לאחר שדבריו אתמול הסעירו את המדינה, הבוקר מדריך הטיולים, איתן רונד, שגילה תושיה רבה בזירת הפיגוע אתמול בארמון הנציב בירושלים, מדבר מעט אחרת. בראיון ל"מהדורת הבוקר" בהגשת מרדכי לביא, הוא מספר על הרגעים בהם הבין שזה פיגוע ולא תאונת דרכים, תחושת חוסר האונים עם אקדח ריק ביד אל מול משאית שועטת ומה הוא חושב על חלק מהחיילים שלא התייצבו לצדו.

"מאד יכול להיות לי קל ונחמד לבוא ולתפוס את הקרדיט" פתח רונד ואמר "אבל חשוב לי שתדע, כשאני יריתי, ירו אתי יחד עוד חיילים. בדבריי אתמול הבעתי תרעומת על העובדה שהיו אתי רק עוד שניים שלושה חיילים שירו ולא יותר. הרגשתי תסכול כשנגמרו לי הכדורים באקדח והוא עוד נסע אחורה. בנקודה הזו הרגשתי תסכול שלא היו יותר משלושה, ארבעה שירו. אני כן ראיתי עוד שניים שירו. אני רוצה לתקן את מה שאמרתי בסערת רגשות, שהרגשתי לבד. כוונתי היתה, שהייתי עם עוד כמה בודדים. אני מתנצל על פליטת הפה הזו".

על מה שהוא זוכר מאותם הרגעים, אמר "אני זוכר מאד מה קרה אתי. אני לא זוכר אם היו צעקות, זה לא אומר שלא היו. יש בלבול גדול. בסרטון רואים 28 שניות מהרגע שהמשאית נכנסה בנו עד הרגע שהמשאית הגיעה לעצירה מוחלטת. לבוא ולהגיד שגדוד שלם היו צריכים לתפוס רובה ולרוץ" אומר רונד "אני מתחייב בפניך שאם כך היה אזי המצב היה גרוע עוד יותר" על פציעתו הוא מספר "אני עפתי מהמשאית. אם הייתי 20 ס"מ ימינה לא הייתי פה היום. אותי רואים עף בסרטון על הקרקע מצד ימין. את הכאבים שהרגשתי היום לא הרגשתי באותם רגעים. הוא העיף אותי הצידה ולא מתחת לגלגלים, בשניה שהתגלגלתי חשבתי שזו תאונת דרכים ואמרתי לעצמי 'איזה באסה, אני מורה דרך, זו העבודה שלי שאני מאד אוהב ואני צריך את הרגלים שלי' אבל כשראיתי אותו עושה רוורס, לא היתה פה שאלה של מה קרה ואז דרכתי את הנשק. זה גם נס שהאקדח היה עלי. יש פה רצף של ניסים. אם הוא היה מגיע שתי דקות אחרי, הכל היה אחרת. שרשרת של ניסים. נס שגם היום אני מדבר אתך בטלפון ולא נוכח בלוויה שלי".

"שרשרת של ניסים" | רה"מ ושר הביטחון בזירת האירוע

קובי גדעון, לע"מ

נדמה כי הוא מבין את הסערה שעוררו דבריו אתמול בתקשורת "היה תפקוד מצויין של חלק מהקצינים והצוערים. אני מרגיש לא הוגן שאני נמצא בבי"ח ולידי יש חיילים שאיבדו את השמיעה כי הם ירו לא מעט. אני מביע כאב שהיו רק כמה בודדים" רונד מעלה השערות בהקשר למניעים שלדעתו גרמו לחלק מהצוערים שלא להשתתף בנטרול המחבל "זה יכול להיות אפקט שצוער לא רוצה לצאת מהקורס ושואל את עצמו 8 פעמים אם הוא עושה לפי הנהלים, אפקט של בלבול, אפקט עזריה ועוד אפקטים. אני מביע תחושה בלבד. גם בתחקיר הצבאי שיתחקרו צוערים קשה לי להאמין שצוער יגיד 'פחדתי שישפטו אותי ולכן לא הגבתי'. אף אחד הרי לא יגיד דבר כזה. ראיונות כאלה, כבודם במקומם מונח והם מוגבלים. אני הרגשתי שיכולים להיות לידי שישה או חמישה חיילים ולא רק שניים, שלושה וקצינה מהאוטובוס".

רונד מפרט את הרגעים בהם הרגיש חוסר אונים "אני מגיע לגמר (מצב בו נגמרו על הכדורים במחסנית) והוא עוד נוסע אחורה ועולה על הפצועים. זה תסכול, זה חוסר אונים. שלוש שניות אחרי נגמר האירוע. אני לא יודע אם אני חיסלתי את המחבל או אחרים שירו בו. שוב, בשניה הראשונה חשבתי שזה תאונת דרכים ואת הכדור הראשון יריתי לכיוון הגלגלים. ברגע שהוא עשה רוורס, לא היה לי ספק שזה פיגוע. השמש היתה במערב והוא פנה לכיוון מערב כך שהשמש סינוורה אותי. ראיתי את החולצה שלו אבל לא ראיתי את פניו" רונד מספר כי בצבא הוא שירת ב'צנחנים' ואומר "אני לא חושב שזה קשור. אני לא חושב שעשיתי מעשה הירואי. 80 אחוז מעם ישראל היה עושה אותו דבר".

על הרגעים בהם, הוא אומר, כי הרגיש שעושה מעשה גבורה הוא אומר "כשאנשים התחילו לצעוק 'תיזהרו, המשאית ממולכדת' ואני הייתי יחד עם אחד המדריכים תוך שאנו עושים החייאה, התלבטתי אם לנוס מפחד המשאית או להישאר ולעשות החייאה ונשארתי לעשות החייאה. זה הרגע שלקחתי סיכון. ברגעים הראשונים לא הרגשתי את זה"

"מה היית עושה במחשבה לאחור?" נשאל רנד וענה "הייתי לוקח M16 ממישהו אחר. האקדח שלי לא כל כך אפקטיבי אם אחרי כל המחסנית שלי הוא עוד המשיך בנסיעה אחורה" אמר.

האזינו: