"ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלוקים בזה ויאמר קחם נא אליי ואברכם"(מח' ט')

"בזה" פירש רש"י שהראה לו שטר אירוסין כתובה וביקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקודש, והיינו  מכיוון שיעקב  לא רצה לברכם משום שראה שעתידין לצאת משבט אפרים ירובעם ואחאב, ויהוא ובניו ממנשה, ונסתלקה ממנו שכינה, לכן הראה לו שטר אירוסין וכתובה. לכאורה מה הועיל יוסף שהראה לו שטר כתובה הרי הסיבה היא בגלל שעתידין לצאת ממנו רשעים. אלא ביאר  נפלא בספר "אסיפת זקנים" כי לכאורה מה אכפת ליעקב  שעתידים לצאת ממנו רשעים הרי מצינו שאדם נידון לפי שעתו עכשיו, כפי שאמר הקב"ה למלאכים על ישמעאל "באשר הוא שם" א"כ למה רצה יעקב לדונם על שם סופם? אלא שמצינו בבן סורר ומורה שנידון על שם סופו, וביאר המהרש"א שיש חילוק בין בן סורר ומורה שנולד מאשת יפת תואר, והיה בצד של איסור, וכיון שהשורש לא טוב הוא נידון על שם סופו, אבל ישמעאל שנולד בהיתר נידון הוא לפי שעתו ולא ע"ש סופו, ולכן יעקב שחשב שבניו של יוסף נולדו באיסור רצה לדון אותם על שם סופם שיצאו מהם רשעים לכן סירב לברכם, ולכן כשהראה יוסף שטר כתובה וממילא נולדו בהיתר אין לדונם אלא לפי שעה ואז אמר יעקב קחם נא אלי ואברכם,

והגרי"ז על התורה באר באופן נוסף, שהרי מה שואל יעקב מי אלה, וכי לא ידע שהם בניו הרי הם שימשו אותו? אלא כיון שידע עקב שעתידים לצאת מהם רשעים, חשש שמא יוסף לא גייר את אסנת לפני שהתחתן עמה, ולכן בניה נחשבים גויים כמוה, ולכן יצאו מהם רשעים כירבעם ועוד, ולכן שאל מהיכן יצאו אלה שעתידים לצאת מהם רשעים כאלה, ולכן ענה לו יוסף "בני הם" והראה לו שטר כתובה ואירוסין ובזה הוכיח לו שגייר אותה, כי אם לא גיירה מה שייך בה קידושין וכתובה, וכיון שגייר אותה בניו כשרים וישראלים וראויים לברכה מיעקב לכן "קחם נא אלי ואברכם"

"ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוקים כאפרים ומנשה" (מח' כ')

הדבר צריך ביאור מדוע זכו אפרים ומנשה להיות הסמל של ברכת האב לילדיו, שהרי כל אב יהודי מברך את בניו שיהיו כאפרים ומנשה ולא למשל כמו אבותינו הקדושים? או כשבטי ישראל?

אלא ביאר בספר "חוכמת המצפון" שהרי ידוע שמנשה היה הבכור וראוי היה להיות קודם לאחיו אפרים בכל דבר, וכך עשה אביו יוסף כשלקח אותו והעמידו בימין אביו ואת אפרים בשמאל אביו, כדי שחס ושלום לא תהיה שום פגיעה בכבודו של האח הבכור, אבל יעקב אביו "שכל את ידיו וישת את ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה" והקדימו בברכה, וגם בדגלים ובחנוכת הנשיאים, תארו לכם איזה פגיעה ועילבון כזה כמה צער נגרם למנשה, שאפילו על אביו יוסף נכתב כשראה זאת "וירע בעיניו" אולם מנשה הצדיק לא צייץ ולא מחה לא עתה ולא לאחר מעשה, איזה גדלות איזו ענווה.

נאמר "קשה כשאול קנאה" שקנא עשו באחיו, שקינאו השבטים ביוסף, שקינא שאול בדוד ותארו לכם כמה קשה שבכור ישאר לנצח פחות מאחיו הצעיר!!, כשראה יעקב אבינו בצדקותו של מנשה, שאין בינו לבין אחיו שום קנאה תחרות ובלי שום טרוניה, ציוה וקיוה שכל בני ישראל יברכו את בניהם "ישימך אלוקים כאפרים ומנשה" שלא תהיה בניכם שום שנאה קנאה ותחרות, וכמו שכתב החכם מכל אדם בקהלת "ראיתי את כל המעשים אשר נעשו תחת השמש והיא קנאת איש מרעהו "אלא אהבה ואחווה שלום ורעות שאין ברכה טובה ממנה וזוהי שאיפה של כל אב בישראל שתשרה בין בניו, וכמו

ובספר "אוזניים לתורה" ביאר באופן אחר למה יעקב בחר דווקא באפרים ומנשה, מפני שראה יעקב ברוח קודשו את גלויות בני ישראל לדורותיו, בד' כנפי תבל תחת שלטונות אכזרים וגזירות מגזירות שונות, ורדיפות שרבים חללים הפילה הן ברוחניות והן בגשמיות, ולצערינו  את ההתבוללויות לדורותיה ע"י הגויים שהאירו להם פנים להיות עם אחד, שעל זה התפלל יעקב הצילני נא מיד אחי -המזמין אותי להיות אח,  ואחר כך מיד עשו- השופך דמים, ראה יעקב את אפרים ומנשה בניו של המשנה למלך ששלט בכל העולם, אשר כל המשרות והתענוגות פתוחים לפניהם, ואשר כל שרי המלך שמחו לבוא עימם בקשרי נישואין, אולם אפרים ומנשה, באים יום יום ללמוד תורה עם סבם, בארץ גושן- בגיטו היהודי, אמר יעקב הלוואי וזרעי יקח מהם דוגמא ומופת לדורותיו "בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוקים כאפרים ומנשה, אשר לא פנו אל רהבים, כן נזכה שנהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, אמן.