה אותנו בעשייה זולת אותו מצפן מקצועי – מצפן שמחזיק בידו כל פרקליט.

    השיקולים היחידים המנחים אותנו הם שיקולים ענייניים ומקצועיים. לחצים כלשהם על המערכת לא יעזרו שכן המערכת בנויה כך שרק שיקולים מקצועיים נלקחים בחשבון. זה החינוך שלנו, זו התרבות הארגונית שלנו. כך היה וכך יהיה.

    לעתים אני מדמה את עצמנו לרופאים המבצעים עבודתם בחדר הניתוח. כאשר החולה מכוסה ורק אזור הניתוח גלוי, המנתח אינו מסתכל על השתייכותו הלאומית, הדתית או הפוליטית של המנותח, והוא עושה כמיטב יכולתו ומיומנותו המקצועית. כך גם אנו – מסתכלים על הראיות, ועל הראיות בלבד – במנותק לחלוטין משאלת זהותו, השתייכותו, לאומו ונטיותיו של החשוד. לנגד עינינו עומדות אך ורק הראיות. לא נקבל החלטה מסוימת רק כדי לרצות מאן דהוא או כדי להשביע הלך רוח ציבורי מסוים. לא היה ולא יהיה.

    טובת החקירה אל מול הרצון לעדכן הציבור בחקירות

    ברצוני להקדיש עתה מספר מילים לנושא של עדכון הציבור בנושאי החקירות – נושא אשר גם בהקשר אליו נמתחה עלינו ביקורת מעת לעת.

    כאשר אנחנו מנהלים בדיקה או חקירה פלילית, השיקול העליון מבחינתנו הוא טובת החקירה. השיקול הזה מחייב במקרים רבים לנהל את ההליך בחשאיות מירבית ולשמור על מידור. אמת, לכאורה יש בכך משום פגיעה לכאורה בזכות הציבור לדעת, אך דומני שניתן להבין בקלות כי באיזון בין זכות הציבור לדעת ב"זמן אמת" או בסמוך לכך במה עוסקת החקירה, לבין טובת החקירה, ידה של האחרונה צריכה להיות על העליונה. זה האינטרס הציבורי האמיתי. שמעתי טענות על כך שבמשך חודשים לא פירטנו אודות נושאי הבדיקה. אכן, לא פירטנו זאת, אולם כך עשינו כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה של הבדיקה והחקירה. לצורך כך, חובה לשמור על חשאיותה במידת האפשר. הפרסום יכול רק להזיק לה, והיזק לחקירה משמעו היזק לאינטרס ציבורי חיוני.

    בהקשר זה, אני חושב שמגיע צל"ש למשטרה ולפרקליטות ולאנשי היועץ המשפטי שהן בפרשה 1000 והן בפרשה 2000 שמרו על סודיות רבה, וכמעט שדבר לא דלף עד שהבדיקה הפכה לחקירה ועד שנחקרו חשודים באזהרה. כך צריכה להתנהל כל חקירה רגישה. גם בעניינים הנוספים שנבדקו במקביל והוחלט שאין מקום להמשיך בבדיקתם, לא דלף כמעט דבר, ואני גאה בכך.

    זו הסיבה לכך שגם בהודעה לתקשורת שפרסמנו מייד עם המעבר לחקירה בשתי פרשות אלה, לא פרטנו מהם בדיוק נושאי החקירה, אך כן מסרנו מידע על ממצאי הבדיקה בנושאים שהוחלט שאין עילה להמשיך את הבדיקה בעניינם בעת הזו. טובת החקירה עדיין אינה מאפשרת לנו לפרט ולמסור מידע על כל העניינים המצויים כעת בחקירה. ברגע שיתאפשר לפרסם מידע מבלי שיהא בכך לשבש את החקירה או לפגוע בטובתה, הדבר בהחלט יישקל. כך למשל, באשר להקלטות השיחות נשוא פרשה 2000, אמר השבוע היועץ המשפטי לממשלה, כי "במסגרת חובתי לאינטרס הציבורי, בכוונתי גם לשקול בבוא העת, את סוגיית פרסום הקלטות במלואן, בשים לב למשמעות הציבורית של הנושא שאני מודע לה היטב ולכללים המשפטיים הנוגעים בדבר. בנקודת הזמן הנוכחית מוקדם עדיין להכריע בנושא, מאחר שפרסום כאמור יפגע בחקירה שעודנה מתנהלת".



    0 תגובות