תגידו, מה הסיפור של האוכל הזה? למה הוא מוצא את דרכו לפה שלנו כשאנחנו לא רעבים? אנחנו בכלל עצבניים בגלל משהו שמאן דהוא עשה או אמר, אז מה הקשר? ולמה אנחנו נכנעים כשאנחנו יודעים טוב מאוד שכל כך נתחרט על הקרואסון הזה אחר כך?

סיפור מורכב. בגדול, מחשבה מקדימה רגש. והרגש הזה מביא בעקבותיו פעולה. אכילה רגשית באה בעצם לספר לך שיש לך צורך שלא מומש – דבר שמביא אותך לחשוב משהו, ואז להרגיש משהו ואז לעשות משהו. למשל, יש לך צורך בהבנה. את חושבת שההוא לא מבין אותך, ואז את כועסת, ואז את רצה למגירת החטיפים.

אז מה עושים?
משתמשים בשפת תקשורת מיוחדת שתבהיר לעצמך ולסביבה מה קורה לך – "שפת הג'ירף".

1. שיקוף: תשקיפו, ממש כמו ג'ירפה, על המצב ממבט מלמעלה,ז"א בלי פרשנויות, בלי אינטרסים ובלי הצטדקויות – רק התמונה האמיתית כפי שהיא, לדוגמא: X אמר לי משהו, זה הכעיס אותי.

2. תנו שם לרגש: תבטאו באופן ברור את מה שאתם מרגישים. לדוגמא: אני כועס על X

3. תנו שם לצורך: תבטאו את מה שאת מרגישים שאתם צריכים עכשיו בעקבות הרגש שביטאתם. לדוגמא: אני צריך ש X יפייס אותי.

4. תנו שם לפעולה: תבטאו את מה שאתם מבקשים עכשיו שיעשו לכם, או מה שאתם רוצים מעצמכם – בצורה של בקשה, לא דרישה.

כשתעשו סדר במחשבות שלכם, ממילא הרגש ישתנה, ובעקבות זה גם הפעולה. הרבה פעמים, הצורך שלכם גם ימומש, וממילא, הריצה למגירת השוקולדים תתעכב.

תתרגלו את שפת הג'ירף מול עצמכם, עם הילדים ועם הסובבים אותך ותיווכחו לראות באיזו קלות ניתן למלא צרכים רגשיים ולמנוע סבל מיותר!

וקצת פרקטיקה…
אז מה עובד בשבילינו כשאנחנו רוצים להתגבר על אכילה רגשית?

אחרי שעשינו עם עצמינו את תהליך הג'ירף, אנחנו בודקים מה בדיוק אנחנו רוצה לאכול – במידה וזה עדיין רלוונטי.

אם אנחנו רוצים שוקולד למשל, אנחנו מפענחים את זה: מה יש בשוקולד שאנחנו כמהים אליו עכשיו? האם זה המרקם הקרמי? הטעם של הקקאו? ושמא הקפאין?

לפי התשובות שנענה לעצמינו, נכין לנו משהו חילופי לדוגמא: אם אנחנו רוצים את הקקאו – נכין שני כדורי תמרים בטעם קקאו. טעים וקל להכין ויותר בריא משוקולד!
אם זה הקפאין; נכין לנו כוס תה.

אם זה המרקם שאותו אתם אוהבים ללעוס; דווקא מסטיק הרבה פעמים עוזר.

ואם זה המתוק באופן כללי ;ניתן לאפות תפוח עץ עם מעט שמן קוקוס, קצת מיץ לימון ומלא קינמון – טעים, מתוק ומעולה לגוף!

וכנ"ל לגבי חטיפים מלוחים;כמה שקדים קלויים ומומלחים כבר תפסו מזמן את מקום חבילת הצ'יפס, קרקר שיפון עם כפית חמאה ותבלינים אהובים תפסו את מקום הביסלי, ומקלות גזר, גמבה ומלפפון קריספיים מהווים תחליף נהדר לחבילת "נשנושים".

ככל שנתרגל את ההרגלים החדשים, הם יתפסו את מקומם של ההרגלים הלא בריאים ויהפכו לאוטומטיים.

לפעמים – כל מה שנחוץ כדי לשכנע את עצמינו שאנחנו לא באמת רעבים זה קצת שתייה – כוס ענקית של סודה קרה עם קוביות קרח, פרוסות לימון וכמה עלי נענה עושה עבודה נהדרת.

להרבה אנשים גם עוזר לנהל פנקס רשימות של "האוכל והרגשות שלי" – בו הם מתעדים כל דבר שהם אוכלים שלא מתוך רעב.

יש כאלה שהשיטה הזו ממש עוזרת להם, ועצם הידיעה שצריך לכתוב כל דבר מיותר שנכנס לפה – מונע מראש לנשנש.

וגם כשהם נופלים ואוכלים דברים מיותרים,כאשר הם מתעדים את ההרגשה של אחרי האכילה – אלו בדרך כלל תחושות מאוד מבאסות של אכזבה, כעס עצמי, חרטה ועוד.

בפעם הבאה שעולה להם תאוות האכילה, הם מדפדפים בפנקס ונרתעים מהרגשות הקשות שהם יודעים בוודאות שיופיעו אחרי הזלילה.

לסיכום – דרושה בהחלט עבודה להפריד בין הרגש לבין אכילה, והרבה ניסוי ותעייה מה עובד ספציפית בשבילכם – אבל זה אפשרי.

וברגע שנשתחרר מההרגלים הלא בריאים של האכילה הרגשית ונתרגל להרגלים טובים יותר, נרגיש כל כך חופשיים וכל כך עוצמתיים, וזו הרגשה נהדרת שרק מביאה לעוד שיפורים בתחומי חיים נוספים, ומי לא רוצה את זה?
עבודה נעימה!

רבקי אוסטרובר – יועצת תזונה וקאוצwרית
[email protected]